1. יערת הדבש: הסיפור הוא שמרון. עורך הדין דוד שמרון. תעזבו הכל ותתרכזו בו. האיש הזה הוא נתניהו. ליווי צמוד, 24/7. הם גם קרובי משפחה (אמא של שמרון היא בת דודה של בנציון נתניהו). מי שמכיר את המעגל הפנימי של נתניהו יודע גם את הרכב ה"לה פמיליה" המנהלת את המדינה: שרה ובנימין נתניהו (עכשיו גם הבן, יאיר), עורכי הדין דוד שמרון ואיציק מולכו (השותפים באותו משרד). אין בלתם. זה המעגל הפנימי המוצק, הגרעין הקשה של מצודת נתניהו.
מולכו הוא הקונסיליירי לעניינים חיצוניים ומתפקד בעצם כשר חוץ בפועל של מדינת ישראל ושליחו המדיני של נתניהו לכל דבר רגיש. שותף סוד ברמה הגבוהה ביותר, בעודו בשוק הפרטי, נטול כל מחויבות או כפיפות לכללים כלשהם. שמרון מטפל בכל ענייני הפנים. הם לא העלו על דעתם לסגור את המשרד או להעביר אותו לניהול בנאמנות.
למה שיעלו דבר כזה על דעתם? הרי אין כאן שומרי סף או רגולטורים שיעשו סדר. איש הישר בעיניו יעשה. מנסחים "הסכם ניגוד עניינים" סמלי, וממשיכים הלאה. ולכן המשרד ממשיך לעשות עסקים, להתפתח, לצמוח, להמריא. מה הפלא? שני עורכי הדין האלה מנהלים את המדינה. דלתו של נתניהו לא פתוחה בפניהם, כי הם לא זקוקים לה. הם גרים שם, בתוך הבית. הם המעבר ההכרחי לקיצור הרגולציות, לקבלת ההחלטות, לקודש הקודשים. כל זה, כשבמקביל מפרק נתניהו את משרד החוץ, מעקר אותו מתוכן כלשהו, מפריט אותו לדעת ומחלק את מה שנשאר ממנו לשישה שרים, כל אחד והפירורים שלו. יערת הדבש האמיתית, נשארת במשפחה, בבית פנימה.
משרד עורכי הדין המשגשג מולכו־שמרון מספק למשפחת נתניהו ליווי משפטי צמוד בכל העניינים הרבים והמסועפים שהיא מסתבכת איתם. מדובר בליווי משפטי בשווי של מיליוני שקלים. לאורך השנים, אולי אפילו יותר. פעמים רבות הגשתי שאילתות לשני הצדדים וביקשתי לדעת אם משפחת נתניהו שילמה אי פעם עבור השירותים הללו. הם לא טרחו לענות. על פי עדויותיהם של מקורבים רבים, הנושא כלל לא על סדר היום.
ועכשיו הצוללות. מי שדוחף במלוא העוצמה לעסקת רכש שלוש צוללות הוא בנימין נתניהו. מי שהתנגד בכל כוחו לעסקה הזו, ואף טרפד אותה, הוא שר הביטחון הקודם משה (בוגי) יעלון. אז נתניהו מחליף שרי ביטחון ומביא אחד שלא מתנגד. העסקה עומדת בסתירה מוחלטת לתוכנית הרב־שנתית של צה"ל, שהוצגה רק בדצמבר האחרון על ידי אלוף עמיקם נורקין. הוא אמר שם, בקולו, ש"כשתגיע הצוללת השישית (בעוד יותר משנה), צה"ל ימכור את הצוללת הראשונה ויישאר עם חמש צוללות, כי לא צריך יותר מזה". הוא לא אמר שצה"ל, במקום למכור את הראשונה, יקנה שלוש נוספות. גם ההודעה המעורפלת שדובר צה"ל נאנס לפרסם אתמול, לא יכולה לשנות את המציאות הזו.
