בין חיים למוות: ליאור גבאי, בת 32, הגיעה לבית החולים בילינסון בפתח תקווה לפני 11 ימים כדי ללדת את בנה השני, אחרי בת בכורה, ואז התמוטט גופה. בראיון לגבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" סיפרה: "בחיים לא חשבתי שאלך ללדת ושלשם יתגלגלו הדברים. נפרדתי מהבת שלי ואמרתי לה שאני הולכת להביא לה אח. בבית החולים התחיל זירוז לידה. במהלך הזירוז איבדתי את ההכרה ואיבדתי הרבה דם. קיבלתי 70 מנות דם וייצבו את החיים שלי, לא פעם אחת, והצילו את החיים שלי ושל הבן שלי, ובסוף זה נגמר בסדר. שלושה ימים הייתי לא בהכרה, והם עבדו כדי להציל את החיים שלי. בזכותם העובר היה בסדר, וחיכה לי בחוץ במשך שלושה ימים".
"מסתבר שהמקור לסיבוך הוא מחלה נדירה מאוד שלא ידעתי עליה, שהייתה אצלי בגוף ואובחנה על ידי אחד הפרופסורים שעבד על הצלת חיי במהלך הטיפול", הוסיפה גבאי. "בלידה הראשונה, של הילדה, הכל היה בסדר, לא ציפיתי שהדברים יתגלגלו עד כדי כך. אני עכשיו בבילינסון. זה לא מובן מאליו העבודה שהרופאים עושים. הם עבדו ימים ושעות למצוא פתרון ולהציל לי את החיים. כולם פה מדהימים, אנשי הצוות, שיתוף הפעולה בין המחלקות. כשפקחתי את העיניים גיליתי שהמצב היה מאוד מורכב וגיליתי שרופאים עם המון אנושיות וסבלנות לא ויתרו עלי ובזכותם אני פה. אני מודה להם".
את הטיפול בגבאי הוביל דוקטור איתי בן-דוד, רופא בכיר במחלקה לטיפול נמרץ במרכז הרפואי בילינסון. "בהתחלה האבחנה של ליאור הייתה של רעלת הריון ודימום, משהו שהוא לא נדיר כל כך", סיפר, "הטיפול היה בהתאם, היא עברה ניתוח ועוד ניתוח והתייצבה. ואני ככונן אחראי על המחלקה הלכתי הביתה למשפחה ולילדים, הכל בנינוחות. בשעות הערב מתקשר אלי התורן שנמצא במחלקה, מדווח לי על המצב שלה, והלב שלי נפל, כי הנתונים האלה העידו פשוט על קריסת מערכות, מהירה כל כך. מיד נכנסתי לרכב וטסתי לבית החולים, בתחושה שאני מאבד אישה בריאה בת 32, שזו הרגשה איומה. במקביל הגיעו גניקולוגים ונפרולוגים ובאמת רופאים מכל התחומים הרלוונטיים".
"ליאור עברה בבת אחת גם תהליכי אבחון וגם טיפולים אגרסיביים, שזה אומר המון דם, ממש חצי בנק דם לשפוך, לעבור דיאליזה דחופה ואחרי זה החלפת דם דחופה, כי למעשה תאי הדם שלה נמסו, נהרסו", סיפר ד"ר בן-דוד. "היא הייתה כבר רגל וחצי בחוץ. כל התהליך הדרמטי נמשך שעות. במקביל נעשו תהליכי אבחון ולבסוף אובחנה המחלה, שגורמת להפרעה במערכת קרישת הדם, שמביאה לפגיעה רב-מערכתית, גורמת לקרישי דם, דימומים, ופגיעה במוח ובכליות. עכשיו היא יצאה מכלל סכנה והיא יצאה כל כך מהר. בערב, בלילה, היא הייתה בסכנה, בבוקר הפסקתי הרדמה, ראיתי אותה מתעוררת, לא זוכרת את היומיים שעברו. הפסקנו את ההנשמה, הוצאנו את צינור ההנשמה, והמשפחה הייתה צמודה אליה. זו לא רק דרמה. אין הרבה דברים כאלה ברפואה שאדם צעיר ובריא עומד למות והוא חוזר כל כך מהר. התענוג היה שלי כרופא מטפל".