בדוח כספי שפרסמה השבוע חברה ישראלית קטנה מקופל סיפורו של ענף שלם. סאנפלאואר היא חברה לאנרגיה סולארית שהשליכה את יהבה על הרעב העולמי לאנרגיות מתחדשות: עיסוקה העיקרי הוא התקנת מערכות פוטו־וולטאיות, המפיקות חשמל מקרני השמש. החברה פועלת בישראל, באיטליה ובפולין. החלטת ממשלת איטליה לצמצם את התמיכה בתעשיית האנרגיות המתחדשות ולהוריד את המחירים שהיא משלמת תמורת החשמל הירוק הכתה בחברה הקטנה, שהכנסותיה צנחו ב־20% והפסדיה העמיקו ל־6 מיליון שקל ברבעון השני.



סאנפלאואר לא לבד. עד לפני ארבע שנים, כאשר מחירי הנפט והגז היו בשיאם, דאגו ממשלות באירופה ובישראל לסבסד הקמת מתקנים לאנרגיה סולארית בעשרות מיליארדי דולרים. כלכלנים הסבירו שעדיף לרכוש חשמל יקר מאנרגיות נקיות מאשר לסבול את הזיהום הנגרם מתחנות כוח רגילות ולהיות תלויים במחירים המאמירים של האנרגיה הרגילה. אבל המצב השתנה: מחירי האנרגיה צנחו, העולם הוצף בהיצע של גז טבעי, זול ונקי יחסית לפחם ולסולר, והשפל הכלכלי גרם לממשלות להרהר פעמיים במדיניות הסבסוד של האנרגיות המתחדשות. ספרד, שהובילה בעשור הקודם את המהפכה הסולארית בתעשיית החשמל, הגדילה לעשות ואף הטילה "מס שמש" מיוחד על מערכות סולאריות ביתיות.



השינוי היה חד וכואב. לא רק חברות קטנות - עשרות חברות שסמכו על ההשקעות הממשלתיות באנרגיה סולארית יקרה ונקייה מצאו עצמן מול שוקת שבורה. חברת הענק אדיסון, הנחשבת לגדולה בעולם בתחומה, הגיעה לסף פשיטת רגל. בספרד קרסה חברת אבנגואה, שהייתה עד לקריסה שותפה עם חברת שיכון ובינוי בפרויקט סולארי גדול בנגב. בארה"ב נסחרות חברות ענק כמו פירסט סולאר וסאן פאוור בפחות ממחצית מחירן בשנה שעברה.



בישראל ספגו החברות הסולאריות מכה כפולה: המדינה הורידה את המחירים שהיא מוכנה לשלם ליצרני החשמל מאנרגיות מתחדשות. מחירי התאים הפוטו־וולטאיים צנחו פלאים, ויצרני החשמל טוענים שאין להם כל בעיה לייצר חשמל במחירים נמוכים ממחירי חברת החשמל. מאידך, נתקלים יצרני החשמל באין ספור מכשולים בירוקרטיים המעכבים את פיתוח התעשייה: רשות המסים דרשה מיצרני החשמל הביתי להירשם כעוסקים מורשים ולשלם מס הכנסה ומע"מ על מכירת חשמל בכמה מאות שקלים לחודש לחברת החשמל. הרשויות המקומיות עטו על המציאה ודרשו היטלי ארנונה ומסי השבחה, מינהל מקרקעי ישראל התקשה להקצות קרקעות, ויזמים מסחריים התקשו לעבור את מסלול העינויים של ועדות התכנון שאמורות היו לאשר הקמת חוות סולאריות.



גם משרד האוצר תרם באופן פעיל לכישלון. אגף החשב הכללי כשל בניהול מכרזים להקמת תחנות כוח סולאריות גדולות. כשיצאו המכרזים לפועל, התברר שהמדינה התחייבה לשלם מחירים מופקעים תמורת החשמל המופק בטכנולוגיות מיושנות ובלתי יעילות.



דני דנן. צילום: יח"צ
דני דנן. צילום: יח"צ



כך קרה שמתוך כ־150 חברות אנרגיה סולארית שפעלו בישראל לפני ארבע שנים, נותרו היום בודדות. מעט היזמים הגדולים הפעילים עדיין בענף מתעניינים בעיקר בפרויקטים במדינות ידידותיות יותר לסביבה, בעוד ישראל היא אחת המדינות הנחשלות בעולם בתחום האנרגיות המתחדשות.



