מה עובר על נשיאה הסוציאליסטי של צרפת פרנסואה הולנד? אפילו יריביו הופתעו כשבאותו יום שבו התפרסם ראיון שהעניק הולנד לשבועון השמאל "לה נובל אובזרווטר" - שבו הבהיר שהוא מוכן למערכת הבחירות לנשיאות במאי 2017 - הופיע גם ספר ובו ראיונות שהעניק בתקופת נשיאותו לשני עיתונאים והצהרות שהזיקו באורח חמור לשאיפתו לזכות בכהונה שנייה. בתוך העולם השמרני של הפוליטיקה הצרפתית, שבו יש כללי התנהגות נוקשים, היו הצהרותיו של הולנד פצצה פוליטית בלתי צפויה. אולי דווקא מצבו הנואש בסקרים גרם לו לאמץ לרגע את תפקיד החתרן האנטי־הממסדי הבלתי נלאה ולפזר מהלומות לכל עבר נגד מטרות מיוחסות כמו שופטים, כדורגלנים ופוליטיקאים בכירים, בהם חברי מפלגתו ותומכיו המוצהרים ומנהיגי מדינות זרות.



בין היתר, בספר החדש, ששמו "נשיא לא היה צריך לומר זאת" (בתרגום חופשי מצרפתית), הולנד חושף סודות מדינה, משמיץ את בת זוגו לשעבר ואף מספר באופן פרטי למראייניו את ההפך ממה שהבטיח בפומבי.



היום, שישה חודשים לפני הבחירות, הולנד נחשב מדינאי מחוסל פוליטית, אם כי בפוליטיקה לעולם אי אפשר באמת לדעת. לשורת המתמודדים נגדו בפריימריז בשמאל עשוי להצטרף גם ראש הממשלה מנואל ולס, היחיד שעוד שומר על שיעור פופולריות סביר בציבור, והוא עצמו הביע "בושה וכעס" על הספר, אך מיהר להכריז שנשאר לויאלי לידידו הנשיא.



הביע "בושה וכעס" על הספר. ראש הממשלה מנואל ולס. צילום: Chantal Briand/AFP
הביע "בושה וכעס" על הספר. ראש הממשלה מנואל ולס. צילום: Chantal Briand/AFP



ז’ראר דאווה ופבריס לום, שני העיתונאים של "לה מונד", החשוב בעיתוני צרפת, שעומדים מאחורי הספר, פתחו בסדרת הפגישות הקבועות שלהם עם הולנד עוד בסתיו 2011, חצי שנה לפני הבחירות, ופגישות אלה נמשכו באופן סדיר במשך כל תקופת הכהונה. השניים עוררו את אמונו של הולנד לאחר שפרסמו ספר חושפני וקשה על קודמו ויריבו ניקולא סרקוזי. אבל במאי השנה פנה אליהם הולנד, קצת באיחור, ואמר: "אני חושב שאנחנו צריכים להסכים בינינו על הציטוטים שיפורסמו". "אנחנו לא נותנים את הטקסט לקריאה מוקדמת לפני הפרסום ולא מביאים דברים אוף דה רקורד, בלי לייחסם לאומרם", הייתה התשובה שקיבל. "הולנד, ויש לזקוף זאת לזכותו, לא לחץ", מספרים השניים.



בשנה האחרונה ניסו יועצי התקשורת של הולנד לנתק אותו ככל האפשר מן העיתונאים. טעותם הייתה שהם אומנם מנעו ממנו מלהיוועד עם קבוצות גדולות יחסית והפסיקו את מסיבות העיתונאים המסורתיות, אך מנגד, הם הניחו להולנד לפגוש עיתונאים מסוימים ולת בהנחה שידעו להחזיר לו טובה תחת טובה. האסטרטגיה הזאת כאמור התגלתה כעת כשגיאה.



הספר בשם: "נשיא לא היה צריך לומר זאת".
הספר בשם: "נשיא לא היה צריך לומר זאת".



