תשכחו מכל מה שלימדו אתכם על השלאף שטונדה של היקים. מהממצאים האחרונים עולה כי יוצאי גרמניה ממש לא מקפידים באדיקות על מנוחה בין שתיים לארבע. בטח שלא ביום שבו מתקיימת האספה השנתית של ארגון היקים. ה־47 במספר. ביום שני השבוע, בשעה שתיים בצהריים, הם עוד הסתובבו נמרצים באולם הכנסים התל אביבי, ובמקום להפעיל מזגן, להסיט וילונות ולהשתיק את הטלפון, ניהלו שיחות ערות על עתיד הארגון.
מבט בלוח הזמנים של הכנס הבהיר שאולי על השנ"צ הם ויתרו, אבל לא על הדייקנות שאופיינית להם. עשר הדקות שמוקדשות לאישור הדוח הכספי – שנקבע מראש שיתקיימו בין 12:05 ל־12:15 - לא התארכו אף לא בדקה אחת, ואלף התנצלויות נשמעו כשארוחת הצהריים התעכבה מעט, שלא באשמת המארגנים כמובן.
"בזמנו יקה היה כינוי לעג", נזכר ראובן מרחב, הנשיא המכהן של הארגון, ומסביר שהיו מי שחשבו שהשם הוא ראשי התיבות של "יהודי קשה הבנה".
"עד שבדיון בתביעת דיבה שהוגשה לבית המשפט קבע השופט חיים כהן שהתרבות היקית מפוארת ושיקה הוא כינוי של כבוד. זה היה פסק דין מכונן ששינה את התפיסה לגבינו".
ארגון יוצאי מרכז אירופה נולד בשנת 1932 כ"התאחדות עולי גרמניה", המסייע בקליטת עלייתם של היקים ובסיוע לנזקקים. מעלייה לעלייה נוספו אל הארגון ההתנדבותי יוצאי מדינות אירופיות נוספות עד ששונה שמו. "אנחנו מייצגים ערכים", מצהירה דבורה הברפלד, מנכ"לית הארגון, "סדר, אחריות, סובלנות, עזרה הדדית, מצוינות בלימודים".
והתנשאות?
"כשהעולים מגרמניה הגיעו לארץ צחקו עליהם שהם לא רלוונטיים, כמו שצחקו על כל עלייה אחרת. במדינתנו אוהבים עלייה ולא עולים. ההורים שלנו עשו מאמצים נואשים להשתלב בחברה ואני חושבת שהבאנו את הזווית שלנו".
"הארגון מצליח לא למתג את עצמו כאשכנזי מתנשא", אומר מיכאל דק, עורך ה"יקינתון", המגזין של הארגון, "יש קרתנות מרכז אירופית ואני נהנה ממנה: ללכת לאופרה, לדבר גרמנית, לדאוג לצורכי הכלל. זאת לא גאוותנות, זאת אחריות בלי רגש עליונות. מי שרוצה שיקיימו חוקים כלשונם, ובא ממדינות שבהן שמרו על חוקים גם כשהם באו על חשבון האחר, חש מחויבות לשמור על זכויות האחר".
אז למה לא שומעים אתכם בנושאים הבוערים, למשל בפרשת ילדי תימן החטופים?
"תגידי לי את, מי רוצה להקשיב?".
ולאור זאת, הארגון יתקיים בכלל בעוד עשר שנים?
"כל עוד מתקיימות הפגנות לא מקובלות מול בית המשפט נגד קיום חוקים, הארגון יוסיף להתקיים. הליברליות, הערכים הדמוקרטיים, ההשכלה, האורתודוקסיה שמלווה בראיית עולם ולא בהיבדלות מהעולם – זו התרומה של יוצאי מרכז אירופה לחברה".
כל אחד ואחת מחברי הארגון – ויש 3,500 כאלו שמשלמים את דמי החבר מדי שנה – יכולים לספר על המשמעות והתרומה שלהם לחברה הישראלית. "אי אפשר להתווכח על התרומה של היקים", מסכם מרחב רגע לפני שהוא פונה ללחוץ יד לעוד ציר שהגיע לכנס.
לא בגלל המילקי
חברי הארגון עושים למרחב כבוד, לפחות בפניו. "לפני עשר שנים הוא לקח את הארגון והרחיב ופיאר אותו", אומרת אחת הנשים, מטופחת ולבושה להפליא כמו שאר חברותיה, אבל באותה נשימה מסננת "הזמן עושה את שלו, אין מה לעשות. ראובן כבר נשחק". ההודעה של מרחב, בכיר במוסד ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר, על סיום כהונתו, נתנה את האות להתמודדות על התפקיד הנחשק.
"את יודעת שיום המימונה הפך ליום חופש לבחירה בסקטור הציבורי? יש מימונה לא רק למרוקאים", מרעים בקולו בועז דוד, אחד מהמתמודדים.
תזכיר לי, איזה חג יש ליקים?
"אין לנו חג, אבל יש לנו מורשת מיוחדת של ערכי תרבות והתנהגות שלא מוצאים בחברה הישראלית. החוליגניות כיום פורחת, אפילו בשלטון, ושם היא גובלת בברוטליות כלפי הנתינים".
ואיך תשנה את פני הדברים אם תיבחר לנשיאות הארגון?
"הארגון מייצג מורשת של אנשים עם חזון לא רגיל. אבי עזב את סיר הבשר בגרמניה ומרצונו החופשי הגיע לארץ בראשית שנות ה־30. הורי חינכו אותנו לערכים שכיום נרמסים. התפקיד של נשיא הארגון הוא לחזק אותו כך שיהווה משקולת מאזנת בחברה הישראלית".
