נתניהו הוסיף: "הוא היה שותף בכיר למפעל התחייה הלאומי של העם, היכה שורש במולדת, ואחז בחרב דוד כדי להגן עליה. שמעון פעל גדולות ונצורות להבטיח את כח המגן שלנו לדורות ועל כך נתונה לו תודת הדורות. ובמקביל, עשה כל מה שביכולותו, בכל רגע מחייו הבוגרים, להשיג שלום עם שכנינו. אין זה סוד שהיינו יריבים פוליטיים, אבל במהלך השנים, נעשינו ידידים, אפילו ידידים טובים. באחד ממפגשנו הרבים, בשעת לילה מאוחרת, שאלתי אותו: ממרום שנותיך, את מי הערצת את ממנהיגי ישראל, פרט לבן גוריון? הרי הוא ראה אותו מעמיס על שכמו את מסע האחריות לגורלה של ישראל".
ראש הממשלה סיפר על שיחותיו עם פרס: "הוא דיבר על רבין, בגין ואחרים, לתרומה של כל אחד מהם. הוא הפתיע אותי שציין אדם נוסף, את משה דיין. הוא דיבר על אומץ ליבו בקרב, על המקוריות שלו, ועל תכונה נוספת. למשה כלל לא היה אכפת מה נאמר עליו, הוא התעלם מפוליטיקה. הוא היה מה שהוא רצה להיות. הוא העריך את התכונות הללו, אבל ידע אמת נוספת, שאם רוצים להגשים דברים, במדיניות, בכלכלה, בחברה, אי אפשר להתנתק מהפוליטיקה. בחצי יובל השנים שעשה בכנסת, התקיים בו המתח. הוא ידע לספוג בליסטראות ולקום על רגליו, עם עשיה וחזון. ללהט הזה נחשפתי לראשונה, כאן, על ההר הזה, לפני 40 שנה".
נתניהו סיפר על הוויכוח התמידי שחילק את המחנות בישראל: "באחת מפגישותינו היה לנו ויכוח: מהו המוקד, ביטחון או שלום? הוא טען שהשלום הוא הביטחון האמיתי, ואני טענתי, 'שמעון, במזרח התיכון הביטחון הוא תנאי הכרחי להשגת שלום'. והוויכוח התעצם. הוא בא בשמאל, אני מימין, אך בסופו של דבר, חדלנו מהמאבק. ראיתי בעיניו והוא בעיני, שהנחרצות נובעת מדבקות במטרה, ולמען הבטחת עתיד המדינה. ידידיי, אתם יודעים לאיזו מסקנה מפתיעה הגעתי בחלוף הזמן? שנינו צודקים. המזרח התיכון הסוער, שבו רק החזקים שורדים".
נתניהו הוסיף: "השלום לא יושג אלא מתוך הבטחה מתמדת של עוצמתינו. אבל התכלית היא קיום ודו קיום. קידמה, שגשוג ושלום, לנו, לעמי האזור, ולשכנינו הפלסטינים. מכובדיי, גם שמעון פרס הגיע למסקנה הזאת, שהצדק אינו נחלתו של מחנה מסוים. יום לאחר השבעתו לנשיא, הוא הגיע לאזכרה של ז'בוטינסקי ואמר: "ההיסטוריה הטילה על שני הזרמים המרכזיים בציונות , תנועת העבודה וז'בוטינסקי להוביל. יוצאי שני הזרמים שותפים כיום למפלגות פוליטיות, ולהנהגת המדינה, דבר שבעבר הרחוק לא היה ניתן לדמיין. טובים השניים מן האחד. הודיתי לו בחום לאחר מכן על דבריו המלכדים".
"בכה כשאחי יוני נפל"
נתניהו התייחס לפיתוח התמידי אליו חתר שמעון פרס ז"ל: "תשע שנים מאוחרי יותר, לפני חודשיים, הגענו לכבד אותו במרכז פרס לחדשנות. מה לא היה שם. שמעון קרן מסיפוק. אני לא זוכר שראיתי אותו כל כך מאושר, זה היה אחד מהחלומות שלו שהתגשם, הוא הרכיב את משקפי התלת מימד. אותם עיניים, שמהן נלקחו הקרניות, ונתרמו לטובת הדור הבא. אני לא חושב שיש סימליות גדולה מזאת. שמעון תמיד הביט קדימה. הוא האמין בקידמה, במדע, בטכנולוגיה. בכוחם של אלה לחזק את הביטחון, אך בכוחם גם לבנות את התשתית לשלום. אם נטפח יכולות אלו, המודרני ינצח את הברבריות, הטוב את הרע, והאור את החושך".
לסיום, אמר ראש הממשלה: "יומיים לאחר מבצע אנטבה, שבו נפל אחי, התקיימה פה הלוויתו של יוני. כשר הביטחון, ביחד עם יצחק רבין ז"ל, שמעון היה זה שאישר את המבצע. בהלוויה הוא נשא הספד מרטיט לב, שלא אשכח כל חיי. הוריי, אחי ואני נפעמנו עמוקות מדבריו על יוני, על המבצע, על הקשר לאבותינו, ועל זקיפות הקומה של עמינו. ובאותו רגע נוצר בינינו חיבור עז ומיוחד, שאף פעם לא נותק. אף ששמעון ואני לא הסכמנו על דברים רבים, חילוקי הדעות לא האפילו על הפגישות החמות והמחכימות. החיבה האישית הלכה וגברה מפגישה לפגישה. לא טשטשנו מפגשי עמדות".
והוסיף: "שמעון יקירי. סיפרת שאחת הפעמים הבודדות בהן הזלת דמעה היתה כשקיבלת את הבשורה המרה על נפילתו של יוני, אחי, באנטבה. אתה בכית אז שמעון, אני בוכה עליך היום. אהבתי אותך, כולנו אוהבים אותך. היה שלום שמעון. אדם יקר, מנהיג דגול. ננצור אותך בלב האומה, ואני מרשה לעצמי לומר בלב האומות".