"חרקירי למפלגה"


ספרם של דאווה ולום, בן 666 עמודים, מביא שלל התבטאויות וציטוטים שגרמו סערה ועריקות ממחנהו המצטמצם ממילא של הולנד. בין היתר, הנשיא הצרפתי אומר על השופטים בארצו: "המוסד הזה הוא של פחדנים. כל התובעים והשופטים הללו, הם מתחבאים, הם משחקים את הצדיקים... הם לא אוהבים את הפוליטיקה". בדבריו התייחס הולנד לפרשת ההאזנות לטלפון האישי של סרקוזי ב־2014, שבמסגרתה הוא הובל למעצר בחשד לשיבוש הליכים בכמה פרשות. מערכת המשפט הגיבה בחריפות לציטוטים בספר, והולנד נאלץ להזמין את ראשיה כדי להבטיח להם ש"דברים אלה מנוגדים למה שהוא חושב באמת".



"דה גול הקטן שבא להציל את הרפובליקה הגוססת". היריב ניקולא סרקוזי. צילום: רויטרס
"דה גול הקטן שבא להציל את הרפובליקה הגוססת". היריב ניקולא סרקוזי. צילום: רויטרס



מהספר עולה גם כי הולנד עצמו חשש מאנשי שירותי הביטחון הנאמנים לקודמו סרקוזי, שנשתלו בארמון הנשיאות. לפי מחברי הספר, סרקוזי עצמו סיפר להם על השמועות כי הולנד נוהג לפגוש את השחקנית ז’ולי גאייה, שהייתה המאהבת שלו בזמן שהיה בן זוגה של העיתונאית ולרי טרירוויילר, בדירת מסתור ליד הארמון, שאליה היה בא על קטנוע. ככל הנראה, סרקוזי קיבל את המידע הזה מאנשי הביטחון.



זמן קצר אחר כך הופיעו צילומי הפפרצי המפורסמים של הולנד חבוש קסדה בא למפגש האוהבים. הולנד טוען בספר שאין לו ספק כי הצילום שלו בחברת גאייה, שצולם בתוך הארמון ועורר סנסציה בצרפת, היה מעשה ידי אחד מאנשי הביטחון. אם כי בסופו של דבר הגיע הולנד למסקנה שמדובר ברופאו האישי של סרקוזי שצילם את התמונה, ופיטר אותו.



מקרה שמתואר בספר, ובו הולנד דווקא הגן על מערכת המשפט, עלה לו בזעמו ובנטישתו של אחד מבכירי תומכיו, נשיא האסיפה הלאומית קלוד ברטולון. לברטולון נודע בעבר על הליך משפטי שהתנהל נגדו בחשד להעסקה פיקטיבית של עובד. בהליך פתחה שופטת המקורבת למפלגה הסוציאליסטית. לדבריו, הולנד הרגיע אותו ואמר כי מערכת המשפט עצמאית עכשיו וצריך להתרגל לזאת, הזמנים השתנו, והעיר כי פוליטיקאים כמו ברטולון חושבים על מזימה גם במקום שאין בו מזימה. תיאור המקרה והשיחה בין השניים שהובא בספר העלה שוב את זעמו של ברטולון.



"אני לא רוצה לתת לזה אופי רשמי". בת זוגו ז'ולי גאייה. צילום: Francois Durand/gettyimages
"אני לא רוצה לתת לזה אופי רשמי". בת זוגו ז'ולי גאייה. צילום: Francois Durand/gettyimages



בשבוע שעבר, כשהולנד הגיע למוזיאון הלובר לנאום באירוע לרגל מאה שנה להולדתו של הנשיא הסוציאליסטי הראשון של הרפובליקה החמישית, פרנסואה מיטראן, עזב ברטולון את המקום לאות מחאה.