עכשיו, בואו נחבר את חלקי הפאזל. מיקי גנור הפך לנציג המספנה הגרמנית בקיל רק לפני כמה שנים. עד אז, ולאורך עסקאות הרכישה של חמש הצוללות הראשונות, אדם אחר היה נציג המספנה בישראל. איש מערכת הביטחון ותיק מאוד (היום הוא בן מעל 80), אדם ישר ורב עלילות והישגים, שיצר את הקשר עם המספנה וליווה את העסקאות. את האיש הזה מזיזים הצדה לפני כמה שנים ולזירה נכנס אותו מיקי גנור. מישהו שבקי בעניינים מספר שזה היה חד ומהיר: "מישהו סילק משם את הנציג הישראלי הוותיק, ושתל את גנור במקומו ללא שום סיבה נראית לעין". רק עכשיו, בזכות רביב דרוקר, אנו למדים שגנור לא הגיע לבד. מאחוריו עומד עו"ד דוד שמרון.
תזכורת: חמש צוללות כבר נרכשו. הצבא לא רוצה צוללת שישית. הרמטכ"ל אשכנזי מתנגד, אפילו מפקד חיל הים צ'ייני מתנגד. אבל צוות המשימה לא נרתע. נושא הצוללת השישית לא עולה אצל אולמרט. הוא צץ, יש מאין, כשנתניהו נכנס ללשכת ראש הממשלה. אף אחד לא יודע מאיפה בא הרעיון לצוללת שישית, אבל עובדה. היא נרכשה. רק עכשיו אנחנו יודעים שעו"ד שמרון היה שם, לאורך כל הדרך. אגב, לא רק הוא. גנור הוא ידיד ותיק של תא"ל (מילואים) אבריאל בר יוסף, שנעצר השבוע בחשדות לקבלת שוחד בענייני הנזלת גז טבעי. בר יוסף לא נתמך על ידי נתניהו לתפקיד סגן ראש המטה לביטחון לאומי אצל עוזי ארד. חלפו כמה שנים, ובר יוסף הפך למועמדו של נתניהו לתפקיד ראש המל"ל. טוב, רק חמור אינו משנה את דעתו.
על פי הסדרי ניגוד העניינים, לנתניהו אסור בכלל לדון או להיות בקשר עם גורמים עסקיים שדוד שמרון מטפל בהם. לא סתם מכילה תגובת נתניהו את האמירה המפורשת ש"עד אתמול רה"מ נתניהו לא ידע שעו"ד שמרון מייצג את המספנות מגרמניה, וברור מאליו שהוא אף פעם לא דיבר איתו בנושא הצוללות". כן, בטח. שמרון מוסר תגובה זהה. השניים, שמבלים יחד שעות רבות בשבוע, באינטימיות הגבוהה ביותר, קרובי משפחה שחולקים עשרות סודות, אינטרסים ומזימות בינלאומיות, לא ידעו זה על זה. נתניהו מקדם עסקת מיליארדים מכיוון המדינה הרוכשת, כשעורך דינו מלווה אותה מצד הספק, והם פשוט לא גילו את זה אחד לשני. אני מקווה שהם לא יגידו את זה אף פעם כשהם מחוברים לפוליגרף (מחשש לשלום המכונה). הבן אדם היחיד בעולם שמסוגל להאמין לגרסה הזו, הוא היועץ המשפטי לממשלה. וזה לא צריך להפתיע.
אגב, עו"ד שמרון היה חייב להסגיר את העובדה שהוא הפרקליט של הסוכן של הגרמנים לראש הממשלה. הגנת "לא ידעתי" לא עומדת כאן לאף אחד מהם. שמרון היה חייב לעדכן את נתניהו. ועוד אגב: לאחרונה טען נתניהו לניגוד עניינים כשלא גיבש דעה (לכאורה) בעניין המס על דירה שלישית. כאן, אין באמת ניגוד עניינים. זו שטות מוחלטת. אבל כשעורך הדין שלו מייצג מספנה והוא דוחף לעסקת מיליארדים עם אותה מספנה, אף אחד משניהם לא מזהה את ניגוד העניינים.
