בסיומו של לילה ארוך רצוף בעסקאות מסדרון, הקשישים הסיעודיים שוב נותרו בחוץ וככל הנראה לא תהיה בשנתיים הקרובות רפורמה היסטורית של ביטוח סיעודי ממלכתי. ברגע האמת כחלון "החברתי" וליצמן שפשוט התחייב לפוצץ על זה את הממשלה - השאירו את הסיעודיים מאחור וסגרו ביניהם דיל על דברים אחרים. הלוואי שנתבדה, אבל כל הדיבורים על המשך בחקיקה רגילה הם הבלים שלא עושים דבר מעבר לטיפוח תקוות שווא בקרב הסיעודיים. תשתיות אשפוז מתפוררות, מבחני יכולת משפילים ולא הוגנים, מטפלים שמתעללים בקשישים, משפחות שלמות שפשוט מכודררות ממקום אחד לאחר וקורסות כלכלית - כל כך הרבה דברים חייבים תיקון בתחום הסיעודי. כל כך הרבה דברים שכנראה לא יקרו כעת. הסיעוד היה ונותר החצר הפוליטית שלא מעניינת אף אחד בפוליטיקה הישראלית.



איציק שמולי. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90
איציק שמולי. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90



ומי ישלם על הוויתור הזה? כפי שטרח משרד הבריאות להבהיר בפסטיבל הכתבות והראיונות שלו בחודש האחרון - אנחנו, ובגדול. מיליוני ישראלים ימשיכו לשלם מדי חודש לביטוח הלאומי בעבור כיסוי סיעודי רק כדי לגלות בדרך הכואבת ברגע האמת שהם בעצם לבד, שאין להם כיסוי. דווקא בשעה שבה הקשיש זקוק יותר מכל למשענת הסוציאלית של המדינה - כשהוא זקוק בביתו להשגחה ולטיפול או חייב באשפוז סיעודי - היא נעלמת. המוסד לביטוח לאומי כבר ישלוף איזה מבחן סיעודי משפיל או יעשה מבחן הכנסות לילדים, לכלות ולחתנים רק כדי להטיל את עלות הטיפול על המשפחה.



הממשלה נשענת באופן ציני על המשפחות


גם בקרב אלה שנמצאו זכאים, הכיסוי הנמוך ביחס לשעות הטיפול הנדרשות רחוק מלהספיק. 55% מהזכאים מקבלים מהביטוח הלאומי את רובד הסיוע המינימלי - 9.75 שעות שבועיות בלבד - ומה על הקשיש לעשות בשאר השעות בשבוע? ובאשפוז הסיעודי המצב חמור שבעתיים - מול עלות חודשית אסטרונומית של 15 אלף שקל בממוצע - 30% מהקשישים הסיעודיים אינם מקבלים סיוע כלל, ושיעור גבוה יותר מהם מחויב מדי חודש בהשתתפות עצמית של אלפי שקלים. מדיניותה הקפוצה של המדינה נשענת באופן ציני על הידיעה שעל הפער האדיר כבר יגשרו בני המשפחה שנאלצים, לעתים במחיר של נטילת הלוואות וכניסה לחובות, לעמוד בהוצאות כבדות מאוד כדי לרכוש ביטוחים פרטיים, לצרוך באופן עצמאי שירותים סיעודיים שונים או לממן באופן פרטי מטפלים צמודים. חלקם אף יעזבו את מקום העבודה כדי לסעוד את ההורה.



170 אלף קשישים סיעודיים יש כיום בישראל, ועד לסוף העשור יתווספו להם עוד 50 אלף לפחות. גמלת הסיעוד של מרביתם לא מכסה כמעט כלום, ובלי הרפורמה הזאת כל ענף הסיעוד פשוט יתמוטט להם על הראש. העלות השנתית הכוללת על סיעוד בישראל מגיעה ל-9.7 מיליארד שקל; 42% מההוצאה האדירה הזו מגיעים ממימון פרטי. וזה במציאות שבה ממילא 20% מהקשישים "חיים" מתחת לקו העוני. הישענות כה גדולה על מימון פרטי בכל הקשור למענה סיעודי כשמדובר באוכלוסייה כה חלשה היא בעייתית, קל וחומר מול הוצאות הסיעוד האדירות. רפורמת הביטוח הסיעודי הממלכתי היא כה חיונית, דווקא מאחר שיש בכוחה להקטין את התלות השלילית הזאת. כיסוי אוניברסלי עם היקף ראוי של שעות טיפול ועיגון שירותי הסיעוד בסל מזה בתמורה להעלאת מס של 0.5% מזה יכלו להבטיח שאף קשיש באמת לא יוותר עוד מאחור.



ליצמן שר טוב. בעניין הסיעודי התוצאה מאכזבת. מכאן, נצא לדרך עצמאית. כבר בפתח המושב הבא נתחיל לקדם במרץ ויחד עם חברי כנסת מכל סיעות הבית את הצעת החוק שלי להחלת ביטוח סיעודי ממלכתי וכדי לכפות על הממשלה לקיים את מה שהבטיחה בעל פה ובכתב. צפוי מאבק קשה, אבל יש מאבקים שפשוט אין לנו הפריבילגיה להפסיד בהם.