באחד המקומות בספר הולנד לא מהסס להביע את דעתו ולומר שיש לפרק את המפלגה הסוציאליסטית הקיימת ולהקים במקומה "מפלגת קדמה" חדשה. "צריך לחסל את המפלגה, צריך לעשות לה חרקירי", אמר, והסוציאליסטים קראו בזעזוע את דבריו.



הולנד הצליח בדבריו בספר להרגיז גם את המוסלמים. "יש בעיה אמיתית עם האסלאם, לא מפני שזו דת מסוכנת כשלעצמה, אלא מפני שהיא רוצה להיות הדת של הרפובליקה", אמר. על האישה המוסלמית אמר: "אם נעניק לאישה חובשת הצעיף תנאים להתפתחות אישיותה, היא תשתחרר מהצעיף שלה ותהפוך צרפתייה, גם אם תישאר דתייה. אבל היא תהיה מסוגלת לשאת אידיאל. היא תעדיף את החופש על העבדות. האישה חובשת הצעיף של היום תהיה המריאן (האישה חשופת החזה המסמלת את הרפובליקה ביצירות אמנות רפובליקניות – ג"ק) של מחר". בימין הקיצוני אומנם זעקו על בגידה כשקראו את דבריו של הולנד, אבל אהבו את המשפט הזה שאמר: "איני חושב שיותר מדי מהגרים מגיעים. אנחנו לא צריכים הגירה".



על הכדורגלנים של צרפת, בחלקם הגדול מהגרים או בני מהגרים, אמר הולנד, חובב כדורגל נלהב: "יש ירידה בכושר הביטוי שלהם. הם הפכו מילדים עם חינוך גרוע לכוכבים עשירים, בלי הכנה, הם לא הוכנו מבחינה פסיכולוגית להבחין בין טוב לרע. התאחדות הכדורגל צריכה לארגן לא אימונים, אלא הכשרה, הם זקוקים להתעמלות של המוח".



הולנד הצליח להסתבך אפילו עם אלכסיס ציפראס, ראש ממשלת יוון, שדווקא ראתה בו תומך מרכזי בזמן המשבר הגדול באירופה. הוא סיפר על שיחת טלפון שבה סיפר לו ולדימיר פוטין כי ציפראס פנה אליו בבקשה להדפיס את הדרכמות ברוסיה, משום שיוון אינה יכולה עוד להדפיס את שטרות המטבע שלה ביוון. היוונים, מצדם, הכחישו את המידע הזה בזעם.



נשיא צרפת הולנד וראש הממשלה נתניהו בצעד המיליונים בפריז. צילום: רויטרס
נשיא צרפת הולנד וראש הממשלה נתניהו בצעד המיליונים בפריז. צילום: רויטרס



בספר אפשר למצוא, אגב, לראשונה בציטוט ישיר מפי הולנד, את סיפור הזמנתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לצעדת המיליונים אחרי הפיגועים בפריז בינואר 2015. וכך הוא מספר: "שוחחתי בטלפון עם מחמוד עבאס, אבל לא הזמנתי אותו. לא רציתי שיופר האיזון: לא הזמנתי את ראש ממשלת ישראל, ולכן לא רציתי להזמין את נשיא הרשות הפלסטינית. בערב טלפן אלי שר החוץ לורן פביוס, שנמצא בלחץ מצד ישראל, ואמר שנתניהו רוצה לבוא לפריז.



בשעה תשע נתניהו צלצל שוב. ‘אינני יכול לעשות אחרת’, הוא אמר. ‘אלה יהודים שנרצחו. אביגדור ליברמן החליט לבוא. חוץ מזה, אני רוצה להפגין את הקשר שלי לצרפת’. היה קשה לומר לו לא. הזהרתי אותו שאם יאשר את בואו, אטלפן לנשיא הרשות הפלסטינית. בעשר וחצי צלצלתי לעבאס והזמנתי אותו לבוא. באוטובוס בדרך לעצרת נתניהו לא הפסיק לשאול: האם האוטובוס משוריין? לא, הוא לא משוריין. האם יש פיקוח על כל החלונות במסלול? לא היה. הוא היה היחיד שלבש אפוד מגן". לדבריו, הוא ניסה להרגיע את נתניהו שהכל בשליטה, גם אם זו לא הייתה בדיוק המציאות.