2. מאחורי הגב: הגענו לשלוש הצוללות החדשות, שדבר רכישתן נחשף ב"מעריב" באוקטובר. לפני כשנה וחצי שמע שר הביטחון יעלון בפעם הראשונה על הכוונה לרכוש עוד שלוש צוללות. אז דובר על שלוש נוספות, כלומר שש קיימות פלוס עוד שלוש. ביחד, תשע. ישראל הפכה למעצמה, רק שכחו להודיע לשר הביטחון. יעלון התנגד בתוקף. גם צה"ל התנגד. יעלון הצליח להוריד את נתניהו מהסיפור. אבל לא להרבה זמן. אחר כך הגיע סיפור רכישת ארבע ספינות מגן לאסדות הגז. יצא מכרז בינלאומי. ניגשו צרפתים, קוריאנים ועוד כמה. הגרמנים לא ניגשו. מעטפות המכרז נפתחו ורק אז הלך מי שהלך לגרמנים, דיווח על המחיר הכי נמוך, והם הורידו עוד קצת וזכו בעסקה. הליך בעייתי. הספינות הללו נרכשו מאותה מספנה, עם אותם מיקי גנור ודוד שמרון.
אבל גם מהצוללות לא הייתה כוונה לרדת. בפברואר האחרון, סביב נסיעת ראש הממשלה נתניהו לגרמניה, מגלה יעלון שעל הפרק רכישת שלוש צוללות ושתי ספינות נצ"ל (נגד צוללות). יעלון מתפלץ. מאיפה זה בא? הוא עושה סבב בדיקות מהיר בצבא, ואין כלום. יעלון אישר למכור את הצוללת הראשונה כשתגיע השישית ב־2018, לא היה שום דיון על עוד שלוש צוללות. הוא חשב שהוא כבר טרפד את היוזמה ההזויה הזו שנה קודם, אבל טעה. יעלון נכנס לנתניהו והשניים ניהלו שיחה מלווה בצעקות ובהרמות קול. שר הביטחון היה ברור: אין צורך בספינות נגד צוללות, ואין צורך בעוד שלוש צוללות. כל הצבא היה איתו. מדובר בפברואר השנה. נתניהו הבטיח לרדת מספינות הנצ"ל. מהצוללות הוא מעולם לא ירד. שלושה חודשים אחרי המריבה הזו יעלון הוזז, ואביגדור ליברמן נכנס ללשכת שר הביטחון. המחסום האחרון בפני עסקת הצוללות ספג טורפדו.
שר הביטחון לשעבר מחזיק אף הוא בדעה סדורה על הפרשה. בשיחות עם מקורבים אומר יעלון שסיפור הצוללות מסריח כבר זמן רב. עוד בתקופתו של יוסי כהן כראש המל"ל, כשצצה ההצעה לרכוש עוד שלוש צוללות ולהגיע לתשע בסך הכל, זה נראה ליעלון מופרך ודמיוני. היום הוא מבין, בדיעבד, שהורחק מהתפקיד גם כדי להכשיר את העסקה הזו.
בואו נשווה רגע את עסקת הצוללות, לעסקת רכישת מטוסי האף־35 ("חמקן") עבור חיל האוויר. צוללת עולה הרבה יותר מ"חמקן". מדובר בכלי היקר ביותר בצה"ל, ובהפרש גדול מהבא אחריו. ובכל זאת, בעסקאות רכישת החמקן עסקה מערכת הביטחון, עסק הציבור, עסקה התקשורת, זמן רב. היה ויכוח ציבורי. היו אין ספור דיוני קבינט, היו התלבטויות, היה מאבק כוחות. מפקד חיל האוויר כיתת רגליו בכנסת ושכנע שרים, אחד אחד. שר האוצר שטייניץ התנגד. הוחלט לרכוש מספר מסוים, אחר כך המספר שונה. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בילתה סביב החמקן הזה עשרות שעות, אם לא יותר. הוצגו נתונים, חקר ביצועים, עד כמה המטוס מתאים, עד כמה הוא נותן מענה, האם כדאי להוציא את הסכום העצום הזה על מטוסים ולא על פרויקטים ביטחוניים אחרים וכו' וכו'.
