כשאתה אומר שלום למה אתה מתכוון? עבור אחד זה פרץ של הכרה ערבית במדינה היהודית, עבור שני זה סידורי ביטחון הרמטיים, עבור שלישי זה גם לנגב חומוס בדמשק. עבור הממשלה הנוכחית השלום זה המשך הכיבוש, ללא ערעור ערבי.



במציאות, שלום הוא מצב של יחסים נורמליים בין מדינות על בסיס שוויון ושיתוף בין החברות.



החשיבה של נתניהו את ליברמן כי הכרה פלסטינית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי והצבת מחצית הצבא בבקעה ולאורך הגבול החדש יביאו שלום בטוח היא אשליה מסוכנת. הסדר שלום על פי הגדרה חייב להיות פשרה מתוך אינטרסים הדדיים, בין שווים. קרי, חירות ומדינה לפלסטינים על בסיס קווי 67', וביטחון ורווחה לישראל. זה עניין אפשרי, לאור שיתוף האינטרסים עם מדינות ערב הפרגמטיות.



אך אין בישראל הרשמית תפיסה של שוויון עם הפלסטינים. אנו רוצים שלום מתוך אדנות; שיניחו לנו להתנחל בשלום. השלום חייב להיות לטובת שני העמים. העם הפלסטיני חייב להרוויח חירות ורווחה. רק אז יימנע ממאבק אלים.



השלום בין הממשלות חייב קודם כל לקבוע גבול, לטובת הצלת זהותנו כדמוקרטיה יהודית, ולא מדינת אפרטהייד דו־לאומית. עלינו להושיט יד למען כיבוד הדדי ושיתוף פעולה, ולהימנע מניסיון כושל של הכתבת כל התנאים.



תפיסת השלום מחייבת התחדשות. לפי תפיסת שמעון פרס, היחסים העתידיים בינינו לבין שכנינו, לצד ההסדר המדיני האפשרי, חייבים להיות מושתתים על שיתוף פעולה כלכלי, חברתי וטכנולוגי. אנחנו מעצמת הייטק. עלינו לנצל את הכוח הזה למען שלום בר קיימא. ייזום מיזמי סטארט־אפ משותפים עם חברות טכנולוגיות בפלסטין והקמת חממות טכנולוגיות משותפות הם לטובת שני הצדדים. הפלסטינים מביאים לשולחן, לצד דור צעיר מוכשר, גם את השפה הערבית ואת השווקים במפרץ הפרסי.



אנחנו רואים את ניו יורק, ברלין וטוקיו כיעדי הכלכלה הישראלית. אך עתיד רווחת החברה והכלכלה הישראליות לא פחות תלויים בקשרי הכלכלה עם רמאללה ושכם. היציבות הביטחונית, שהכרחית לצמיחת הכלכלה, תבוא משיתוף פעולה עם הפלסטינים. מעמדנו בעולם תלוי בסיום הכיבוש ומדיניות ההתנחלויות.



תוכני השלום ושיתוף הפעולה האזורי קשורים לגלובליזציה הכלכלית. את תפקיד המעצמות המדיניות ממלאות כיום גם החברות העסקיות הרב־לאומיות, חברות שלא מכירות בגבולות ופותחות בפני הדור הצעיר עולם ללא גבולות. ל"מעצמת" פייסבוק 1.4 מיליארד תושבים. הצעירים באזורינו קשורים אלה עם אלה דרך רשתות חברתיות. הקרב על עתיד האזור מתקיים במידה רבה ברשת. האינטרנט גם מאפשר כיום לצעירי האזור חינוך גבוה מקוון, צעירים וצעירות מחברון, מקהיר, מתל אביב ומקזבלנקה יכולים לשמוע בביתם הרצאות מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. בהדרגה ניתן ולייצר ברשת את קהילת הדו־קיום המזרח תיכוני.



יחסים כלכליים וחברתיים טובים עם שכנינו תלויים בשוויון, בהדדיות ובשיתוף פעולה. הם מצריכים מהפכה בחשיבה שלנו על הסדרי שלום. גם בעניין הזה טוב לשמוע לשמעון פרס.



הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד “יאללה מנהיגים צעירים"