דוח הלמ"ס: הסיבה לצפיפות בכיתות - ירידה בהשקעות בנכסים

חסרות כיתות לימוד בבתי הספר? ככל הנראה הסיבה לכך מתבררת: נתוני ההוצאה הלאומית לחינוך בשנים 2015-2013 שהתפרסמו היום (חמישי) על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מוכיחים כי הכיתות צפופות וזאת ככל הנראה בשל ירידה של 5.9% בהשקעה בנכסים קבועים (הקמת מבנים ורכישת ציוד למוסדות המספקים שירותי חינוך), לאחר עליות בשנים קודמות. הירידה בהשקעות משקפת בעיקר ירידה בהשקעות בנכסים קבועים של הרשויות המקומיות.

עוד עולה מהדוח כי בשנת 2015 הסתכמה ההוצאה על חינוך ב-93.4 מיליארד שקלים (8% מהתל"ג) והיא עלתה ב-4.1%, וזאת בהמשך לעליות שנרשמו ב-2014 ו-2013.

71% מההוצאות - על שכר

בשנת 2015 מרבית משירותי החינוך (82%) סופקו במוסדות חינוך של הממשלה, מוסדות של הרשויות המקומיות ומוסדות ללא כוונת רווח שרוב מימונם מהממשלה. באותה השנה, 71% מההוצאה השוטפת של אותם המוסדות היו על עלות עבודה, 21% על קניית סחורות ושירותים ו-8% הוצאות תחשיביות על בלאי. 79.5% מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך מומנה על ידי המגזר הממשלתי, עלייה של שני אחוזים מ-2014 ו-2013. יתרת ההוצאה, 20.5%, מומנה על ידי משקי הבית והיא שימשה לקניית שירותי חינוך, תשלום שכר לימוד, קניית ספרי לימוד וכו'.

הנתונים על מימון ההוצאה לפי דרג חינוך לשנת 2013, מראים כי הממשלה והרשויות המקומיות מימנו 100% מההוצאה השוטפת לשירותי החינוך היסודי ו-74% מההוצאה על מוסדות חינוך קדם-יסודי (גני ילדים ומעונות יום לבני שלוש ומעלה ומשנת 2013, בהתאם להמלצות ה-OECD, כלולים גם גילי 3-0). זוהי ירידה משמעותית לעומת שנת 2012 משום שבשנה זו נכלל בחינוך הקדם יסודי גם חינוך לבני 3-0, מה שמעלה את השתתפות הוצאות משקי הבית. כמו כן, 85% מההוצאה על מוסדות חינוך על-יסודי, מומנו ע"י המגזר הממשלתי - הממשלה והמוסדות הלאומיים, הרשויות המקומיות: עיריות, מועצות מקומיות ואזוריות ומלכ"רים שעיקר מימונם מהממשלה.

משתלם להיות סטודנט

בשנת 2013, השנה האחרונה בה יש נתונים מלאים, ההוצאה למוסדות חינוך קדם-יסודי, בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, הגיעה ל-68% מההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך וההוצאה למוסדות על-תיכוניים ולחינוך גבוה הגיעה ל-21%. עוד עולה, כי עם העלייה בדרג החינוך, עולה גם ההוצאה השוטפת לתלמיד. בשנים 2013-2011 עלות לימודיו של תלמיד בחינוך גבוה הייתה גדולה יותר מפי שניים מעלות לימודיו של תלמיד בחינוך העל-יסודי ויותר מפי שלושה מהעלות של תלמיד בחינוך הקדם-יסודי.