ועכשיו, הצוללות: אין דיון. אין התלבטויות. הכל בחשאי, בגניבה, מאחורי הגב. כשדובר צה"ל נאלץ אתמול (אחרי לחץ כבד) לפרסם הודעת הבהרה, הוא הקפיד על ניסוח מדוד: "מדובר על רכש עתידי (בעוד יותר מעשור) של שלוש צוללות שיחליפו צוללות שיתיישנו. הצורך הוצג על ידי צה"ל בדיון קבינט שנערך לאחרונה". דובר צה"ל הלך כאן על ביצים שבירות במיוחד. הוא יודע שאם זה היה תלוי ברמטכ"ל, יש לו דברים הרבה יותר דחופים לעשות עכשיו עם 1.2 מיליארד יורו (יותר מ־6 מיליארד שקל). הוא יודע שהצוללות יתיישנו רק בסביבות 2030 ואף אחד לא יודע מה צה"ל יצטרך בשנת 2030. אולי כבר לא יהיה איום איראני? מישהו ידע, לפני חמש שנים, איך תשתנה מפת האיומים על ישראל בשנת 2016? מישהו האמין שסוריה תיעלם מהמפה? שחיזבאללה וחמאס יהפכו לאיום המשמעותי ביותר על ישראל?
בשורה התחתונה, אף אחד לא צריך לסגור עכשיו עסקת צוללות. זו עסקה שנכפתה על המערכת. מה גם שלא נוהל מו"מ אמיתי עם המספנות, לא הייתה בדיקת מחיר, לא עמדו על המקח. גורם ביטחוני בכיר ביותר אישר לי השבוע שההנחה שממשלת גרמניה מעניקה לנו על הצוללות היא פיקציה מוחלטת. "זה כמו בשבוע הספר, הם מעלים את המחיר כדי שיורידו לנו בהנחה. המספנה הזו מכרה למצרים ארבע צוללות במחיר שאנחנו משלמים על שלוש. לצרפתים יש יכולות גבוהות יותר בתחום הצוללות, והם גם זולים יותר, אבל אפילו לא בדקו אותם", הוסיף.
ועוד משהו: המספנה הגרמנית בקיל נמצאת בקשיים כלכליים זמן רב. היא מחזיקה את הראש מעל המים בין היתר בזכות העסקאות עם ישראל. אגב, 30% מהבעלות על המספנה הזו שייכים לאיש עסקים מדובאי. מעניין מה יקרה אם האיש ישיג גרעין שליטה על המפעל שבונה את הנשק האסטרטגי היקר ביותר של מדינת ישראל.
למי ששואל בשביל מה כל זה, ראוי לעיין במה ש"הארץ" פרסם אתמול: החברה שמכרה צוללות לישראל שיחדה בכירים ברחבי העולם. התאגיד הגרמני "תיסנקרופ" (המספנה בקיל) היה מעורב בעסקות מפוקפקות, שכללו מתן שוחד לגורמים שונים ברחבי העולם כדי לקדם עסקאות למכירת הצוללות שלו. אגב, תיסנקרופ לא לבד. זו פרקטיקה שגורה. פרשת סימנס, ששיחדה כאן כל דבר שזז כדי למכור טורבינות ושאר ירקות לחברת החשמל, ידועה לכולם. גם תאגידים ישראליים נהגו בפרקטיקה הזו, בעיקר בעסקאות נשק בעולם השלישי, עד שהוטלה עליהם רגולציה חודרנית בנושא. בכלל, בעולם העסקים והתיווך הבינלאומי נהוג לשלם עמלה הידועה בשם "עמלת הצלחה" (success fee). אם אתה סייעת להבשלה או לחתימה של עסקה, מגיע לך בין חצי אחוז לאחוז וחצי משווי העסקה. כך, למשל, בשדות גז טבעי או נפט, ובכל דבר אחר (למה אני מזכיר גז טבעי? כי אולי זה מזכיר לכם את שדות הגז של ערפאת מול עזה).