"לנטרל את אסד"


תגובות של כעס בחוגים הביטחוניים ובממשלה עצמה היו על שהולנד לא היסס להודות בגלוי בספר כי הורה על "חיסולים ממוקדים" של מחבלים, "מה שעלול לסבך את צרפת עם בית הדין האירופי והבינלאומי", לדבריהם. "יש לנו רשימה של האנשים שחיסלנו, אבל לא של אלה שצריך לחסל", אמר הולנד בספר. על הנשיא הסורי בשאר אסד אמר שצריך "לנטרל" אותו, אבל הכוונה לא להרוג, אלא להרחיק אותו מסוריה, כך לדבריו.



גם יחסיו המסובכים של הולנד עם הנשים בחייו והשערוריות שסביבן סקרנו, כמובן, את העיתונאים. הקשר הטוב ביותר של הולנד נותר עם אם ילדיו, סגולן רויאל, השרה לאיכות הסביבה. יש שמנסים להריץ אותה שוב לבחירות לנשיאות, שבהן נכשלה ב־2007. "אם יש מי שמכירה אותי, זו סגולן", אומר הולנד בספר. לדבריו, הוא זוכה ממנה לתמיכה היום במצבו הפוליטי הקשה, על רקע שנאתה של העיתונאית טרירוויילר ש"תמיד הייתה לה אובססיה כלפי סגולן והיא תמיד חששה שהיא תחזור".



"אם יש מי שמכירה אותי, זו היא". בת זוגו לשעבר, סגולן רויאל. צילום: רויטרס
"אם יש מי שמכירה אותי, זו היא". בת זוגו לשעבר, סגולן רויאל. צילום: רויטרס



עם בת זוגו הנוכחית גאייה מסרב הולנד להפוך את הקשר רשמי, אף שהיא בעצמה, לדבריו, מעוניינת בזאת. "כן, היא מבקשת לעשות את זה. זה בוער. עבור אישה מדובר בהכרה רגשית, זה לא מטעמי יוקרה. אבל אני לא רוצה לתת לזה אופי רשמי". והוא מוצא אפילו הגדרה נוחה ומקורית ליחסים אלה: "אפשר להציג אותה כבת זוגי, אבל זה נשאר קשר משוער. אין צילומים... זה קשר משוער. מה שאידיאלי זה שהמדינאי יהיה לבד. לא בחייו הפרטיים, אלא במילוי תפקידו. כך, למשל, מר מרקל, שלא מראה את עצמו לעולם".



גם בספר זה באים לידי ביטוי יחסי העוינות המורכבים של הולנד וסרקוזי. הוא מכנה אותו בלעג "דה־גול הקטן שבא להציל את הרפובליקה הגוססת". לדבריו, הוא "מועמד טוב, אבל לא נשיא טוב". הולנד אינו מסתיר כי מבחינתו סרקוזי הוא מועמד טוב יותר בבחירות מאשר יריבו בימין, ראש הממשלה לשעבר אלן ז’ופה בן ה־71, המוביל בבטחה בסקרים כשלושה שבועות לפני הפריימריז בימין.



ז’ופה מבקש לפנות גם לשמאל, והרבה אנשי שמאל שאינם מאמינים בסיכוייו של שום מועמד סוציאליסטי לעבור את הסיבוב הראשון הודיעו כי ישתתפו בפריימריז הפתוחים בימין ויצביעו עבורו, כדי שבסיבוב השני לא יצטרכו לבחור בין מנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן לסרקוזי, שמנהל מערכת בחירות ימנית קיצונית מובהקת. הולנד עצמו אומר בספר כי הוא מצדו לא יהסס להצביע עבור סרקוזי נגד לה פן.