תחילה גילוי נאות: צברתי במהלך חיי יותר מנכס אחד וכנראה שאפגע באופן ישיר מהחוק החדש שיזם שר האוצר משה כחלון, ולפיו כל מי שמחזיק שלוש דירות ומעלה ימוסה באופן אגרסיבי. בשלב הזה חלק מכם ודאי ממלמלים בסיפוק שכמיליונר מגיע לי לחטוף ושהגזירה החדשה היא מבורכת.



טעות. איני אדם עשיר. אפילו לא אמיד. יש לי משכנתאות עד הצוואר. חנוק בחובות לבנקים. קניית הנדל״ן היא ניסיון נואש לבנות חיים אחרים. שנים נקרעתי בתחום קשה ולא יציב. שעות העבודה שלי נעות בין עשר ל־14 ביום. כולל סופ״ש. מיילים, הודעות, מחשבות ופגישות רודפים אחרי אל תוך הלילה. כדי להתפרנס אני מופיע בטלוויזיה, כותב בעיתון ומרצה. אל תטעו. איני קורבן. העבודה שלי היא פריבילגיה מהנה. התמזל מזלי. אבל אין בצדה ביטחון כלכלי ותעסוקתי. ימי המיליונים של תחילת ערוץ 2 פסו מן העולם. אני פרילנסר שנתון במרוץ מתמיד. הפחד שאהיה חסר הכנסה בעתיד גרם לי לחפש אפיקי השקעה נוספים. לפנסיה לא הפרשתי. כעצמאי אהיה הראשון לחטוף קיצוצים ותספורות, ובכלל האוכלוסייה מזדקנת, וספק אם הסדרים מהסוג הזה יהיו אפקטיביים בעתיד.



לכן החלטתי לרכוש דירה. לקחתי הלוואה מטורפת. חייתי בדירה אחרת, זולה וחסכתי. אין לי ילדים ומשפחה, מה שאפשר לי לעמוד בהחזרים מכבידים. בהמשך קניתי עוד נכס. כבעל בית ניסיתי להשכיר במחיר הוגן. להתנהל בצורה שלא תדיר שינה מעיני אבל גם שהראש יישאר מעל המים. בדרך הזו קיוויתי לבנות עתיד טוב יותר ולגור יום אחד בבית כמו שצריך. לא לפחד שילדי, שיגיעו בע״ה לעולם בעתיד הקרוב, ירעדו ממה שצפוי להם. אבל לכחלון יש חזון אחר. האיש שהבטיח לטפל ביוקר המחיה מפרק אנשים במצבי.



פרוייקט נדל"ן. אין טיפול שורש, רק קוסמטיקה. צילום: פלאש 90



לשר יש אינסוף בורות שומן שמהם ניתן להביא כסף. מיסוי חברות ענק וגז הוא דוגמה מעולה. אבל שם לא נוגעים. לפני שנבחר הבטיח כחלון לטפל בשאלת הגז הסבוכה. אחרי שקטף 10 מנדטים נזכר פתאום שחברו הקרוב קליבר מרכזי בתחום ולכן הוא מנוע מלעסוק בו. הפוליטיקאי שרכב על ססמאות של יושרה וצניעות לא יכול לגעת בנושא הכלכלי הבוער ביותר של העשור בגלל קשר לטייקון. אמנזיה קלה או אמת חסרה, תחליטו אתם. איני מומחה בענייני הגז, אבל כשכל כך הרבה גורמים חולקים על החלטת הממשל, חובתו של האיש הממונה על הקופה לתת את דעתו בסוגיה. לא קרה. אגב, עשו בעצמכם תרגיל גוגל קטן ובדקו מי יעץ בעבר ומייעץ כעת לכחלון. תמצאו שם מפת קשרים מסועפת שמגיעה עד לבעלי הון. תמונה רחוקה מאוד מהעממיות שהוא מבקש לשדר. הלאה. מחירי המזון. הבטיחו שיירדו. סיפורי בדים. בסופרמרקט עדיין מרוקנים לנו את הכיס. עגבנייה הפכה ליקרת המציאות. על אננס אין מה לדבר. יוקר המחיה ממוטט. ממשיכים. גם מחירי הדיור לא זזו. אין טיפול שורש. רק קוסמטיקה. אבל חייבים לעשות קולות של שינוי. לקרוץ להמון. ומה טוב מלחבוט במעמד שהולך ומצטמק ועל הדרך גם לסגור בור תקציבי? הרי מדובר בקבוצה בלתי מאוגדת, ללא לובי אנרגטי, שצעקתה נבלעת. משלמי מסים שנושאים על גבם, בקביעות, שלל גזירות שונות ומשונות ועכשיו ניטל מהם האופק והתקווה להקלה עתידית. אישה שחסכה כל ימיה לטובת חיים נעימים בזקנתה ובעל משפחה שמבקש טיפה לנשום יכולים לשכוח מהפנטזיה ולהתחיל להתרגל בבום למציאות אחרת לחלוטין. 



בואו נביט לרגע בהשלכות החוק עצמו. מבחינת מצוקת הדיור ומחירי השכירות בשוק שבו הביקוש עולה על ההיצע, מס כזה ייקר הכל. בהכרח. בנוסף, בעלי הבתים ייאלצו להיות חסכנים להחריד ומצב הדירות יתדרדר. מי שייפגע אלו הדיירים שיקבלו מעט וישלמו יותר. המגוחך הוא שמעשית אין בגזירה המדוברת אפילו תרומה מינימלית לפתרון הבעיה. הרי בפועל לא נבנתה ולו יחידה אחת נוספת. בסך הכל מגלגלים את הישן הלאה. מאידך, אם מטרת השר הייתה למסות עשירים ולסייע בכך בכיסוי הגירעון שהורחב, גם בלי ללמוד בהרווארד, ברור לי שהחוק לא ממש קולע. פשוט וחכם יותר היה להטיל מס לפי ערכם המצטבר של הנכסים ולא לפי מספרם. ההסדר החדש יוצר מצב שלפיו יחיד המחזיק בשלוש דירות קטנות שעלות כל אחת מהן כחצי מיליון שקל חייב במס, בעוד בעליהן של שתי דירות יוקרה שערכן 4 מיליון, כל אחת, פטור. להערכתי, התעדוף הזה נעשה במחשבה צלולה וקרה. כאדם מקושר שיודע היכן שוכן הכוח הכלכלי־פוליטי בישראל, כחלון מטווח את מי שקל לו לטווח, תדמיתית ומעשית, ובאותה נשימה הוא ממשיך לעצב מדינה שבה יש רק שני מעמדות: עניים מרודים ומיליונרים מוגנים.