שימו לב למלים האלה, מתוך שיר שתרגמתי בלי להקפיד על החרוז, כי המשמעות חשובה יותר: "ובכן, הבריון של הסביבה, הוא בסך הכל עוד אדם/ אויביו אומרים שהוא חי על אדמתם/ הם מרובים ממנו, בערך מיליון מול אחד/ אין לו לאן לברוח, אין לו לאן להימלט".

יודעים מי כתב את המלים האלה? המשורר חתן פרס נובל ששמו רוברט אלן צימרמן, שכולנו מכירים בשם בוב דילן. אם אתם מזהים רמז למחאה על אי-הצדק כלפי מדינה קטנה מסוימת, אתם לא טועים. זה השיר שאני מתרגם את שמו אל "הבריון של הסביבה" (מילולית: של השכונה; במקור: Neighborhood Bully).

מדובר בשיר מחאה חריף של בוב דילן, שבו הוא מתקומם על הרדיפה הלא-רציונלית שממנה סובלת מדינת העם היהודי. השיר יצא לאור ב-1983, מעט אחרי מלחמת לבנון הראשונה, ונעשה אקטואלי יותר לצערנו.

בסך הכל רוצים לשרוד


המלים "מדינת ישראל" אינן נזכרות בשיר, אבל הטקסט ברור. למשל, תיאור ההיסטוריה של העם היהודי דרך אותו "בריון": הוא נדד על פני תבל כיצור גּוֹלֶה, הוא ראה את משפחתו ניצודה ונקרעת, הוא תמיד עומד למשפט על כך שהוא נולד בכלל.

הפזמון החוזר הוא השורה הנאמרת באירוניה: "הבריון של הסביבה". דילן טוען בשיר כי מי שמכונה "הבריון" הוא מישהו שבסך הכל רוצה לשרוד, אבל זוכה רק לביקורת על שהוא עודנו חי. לא מתירים לו להתגונן ולהשיב מלחמה, אלא מצפים ממנו לפתח עור עבה, ובעצם לשכב ולמות. כאשר הוא הורס מפעל לייצור פצצות שנועדו להיזרק עליו, לא רק שלא מתרשמים מכך, אלא להפך - רוצים שדווקא הוא ירגיש אשם.

יש בשיר בית מיוחד במיוחד בעיני, כי הוא מבטא מחאה אמיצה באופן חריג. דילן מתאר איך אותו "בריון", שכבר ברור לחלוטין שהוא העם החי בארץ ישראל, מוקף בכל מיני פציפיסטים הטוענים כי הם רודפי שלום, לא רוצים שפיכות דמים, כאלה שלא יפגעו אפילו בזבוב, בעוד האמת היא שהם אורבים לרגע שבו יירדם ה"בריון" כדי שיהיה אפשר לחסלו.

השיר ממשיך ומבהיר למי הוא מתכוון:
"כל אימפריה ששעבדה אותו כבר התפוררה/
המצרית, הרומית, גם בבל הכבירה/ הוא יסד גן עדן פורח בין דיונות מדבר נודדות".

כתיבה מתוך עוצמה מוסרית וגישה הומנית


בהמשך דילן שר אפילו על כך שאותו "בריון", שהוא ישראל, אסף פירורים והפך אותם לעושר, וכי הוא מביא בריאות לכל מקום שבו שררו מחלות ומגפות. אבל למרות כל זאת, לדברי השיר, ממשיכים להאשים דווקא את ה"בריון" בהתנהגות תוקפנית. בקיצור, בוב דילן כתב על אמת, מתוך עוצמה מוסרית וגישה הומנית, שמעט מאוד משוררים נודעים מסוגלים לה.

יש כ-15 סופרים יהודים בין זוכי פרס נובל. כשעגנון דיבר בטקס מול מלך שוודיה, הוא אמר: "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים". בשביס זינגר, שכתב ביידיש כידוע, אמר: "הוד מלכותו, קהל יקר, שואלים אותי למה אני כותב בשפה גוועת. ראשית, אני אוהב לכתוב סיפורים על רוחות, ואין דבר מתאים יותר מאשר לכתוב על רוחות ביידיש. רוחות אוהבות יידיש. כולן מדברות יידיש. שנית, אני מאמין בתחיית המתים. המשיח יגיע, ומיליוני גוויות מדברות יידיש יקומו מקברן - והשאלה הראשונה שלהן תהיה: אולי יש איזה ספר יידיש חדש לקרוא?".

אני מקווה שבוב דילן לא ידבר, אלא פשוט ישיר את השיר הזה.