ואתה לא חושב שהגיע הזמן להפסיק להנציח את הפירוד בעם עם ארגונים מתבדלים כאלו ולפעול למיזוג גלויות?
"אין מה לדאוג למיזוג גלויות, אין מגמה של בדלנות עדתית בישראל. יש מגמה אחרת: געגועים למקורות ולערכים שבנו אותנו כחברה וכמדינה. 20 אלף צעירים שהיגרו לברלין לא עשו את זה בגלל המילקי".
גם הבן של מלכיתה דובניקוב היגר לגרמניה ומגדל שם את ילדיו. והיא, שהוריה ניצולי שואה, לא עושה מזה עניין. "נו, גם אני גרתי שם במשך 14 שנה, אז מה?" היא שואלת ולא מחכה לתשובה.
טוב, אולי כדאי לפתוח סניף של הארגון בגרמניה?
"זאת המלחמה שלי: לגייס את הדור הצעיר להיות חלק מהארגון. אני יקית שרופה ורוצה שיהיה דור המשך. ההורים שלי היו חברים בארגון הזה, שעזר להם לעלות לארץ אחרי השואה. אני זוכרת איך הייתי הולכת עם אמא שלי לשלם מדי שנה את דמי החבר בגאווה גדולה. זה מפעל נהדר שחבל אם ייסגר".
על אף הנאמר, לא היה אפשר למצוא באולם הכנסים צעירים, ולא כי כולם היגרו לגרמניה. יותר מזה, התקשיתי למצוא אדם שגילו פחות מ־50. "זה ארגון של מבוגרים", אומר מרחב בהשלמה, "באים לכאן אנשים מעל גיל 50. מה רע? הם צעירים, ערניים לגמרי ויש להם זמן".
אחד "הצעירים" האלה נושא שם מוכר - ד"ר יובל שטייניץ. לא, זה לא השר, אלא קרוב משפחתו שנושא שם מחייב. "אני כבר 20 שנה חבר בארגון", הוא מספר, "ההורים שלי היו חברי הארגון וכשהם התבגרו ועברו לבית הורים, שזה בעצם הדיור המוגן של הארגון, החלטתי להתנדב והפכתי ליו"ר הקרן לעזרה הדדית".
הארגון הזה בכלל עדיין רלוונטי?
"הארגון חיוני כי הוא שואל את עצמו בכל שנה מה מטרת המשך קיומו. המוטיב שחוזר על עצמו ושנותן משמעות לקיומו הוא התרומה הציבורית. אז נוסיף לזה אופי חברתי ותגובה לדברים חברתיים־כלליים שמתרחשים בחברה, ואני לא רוצה להשתמש במילה פוליטי".
יכול להיות שבן דודך, שר התשתיות הלאומיות, הוא היקה היחיד בפוליטיקה?
"והוא גם אחד האקדמאים הבודדים בהנהגה ואולי היחיד שלא הגיע מהעסקנות הפוליטית. היקים פחות גמישים ומדי ישרים לפוליטיקה. אני מעריך את יושרו, את היסודיות, האינטליגנטיות ואת האינטגריטי שלו, ובזה הוא מבטא ערכים יקיים".
"מותג לא מחליפים"
רגע לפני ארוחת הצהרים יצאו מאה הצירים הנבחרים משלושת סניפי הארגון שממוקמים בירושלים, בחיפה ובתל אביב להצביע למועמדים שלהם לנשיאות. אל קלפי מאולתרת נתחבו הפתקים, ואם הייתה התרגשות, הרי שהיא לא ניכרה בפניהם. אחרי שהסתיימה ההצבעה פנו כולם לאכול, בתור מסודר וישר. הבופה היה עשיר אבל לא נרשמו בו השפעות גרמניות. לא נקניקיית דם, אפילו לא בירה. מה היה שם? קוסקוס מרוקאי, לא חריף, כנראה כדי להתאים אותו לחך האנין.
מרפקים לא הונחו על השולחן וכולם השתמשו בסכין ומזלג, אבל דיבורים היו ואפילו ויכוחים. על מה? על ההצעה האחרונה: להחליף את שם הארגון. "מה קרה? כבר שנתיים לא החליפו את השם?", תהה אחד הצירים בעודו מנגב חומוס במומחיות, כמו כל לבנטיני מצוי, "אין סיבה לגעת בו, זה שם היסטורי, זה מותג ומותג לא מחליפים". "אולי אם נוריד את המילה 'ארגון', הצעירים לא יירתעו ויצטרפו", מציעה אחרת ומוסיפה, "זה שם כבד. נורא". ושלישי טוען שהמילה "יוצאי" כבר לגמרי לא רלוונטית וכי יש להחליפה במילה "צאצאי". "השם החדש צריך לשקף יותר את מיזוג הגלויות ובכל זאת להשאיר את המוטיב היקי", הבהיר אחר.
הוויכוח נמשך והטונים עלו – אבל רק מעט – ואז כבר היה צריך להיכנס בחזרה לאולם כדי לשמוע את תוצאות הבחירות. מספירת הקולות התברר שלנשיאות נבחרו שלושה: דוד בועז, נציגה בשם מיכל כצנלסון ומרחב עצמו, שנראה כי חזר בו מההחלטה שלא להמשיך הלאה. תוך דקות הוחלט שתוקם ועדה מצומצמת לנשיאות שתבחר מתוך השלושה את הנציג הבא. "ככה זה אצל היקים", אמר אחד הצירים בהשלמה, "הכל אצלנו מורכב".