כל מי שמחבר בין המידע הכללי הזה לגיבורי סיפורנו, עושה זאת על אחריותו האישית בלבד. רק דבר אחד אני מוסיף כאן: אם גיבורי סיפורנו היו נקראים אריה דרעי, אהוד אולמרט או אביגדור ליברמן, כבר מזמן הם היו תחת חקירה באזהרה. האיש שהבטיח לוועדת האיתור שלא יהסס לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה אם יגיע לשולחנו חומר מחשיד, ממשיך לגרור רגליים, לגרד בפדחתו, למולל בזקנו ולגלגל עיניים. אהוד אולמרט חטף בזמנו כתב אישום רק כי מקורבו עו"ד אורי מסר נכח בדיון אחד שבו נוצר ניגוד עניינים (תעשיות מלח). אצל נתניהו, אפילו חקירה אין.
3. מרעילי הבארות: בשבועיים האחרונים אנו עוסקים רבות בסגנון תגובותיו של ראש הממשלה על פרסומים שונים על אודותיו. זה החל באותה תגובה הזויה לאילנה דיין, שהוקראה במשך שש דקות בפריים טיים של ערוץ 2. אישית, אני סבור שטוב עשתה דיין שהקריאה את גיבוב השקרים הזה. נדמה לי שהציבור הישראלי, או לפחות חלקו הגדול, אינטליגנטי דיו כדי להבין שהניסיון להפוך גם את דיין לעוכרת ישראל ומרעילת בארות גובל בטירוף הדעת. אחר כך הגיע רביב דרוקר, עם תגובה דומה על תחקיר דוד שמרון והצוללות.
נדמה לי שמיצינו. גם אני קיבלתי תגובה כזו לפני שבועיים, על החשיפה של התקפתה של אשת ראש הממשלה על היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, לעיני עשרות עדים ביום הולדתו של נתניהו. ניקיתי את התגובה מהגידופים ופרסמתי רק את החלק הרלוונטי. כך צריך לעשות, וטוב עשו בערוץ 10 ביום רביעי כשדילגו על תגובת רפש נוספת.
אני רוצה לחזור לתגובתו של נתניהו על התחקיר של גידי וייץ שפורסם לפני כמה שבועות ב"הארץ", בעניין השתלטותו של ראש הממשלה על שוק התקשורת. הנה חלק ממנה: "אנו יכולים רק לקוות שהעובדה שקונצרן העיתונות הגרמני דומון שאוברג, שעסק בהפצת תעמולה נאצית בזמן מלחמת העולם השנייה, רכש 20% ממניות 'הארץ' — אינה קשורה להלך רוח זה". במילים אחרות, נתניהו האשים את העיתון ב"הלך רוח נאצי".
אז הנה סיפור קטן: בשנת 1996 (שבה עלה לשלטון) הוציא נתניהו לאור את ספרו בעניין הטרור בהוצאה הגרמנית ברטלסמן. שאוברג, השותף ב"הארץ", הוא שמעון ויזנטל יחסית לברטלסמן. הנה ציטוט קצר מוויקיפדיה: "במהלך שלטון הנאצים היה ברטלסמן בית ההוצאה הגדול ביותר שהפיק והפיץ תעמולה נאצית, מכר ספרות אנטישמית והעסיק עובדי כפייה יהודים במפעליו בליטא הכבושה. בבית ההוצאה שלטה אז, כמו היום, משפחת מוהן שהיא נצר למשפחת ברטלסמן. אבי המשפחה (דור רביעי ממייסד השושלת), היינריך מוהן ובנו, ריינהארד, היו בין התורמים הגדולים לאס־אס".
עד כאן ויקיפדיה. רק בשנת 2002 הכיר הקונצרן הגרמני הזה באחריותו ובמעורבותו הנאצית. ועדת היסטוריונים מיוחדת שהוקמה לבדיקת פעילותו במהלך המלחמה קבעה כי הקונצרן גרף רווחים אדירים ממכירת ספרים אנטישמיים, העסיק עובדי כפייה יהודים, תרם לנאצים וחגג יחד איתם את תורת הגזע. הטענה של הקונצרן שלפיה היה "קורבן של הנאצים" הוכחה כשקרית. מכל המו"לים, שם בחר בנימין נתניהו להוציא את ספרו. העיקר שב"הארץ" יש "הלך רוח" נאצי. ואני כותב את כל זה כחסיד קטן מאוד של חלק מהדברים שנכתבים ב"הארץ".
