ביום שלישי יתחיל העולם לספור קולות ומדינות. הבחירות בארצות הברית יתרחשו בעוד שלושה ימים, במערכת בחירות שמערבת רגשית לא רק את הבוחרים האמריקאים, אלא גם מספר עצום של אנשים בעולם. הסקרים הצמודים הפכו את הבחירות לנשיאות ארצות הברית למרוץ מרתון שבו אנחנו רואים בשידור ישיר את המטרים האחרונים, אבל לא מספיק מקרוב כדי לדעת מי באמת מקדים, ובוודאי לא מי יצליח לפרוץ במטר האחרון ולנצח. הישראלים לא יכולים להצביע, אבל אם הייתה מוצבת קלפי דמה גם כאן, הייתי סקרן לראות את תוצאות הבחירות שלהם.



לכאורה, ייבחר נשיא שמייצג את רצון האמריקאים, זוהי הדמוקרטיה. אבל צריך לזכור כי שיעור המשתתפים בבחירות בארצות הברית הוא בערך 50 אחוזים. נניח שהפעם יצביעו 60 אחוזים, זה אחוז גבוה מאוד בארצות הברית, ולמיטב ידיעתי מעולם לא הגיעו אליו. כרגע התמיכה בשני המועמדים צמודה. גם בפעמים הקודמות החלוקה הייתה בערך חצי־חצי. בחישוב גס ניתן לומר, אם כן, שהנשיא האמריקאי מייצג רק 30 אחוזים מן האמריקאים. בגלל השיטה הנשיאותית הוא הנשיא, הוא מנהיג ארצות הברית ומכאן גם מנהיג העולם החופשי. נכון שיש איזונים, ונתניהו, המכיר היטב את הפוליטיקה האמריקאית, משכיל להשתמש בהם כשצריך, אבל בכל זאת נשיא ארצות הברית הוא המנהיג העליון. האם בסוף השבוע נתבשר שזה דונלד טראמפ? זה יהיה חידוש הרבה יותר גדול מאשר אישה נשיאה. אשה נשיאה נראית כבר דבר המובן מאליו, שתמיהה היא איך לא קרה עד היום. דונלד טראמפ הוא דמות שלא התרגלנו לראות מאחרי השולחן בחדר האליפטי בבית הלבן.



אני שומר את גיליון השבועון “טיים” שבו השער הכריז: “איך טראמפ זכה”. הגיליון הופיע בינואר 2016, לפני כעשרה חודשים. ההכרזה הנועזת מבחינה עיתונאית על השער הייתה אז נועזת יותר, כי היא ניבאה את ניצחון טראמפ במרוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית ולא במרוץ לנשיאות. כזכור, הסיכוי של טראמפ לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית מול מועמדים מצוינים אחרים ומול התנגדות רפובליקנים רבים נראתה אז בלתי אפשרית. בכל זאת עורך ה”טיים” נשען על דיווחי השטח של הכתבים שלו בדבר עשרות האלפים הנוהרים לעצרות של טראמפ, שעה שהמועמדים האחרים לוקחים בכוונה אולמות קטנים כי יש להם קושי למלא אותם. כך קרה שהעורך העז לקבוע בשער את ההכרזה: “איך טראמפ זכה”, כשבכלל לא היה בטוח שטראמפ יזכה להיות מועמד הרפובליקנים. טראמפ אכן התגבר על כל המכשולים, כל ההתקפות, כל ההסתייגויות ממנו, וזכה לא רק במועמדות המפלגה הרפובליקנית, אלא גם הגיע לפער קטן מול הילרי קלינטון. זה סיפור של מרוץ כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הפרשנים, כנגד ההיגיון כמעט, וככזה מדובר בסיפור מרתק. לדעת מתנגדיו: סיפור אימה מרתק.



קשה להאמין שעורך יפרסם היום, שלושה ימים לפני הבחירות בארצות הברית, כותרת: “איך טראמפ זכה”. אם טראמפ יזכה, הסיפור, או סיפור האימה, איך שתרצו, יגיע לסוף מפתיע. הבחירה בטראמפ תחייב ממני הסתגלות. כמו כל אדם מיושב, אני מכיר את האמרה שאחרי הבחירה התפקיד עושה את האדם ולא האדם את התפקיד, ושרתי כמו כולם “דברים שרואים משם לא רואים מכאן”, אבל טראמפ הוא חידה שצריך עדיין לראות את פתרונה. את הילרי קלינטון אנחנו מכירים. על פי ההנחה שכל אדם בעולם קרוב לאדם אחר מרחק של שש לחיצות יד, אני מקצר את השורה, כי לחצתי את ידה ישירות. זה היה בארוחת ערב משותפת באולם ירושלמי עם עוד מוזמנים רבים. היא שייכת לעולם הפוליטי המוכר לי. לכולנו. עכשיו מחכים.