ימים מכריעים להחלמת שמעון פרס: "הצורך להנשימו עלול להצביע על שקיעה בהכרה"

פרופ' ישראל שטיינר, מנהל המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים בילינסון, מסביר כי הרדמה לאחר אירוע מוחי מתבצעת כאשר החולה “אינו מסוגל לנשום מספיק טוב באופן עצמאי. כמו כן”, אומר פרופ’ שטיינר, “מרדימים אנשים כשהם בהכרה ומכניסים להם צינור לבית הבליעה ולקנה. זה לא נעים ולא נוח למטופל, זה מצב שיש בו סבל. מרדימים במצב כזה בין השאר כדי שלא יתנגדו להחדרה של הצינור וכדי שלא יסבלו”.
 

לדבריו, “מפסיקים הרדמה כאשר רוצים לראות מה מצבו של המטופל. כשהחולה מורדם אינך יכול לברר מה מצב ההכרה שלו. אי אפשר לראות אם יש חסר נוירולוגי. במצב כזה אתה לא יכול לתקשר עם החולה ולברר מה החסר הנוירולוגי שלו, לשאול אותו ‘מה שלומך?’, להגיד ‘יהיה בסדר’ ולהבין אם המטופל מתמצא ומגיב. מסירים הרדמה גם כשרוצים לאמוד את המצב הנוירולוגי ומצב ההכרה של הפציינט. אם הוא אינו מגיב זו אינדיקציה לחומרת הפגיעה שיש אצלו. לעתים הדרך היחידה לברר מצב נוירולוגי של מטופל היא כשהוא ער”. 

מנתח מוח בכיר ומומחה לנוירולוגיה באחד מבתי החולים הגדולים בארץ, שסירב להיחשף בשמו, אינו אופטימי לגבי עתידו של הנשיא לשעבר. “הסטטיסטיקה איננה מנבאת טוב לאדם בגילו שעבר אירוע מוחי בסדר גודל כזה”, פסק אתמול. 

 

“פרס סובל מאירוע מוחי דימומי בחצי המוח הלא דומיננטי שלו, ולכן ככל הנראה אין פגיעה במרכזי הדיבור והשפה אצלו. עם זאת, העובדה שהיה צורך להנשים אותו מראה על דימום מסיבי, ומסביב לדימום מסיבי מתפתחת בצקת. בצקת גורמת ללחץ נוסף על רקמת המוח הבריאה. אז יכול להיות לחץ על מבנים של גזע המוח ושקיעה נוספת במצב ההכרה. זה כדור שלג שמתגלגל ומחמיר את עצמו”, הבהיר המנתח הבכיר.