4. פוליטיקת המאחז: מה היה לנו השבוע בפרשת "עמונה" ו"חוק ההסדרה"? מיצג מדהים של התנהלות פחדנית, ילדותית וחסרת אחריות כמעט מצד כל המשתתפים. לאף אחד, אולי חוץ מאביגדור ליברמן, לא היה אומץ להישיר מבט לעיניהם של מתיישבי עמונה ולהגיד להם את האמת: עמונה לא תישאר. היא לא יכולה להישאר. אין סרט כזה ואין מצב כזה, ויש גבול לכל תעלול. במקום זה, שיחקו נפתלי בנט ובנימין נתניהו בהורדת ידיים שגרמה נזק מדיני עצום לישראל, רק בשביל מראית עין. בסופו של דבר, הכנסת העבירה בקריאה טרומית חוק, בזמן שיו"ר הקואליציה דוד ביטן מודה שהחוק הזה לא יקודם הלאה. אז למה העברתם אותו? כדי שבנט לא יוכל להגיד שנתניהו בלם את חוק ההסדרה, זה למה.
בינתיים נמצא בארץ צוות חוקרים של בית הדין הבינלאומי בהאג. אנחנו בעיצומה של "בדיקה מקדמית" לפני תביעה פלילית בסוגיות צוק איתן והפקעת קרקעות בהתנחלויות. כשחוק כזה מאושר בכנסת, הסיכויים שבית הדין בהאג יחליט להגיש תביעות פליליות גדלים. אבל האג לא מעניינת כרגע אף אחד. נתניהו מקווה שה"בדיקה" של האג תהיה ארוכה לפחות כמו הבדיקה של מנדלבליט בעניינו. כלומר, רק בעוד שתיים־שלוש קדנציות תגיע תשובה. בינתיים הוא חייב להישאר כל הזמן ליד בנט. הוא הלחים את עצמו לאגף הימני של בנט. הוא נלחם כאריה להפיל את חוק ההסדרה ביום ראשון בוועדת השרים לחקיקה, וכשנכשל התייצב בראש הכוח שהצביע בעדו ביום רביעי. כך מתנהלים כאן הדברים.
בעניין עמונה, צריך לזכור: אין כאן כל עניין משפטי. מדובר בפוליטיקה נטו. העניין המשפטי בעמונה נקבע והסתיים מזמן. מתיישבי עמונה טוענים שעלו על הקרקע בתום לב ובתמיכת הממשלה. המציאות שונה: יש היום 58 מבנים בעמונה. מתוכם, ל־43 הוצאו צווי הריסה אחרי 2006. אחרי שאולמרט פינה שם את תשעת מבני הקבע וכולם הבינו שדינו של היישוב הזה נגזר ואין מצב שיישאר על תלו. הפינוי ב־2006 היה סוף פסוק וקו פרשת מים שהגדיר את עמונה כיישוב שנבנה מחוץ לחוק. מתיישבי עמונה שבנו את 43 המבנים (35 מבני מגורים ועוד 8 מבני ציבור) לא יכולים לטעון שעלו על הקרקע בתום לב, או בסיוע המדינה. זה קרה אחרי שהמדינה התחילה לפנות אותם! זה קרה אחרי שכבר ברור שמדובר בגזל אדמות פרטיות. אין מנוס, האמת היא שהמדינה לא עזרה לאנשי עמונה לעלות על הקרקע, ולא היה שם שום תום לב. לפחות לא ב־43 מתוך 58 המבנים שקיימים במקום.
