הפיכה והיפוכה. צמד המילים הזה ניקר במוחי בכל אותן שלוש שעות וחצי מאז נפרדתי מערד ניר בחמאם הטורקי ברחובות איסטנבול לטובת שנת לילה קצרצרה - ועד שהכלבה החלה מלקקת בתשוקה בל תתואר את קצות אצבעותי המבצבצות מתחת לשמיכה הקיצית. "לכי, יא בת כלבה, שבת בבוקר - תני לישון", אבל ההיא בשלה - כיודעת שאיני מסוגל לעמוד בפני תחנוניה המכושכשים - בין שהיעד הוא צ'ופר כלבים ובין שהוא מסע לרחרוח צרכים של קולגות בגינה (למען הסר ספק: קולגות שלה, לא שלי...).
הפיכה והיפוכה. נותרו המילים בירכתי תודעתי, בד בבד עם חדשות הבוקר שבישרו על "שובו של הג'דע" - ארדואן - לאחוז במושכות השלטון. מעט לפני חצות, בעוד בערוץ אחר מנסה ג'יימס בונד להציל את האנושות מכליה (במקומו לא הייתי טורח, כולה אנושות), החלו לזרום הדיווחים מטורקיה. את הפוסטים הישראליים בפייסבוק ניתן היה לחלק לשניים: אלה ששמחו לאידו של ארדואן ואיחלו לו פרק ב' כמוכר דונר קבאב בגלזנקירשן ואלה שתהו אם כספי הפיצוי ל"קורבנות" המרמרה כבר הועברו ואבדו או שמא הם יכולים לממן עוד שר בלי תיק.
אפילו אצל הפוליטיקאים נרשמה מבוכה - זה החל עם מה שנראה כמו שמחה מתונה לאידו של ארדואן, המשיך בהודעות ניטרליות - והסתיים בקריאה לעם הטורקי להתלכד עם ממשלתו הנבחרת... ואילו אני נותרתי רק עם צמד מילים שניקר לי בירכתיים ולא נתן לי מנוח:
הפיכה והיפוכה. על חיבתי העמוקה לכותב הישראלי הגדול בכל הזמנים כתבתי כאן בעבר: האיש שירד מאונייה בשם פרנץ קישנהוט - והפך בידי פקיד הרישום לאפרים קישון ("באותו הרגע התחלנו, המדינה ואני, לכתוב הומורסקות" כתב לימים על הרגע הזה) - היה לא רק למחדש גדול של השפה החדשה שנאלץ ללמוד אותה בבגרותו, אלא גם למי שמייצג בעיני השקפה על הדברים כהווייתם: לא מיישר קו עם השלטון, אבל גם לא חותר תחתיו. לא רץ להתחבק בגולים עם כל תושבי פרטאצ'יה (בתרגום חופשי לעברית בת זמננו: "שכונה" במובן הבלגניסטי־ביקורתי), אבל מחבב אותם בדרכו השקטה והמרוחקת. סולד משפה וולגרית, אבל נועץ את הסכין בדיוק היכן שצריך, ולנצח רואה בעצמו גם אחד מהחבר'ה עם ארבינקא הבטלן ושטוכס האינסטלטור ושולטהייס, אבל גם לעולם נטע זר ביניהם.
"הפיכה והיפוכה", פורסם לראשונה בטורו האישי "חד גדיא" ב"מעריב" בראשית שנות ה־60 (לפני למעלה מ־55 שנים!), אחרי ניסיון הפיכה כושל באתיופיה, וצורף - יחד עם טורים אחרים - לקובץ "באחד האמשים" שראה אור בשלהי 1962 (הוצאת מעריב). הציטוט הזה יהא פרח על קברו של האיש שמצליח להיות קלאסיקה בתחום הספרותי בעל חיי המדף הקצרים ביותר, הסאטירה:
"הפיכה והיפוכה"
היום הראשון: הפיכה צבאית בוצעה בחבש. הקיסר היילה סלאסיה השוהה בברזיל, הודח מכיסאו על ידי כוחות צעירים ומתקדמים. משקיפים פוליטיים מציינים, שהדבר היה צפוי מראש לאור הלאומנות הקיצונית המציפה את היבשת השחורה כמאכולת אש. אכן, בית מלוכה נוסף נחסל לנגד עינינו. לבנו על השליט הקשיש, שנפל קורבן לקשר.
"היום השני: לאמיתו של דבר, אין להצטער כל כך על נפילתו של סלאסיה, הרודן המזדקן היה מן הרגע הראשון שנוא על ההמונים. משטרו הרקוב עשק את העם יומם ולילה ומנע ממנו ציביליזציה מספקת. הוא עצמו בזבז סכומים פנטסטיים על פאר חצרו וחי מעל העמודים, בו בזמן שרבבות נתיניו גרים בבקתות קטנות בלי חצר. השועל הזקן החזיק גם הרמון של 1,230 נשים, עסק בסחר עבדים במחירים מופקעים, והגריל לעצמו את הפרסים הטובים ביותר של מפעל הפיס. אין פלא אפוא שזעם ההמונים ניתך כעת על ראשו כחתף, והצבא קם עליו כאדם אחד. גלגלי ההיסטוריה דרסו את אחד המשטרים המושחתים ביותר על המפה. זהו תהליך בלתי נמנע של תקופת השתחררות ההמונים מעול הפיאודליזם המלוכני, כל בר־בידעת רואה זאת בבירור, פרט לעריץ הקורופטי מוכה העיוורון, שנבהל הביתה מברזיל, כדי לעשות ניסיון נואש אחרון להצלת עורו.
"היום השלישי: ידיעות סותרות מאדיס אבבה. עוד אי אפשר לדעת שום דבר. הצבא, כנראה, לא לגמרי בלתי נאמן לקיסר. בכלל, זה עניין פנימי לגמרי.
"היום הרביעי: הפיכת הנפל התמוטטה כהרף עין עם עצם הופעתו של הוד קיסרותו על אדמת אתיופיה. האוכלוסייה קיבלה בהתלהבות יוצאת מגדר הרגיל את הקיסר הקשיש, האהוב על כל העם בזכות הליכותיו הדמוקרטיות ושאיפתו הכנה להטבת מצב ההמונים. לפי משקיפים פוליטיים, מיגורו של המרד לא היה מוטל בספק אף לרגע קט. הוד רוממותו, מלך המלכים היילה סלאסיה הראשון, אריה ירושלים, נמר דמשק, ברדלס המבורג, אב השמש הנצחי ירום הודו, חזר לבירה במסע ניצחון. איחולינו הלבביים".