מנכ"ל חברת האנרגיות המתחדשות אנרפוינט ישראל, דני דנן, מסביר שענף האנרגיה הסולארית עבר שינוי, אבל העתיד עדיין מבטיח: "החברות שקרסו או נקלעו לקשיים לקחו אשראי גדול ובנו על התמיכה הממשלתית בענף. כשהממשלות הפסיקו לסבסד את התעשייה, הייתה האטה, וחברות רבות קרסו. החברות ששורדות שינו כיוון. היום מבינים שהאנרגיה הסולארית אינה מתאימה לתחנות כוח גדולות: כאשר מקימים תחנה גדולה ומרוחקת צריך להשקיע במערכות הולכה גדולות שמייקרות את המערכת ומקטינות את הרווח. המגמה היום היא הקמת תחנות מקומיות, המשרתות מפעלים או אזורי תעשייה הסמוכים לתחנת הכוח. בצדם יש מגמה גוברת של התקנות של מערכת ביתית".



הממשלה יזמה חקיקה שמיועדת לפתור את בעיית המיסוי על מערכות סולאריות ביתיות. זה פותר את הבעיה?
"צריך לראות קודם מה בדיוק יאושר. אנחנו למודי ניסיון מר עם הדיבורים על ההקלות, ועד שאראה את השינויים במו עיני אני לא מאמין. מעבר לקשיים שמערימה רשות המסים, יש עדיין בעיות עם רשויות מקומיות שדורשות ארנונה על מערכות ביתיות ועל שטחים שבהם מוצבים לוחות סולאריים, ומס שבח על עליית ערך הנכסים כתוצאה מהתקנת המערכות. אם הבעיות לא ייפתרו עד סופן, נמשיך לפגר אחרי העולם".



תקציב "עקוב אחרי"


חברות הייטק שהגישו בחודשים האחרונים בקשות למענקי השקעה ממשלתית קיבלו הודעה שבקשתן אושרה, אבל למשרד הכלכלה נגמר הכסף, חצי שנה לפני שנגמרה שנת התקציב.



ההסבר המפורט יותר קשור באופן מוזר למתווה הגז. שר הכלכלה לשעבר, אריה דרעי, היה אמור לאשר בחתימת ידו את המתווה המפורסם, שנועד להסדיר את פיתוח מאגרי הגז. לאחר שדרעי סירב, הוא הגיע להסכם עם ראש הממשלה שעל פיו הוא יפרוש מתפקידו, התיק יעבור לראש הממשלה שיחתום על המתווה בכובעו החדש כשר הכלכלה. דרעי לא הסכים לעזוב את משרד הכלכלה בלי פיצוי נאות. הפיצוי היה תפקיד השר לפיתוח הנגב והגליל, בתוספת תקציב מורחב המיועד להקצאה ליישובים המכונים "פריפריה".



תוספת התקציב ניתנה לדרעי בשיטת "עקוב אחרי". כלומר, 300 מיליון שקל ממשרדו הקודם, משרד הכלכלה, הועברו איתו למשרדו החדש. 80 מיליון שקל מהסכום קוצץ מתקציב התמיכות של משרד הכלכלה המועבר באמצעות משרד המדען הראשי לחברות ההייטק והסטארט־אפ. 20 מיליון שקל נוספים התפוגגו במסגרת "הקיצוץ הרוחבי" שהטיל האוצר על המשרדים במטרה לספוג מעט מההסכמים הקואליציוניים. במשרד הכלכלה חשבו שיש קצת אוויר לנשימה במסגרת תוספות המחולקות מדי שנה מחוץ לתקציב שאושר, אבל אנשי האוצר הסבירו שהפעם זה רציני: נגמר הכסף.


בסך הכל חסרים עכשיו למדען הראשי אבי חסון 250 מיליון שקל לגמור את השנה. מכיוון שהמענקים מחולקים לחברות רק כהשלמה ("מאצ'ינג") לגיוסי הון ממקורות עצמיים ואחרים של החברות, מדובר על עצירת השקעות בסכום של למעלה מחצי מיליארד שקל, בתעשיות הנחשבות למנוע הצמיחה היחיד במשק. מישהו במשרד הכלכלה העלה השבוע הצעה להחזרת הכסף שלקח דרעי בחזרה למשרד: המדען הראשי יתחייב שהסכום שיוחזר יועבר למפעלי הייטק בנגב ובגליל. פקידי האוצר השתכנעו בקלות. עכשיו צריך רק לשכנע את דרעי.



[email protected]