מנחם בגין היה זה שקבע בזמנו שישראל לא תבנה התנחלויות על קרקע פרטית. בנו, זאב בנימין בגין, הודיע השבוע שיצביע נגד חוק ההסדרה. צדיק בודד בסדום ועמורה. אין עוד בגינים בליכוד. אפילו משה כחלון, שנתפס לאחרונה יותר מדי פעמים נלחם כאריה ונופל כזבוב, התקפל בסופו של דבר. הליכוד מלאה אופורטוניסטים שיודעים שעמונה תפונה אבל ממשיכים להצהיר שלא. דווקא דוד ביטן, שסופג כאן לא מעט, אמר השבוע באומץ שצריך להבין שנושא עמונה סגור. הרי מדובר באדמה פרטית, הרשומה בטאבו על שמם של פלסטינים שזהותם ידועה. הם גרים בסילוואד ובעין יברוד. הם בעלי הקרקע, רשומים, מדורי דורות. אי־החוקיות של עמונה זועקת לשמיים. את נפתלי בנט אפשר לנסות להבין. קהל המצביעים שלו שם. הוא נשלח על ידם והוא זכאי להילחם על עמונה עד הסוף. מה עם נתניהו? הוא צריך לחשוב גם על המדינה, לא?
גורם משפטי בכיר ביותר אמר לי השבוע: "לא נולד היועץ המשפטי שיוכל להכשיר את עמונה. אין חיה כזו. מדובר בגזל הכי בוטה שאפשר להעלות על הדעת. בדיוק מהדברים שגורמים לנו את הנזק הכי כבד בעולם".
ולכן, כששמעתי השבוע ברדיו את תמר נזרי מעמונה זועקת: "איך אתם נותנים יד לנישול יהודים מאדמתם?", מה שצריך לענות לה זה דבר פשוט: זו אינה אדמתם. זוהי אדמתם של אחרים. נקודה. יש הרבה מאוד אדמות מדינה ביהודה ושומרון, ואפשר לבנות שם ולהפקיע ולא לגזול אדמה פרטית. אבל את המתנחלים זה לא מעניין. הם רוצים הכל. הם לא מוכנים לוותר על קרוואן אחד. יעלה כמה שיעלה. מה שעצוב זה, שההנהגה שלנו זורמת איתם, חוששת מהם, רוקדת לצלילי חלילם.
על הרקע הזה, אי אפשר שלא להעריך את דבריו השבוע של שר הביטחון ליברמן. הוא נמצא עכשיו בפאזה הרגועה שלו, דמות המבוגר האחראי והשקול, אבל האמת היא שזו מדיניותו של ליברמן לאורך השנים: בנושאי ביטחון הוא פרא אדם קיצוני, בנושאי התיישבות ואידיאולוגיה הוא ימין פרגמטי מתון.
ליברמן גילה השבוע שהוא שואף להגיע להסכמה עם ממשל טראמפ, שלפיה ישראל תפסיק לבנות מחוץ לגושים מחד, ותקבל הסכמה להמשיך לבנות בתוך הגושים מאידך. ליברמן יודע שזו העסקה, אין בלתה. הוא רמז שממשל טראמפ רואה בדאגה את ההתלהבות הישראלית המשיחית לאחר ניצחונו של הדונלד, ומציע להירגע, להמתין ולתאם מהלכים. ליברמן יודע שכדי להציל את הרוב, צריך לפעמים להקריב את המיעוט. הוא מוכן לעסקה הזו. השאלה היא, איפה נתניהו. התשובה היא, נתניהו יהיה איפה שבנט. טיפה מימינו. לא כי זה נכון לישראל, אלא כי זה נכון לקמפיין הבא של נתניהו.
ועוד גימיק קטן, לסיום: ההצהרה של ליברמן השבוע היא בדיוק מה שיצחק הרצוג ובנימין נתניהו ניסו לסכם ביניהם במהלך המו"מ האינסופי לאחדות. הרצוג רצה הסכמה על הקפאה מחוץ לגושים תמורת בנייה בגושים. הוא היה סנטימטר מלקבל את זה מנתניהו. ברגע האחרון, נתניהו תפס רגליים קרות והתחיל למסמס את העניין. אז בוז'י לא קיבל את זה מביבי, אלא מאיווט. יותר טוב מכלום.