נאומו המיתמם של נתניהו במליאה, שהפך לבליל קריאות ביניים ועוד קקופונייה בלתי מובנת מבית נבחרינו, עורר גיחוך. נותר רק לגחך כששומעים כמיהה עזה לפלורליזם בתקשורת וליברליזם נוסח ז׳בוטינסקי, מפי האיש שביקש מטייקון הימורים להקים עיתון חינמי שיהלל אותו. אבל צדק מי שאמר שהעיסוק האובססיבי של התקשורת ב״תאגיד״ מבוסס על 5% אמת ו־95% הצגה.
הוא גורר התלהמויות והצהרות מיופיפות של פוליטיקאים מכל עבר, משום שפוליטיקאים תמיד מסתערים אחוזי תשוקה על כל אייטם חם, והתקשורת תמיד מסתערת על כל הזדמנות לצטט אותם. אז בעונת מלפפונים שבה יש מחסור ב״חדשות רציניות״, הסחרור סביב התאגיד רק מתגבר, אבל זה בגלל אגו טהור. לא רק של פוליטיקאים, אלא גם של התקשורת שאוהבת להפוך לגיבורת־על שנלחמת ב״רעים״ ולמושא הסיקור.
ההצגה בהחלט מעניינת ויש איתה רק בעיה אחת - היא חסרת תכלית. הרי כל מה שפוליטיקאים יאמרו בקשר לתקשורת לעולם יהיה מלוכלך באינטרסים, אבל גם כל מה שתקראו בתקשורת בנוגע לתקשורת, לא יהיה נקי. בדיוק כפי ששופטים אינם יכולים לבקר את עצמם, או כפי שרופאים יכסתחו זה על זה. כל גוף שמבקר את עצמו מבפנים, לעולם יהיה נגוע. אם לא באינטרסים כספיים אז באינטרסים אנושיים כמו קנאה, צורך בהאדרה עצמית, רצון לנשוא חן בעיני מובילי דעה מהברנז׳ה ועוד. תודה לאל, יש מספיק סיבות.
אז בינתיים אפשר ליהנות מההצגה, בתנאי שבסוף לא נשכח להסיק מכל הסאגה הזאת שתי מסקנות: פוליטיקאים לא צריכים להתעסק בתקשורת. לא כשהם רוצים לסגור את ישראל היום כפי שעשה איתן כבל, לא כשהם רוצים להמליץ לציבור המאותגר לקרוא הארץ כפי שעשה מיקי רוזנטל, לא כשהם רוצים את טובת הציבור כמו ביטן או נתניהו, ובוודאי לא כשהם רוצים לשלוט בתאגיד כמו מירי רגב, המרומזת מכולם. על דבר אחד כנראה נצליח להסכים כולנו - פוליטיקאים הם קבוצת האינטרס הנכלולית ביותר באוכלוסיה.
ומכיוון שאף כלי תקשורת אינו מושלם, השאיפה צריכה לכוון לשוק תקשורת כמה שיותר חופשי שהפוליטיקה והממשל אינם מערבבים בו ללא הרף. רק מכוחות השוק ייווצר איזון טבעי כלשהו, בעוד שהשפעה פוליטית אי אפשר לאזן - היא תמיד תהיה מעוותת, ולכן צריך פשוט להימנע. להניח לתאגיד. להוריד ממנו את הטלפיים ולתת לו לקום כפי שנקבע כבר מזמן, ובתוך כך לבטל סוף־סוף את משרד התקשורת ולהחליפו ברשות תקשורת עצמאית וא־פוליטית, כפי שמנסים לעשות כבר 15 שנה כדי ליישר קו עם מדינות מתוקנות. כל אופציה אחרת תהיה יותר גרועה.
רצוי שנודה שלכל כלי תקשורת תמיד יהיה אינטרס כלשהו שיגרום להטיה. האינטרס יכול להיות פוליטי, אידאולוגי, עסקי, או סתם כזה שקשור בתסביך אישיות. כך שבמקום שכלי התקשורת השונים יילחמו זה בזה כדי להראות של מי יותר גדול ומי מהם הכי טהור, שיפיחו חיים במועצת העיתונות שחדלה לתפקד זה מכבר. רק גוף חיצוני שהם עצמם יכבדו את קביעותיו יוכל לבקר את התקשורת באופן הוגן. זה אמנם יגביל את כלי התקשורת הנוטים להתפרע, אבל זה גם הדבר היחיד שיוכל לשפר אותם.