השחקן ז'ק כהן הלך לפנות בוקר (שישי) לעולמו בגיל 86 בבית החולים קפלן ברחובות לאחר שלקה בדלקת ריאות. הוא שיחק בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע ונודע בשנים האחרונות בעיקר הודות להשתתפותו בפרסומות לחומוס. בתו, דניאלה דדון, כתבה בפייסבוק: "אבא שלי, אהוב יקר. היית אור גדול בחיים שלי. לא יכולתי לבקש אבא טוב יותר. יהי זכרך ברוך". 



דדון סיפרה ברשת ב' כי אביה סבל בימים האחרונים מדלקת ריאות. לדבריה, הוא צעיר ברוחו עד הסוף. לחובש שבא לטפל בו קרא "חתיכי". לדבריה, "בסוף הוא היה מעורפל ולא במיטבו, אבל היו רגעים יפים שבהם הוא קשקש וצחק", אמרה, "הוא אהב אנשים ולדבר ונהנה מכל אחד שפגש אותו".
בסוף הוא אמר לי: "אני הולך בשמחה. היו לי חיים טובים".

כהן נולד באלכסנדריה ועלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן 5. הוא גדל ירושלים. את קריירת המשחק והבידור שלו החל כשהיה בשנות ה-20 לחייו. ב-1967 נמנה חברי תיאטרון "המעגל", שהיוו את הגרעין המייסד של תיאטרון החאן.



ב-1971 הופיעו בפסטיבל הזמר המזרחי יחד עם השחקנית לילית נגר. הצמד שר את השיר "על טעם ועל ריח". לאחר מכן הופיעו יחד בסדרה "עאדל וסמירה".




כהן גם הגיע לעולם תכניות הילדים, כשבין השנים 1974 ל-1978 הופיע בתכנית הפופולרית "הילדים משכונת חיים", בתפקיד השוטר כהן. בשנים אלה כהן לא זנח את התיאטרון. בשנים 1979-1976 שיחק בהצגה "קריזה" בתיאטרון חיפה.

בין הסרטים בהם הופיע כהן נתן למצוא את "נורית", "הגונב מגנב פטור", "מחץ הדלתא" ו"טיפת מזל".

בשנות ה-80 זכה כהן לתפקיד שהכניס אותו לכל בית, כשגילם את אבו ראמי, בעל המסעדה בסדרה המצליחה "המסעדה הגדולה, ששודרה בערוץ הראשון. ב-88 אף הפכה הסדרה להצגה.

בראיון למעריב, לפני 11 חודשים, סיפר כהן איך קיבל את התפקיד של אבו ראמי: "וואללה, כמעט החמצתי את ההצלחה של 'המסעדה הגדולה'. יום אחד, לפני כ–30 שנה, בא אלי יצחק שבתוב, מהטלוויזיה ואמר שרוצים לעשות סדרה סביב דוכן פלאפל, משהו לא רציני. 'בחייך, שבתוב, אמרתי לו, לא רוצה לגמור את הקריירה בדבר כזה'. כי מה אפשר כבר לעשות עם פלאפל? פרק אחד או שניים, קצת צחוקים והביתה".

בכל זאת נהיית אבו ראמי.
"איזו שאלה. 'בואו, נלך לאלי שגיא', העליתי את השם של המחזאי שאיתו עבדתי שנים. במפגש עם אלי הוא העלה את הרעיון לשדרג את הדוכן למסעדה על רמה, שבה יסתובבו מלצרים עם פפיונים. 'תסמכו על ז'ק, הוא דובר שש שפות ואפשר לעשות איתו יופי של דבר', הוא אמר. תוך שבוע הוא הביא ראשי פרקים, כולל דמות של מלצר אילם, שהפתיעה. 'אתם תראו', הבטיח, 'מלצר אילם יהיה הבונבוניירה של הדבר".

בינינו, המסעדה באמת הייתה גדולה?
"איפה?! כולה הייתה תפאורה ניידת באולפן של טלעד. יום אחד צילמנו את המסעדה ולמחרת באותו מקום את המטבח. אין לך מושג כמה נהניתי שם. כל ידע השפות שלי פרץ החוצה. לא רק שיצא לי בסדרה לדבר ביידיש, אלא כאילו דיברתי שם אפילו ביפנית. עד היום נשארתי חבר בלב ובנפש עם שחקני הסדרה. היינו שם, כזכור, שני יהודים, שני מוסלמים וערבי נוצרי אחד, בסאם זועמוט, הטבח, אללה ירחמו, שהיה שחקן אדיר. מאיתנו אפשר היה ללמוד איך ניתן לעשות שלום במזרח התיכון".

איך הכל נגמר והתאדה?
"הכל קרה בגלל קנאה. במאי הטלוויזיה ויקטור קמאר ואנטואן סאלח קינאו משהו זוועתי בהצלחה המרשימה שאלי שגיא תפס גם כבמאי. 'מה פתאום הוא מביים?', הם עשו רעש. 'שיביא את התסריט ויישאר בחוץ!' במקום לעבוד איתו בשיתוף פעולה, הלכו נגדו. מכל המריבות איתם ירד המסך אחרי 50 פרקים, כשברור שזה יכול היה לרוץ הרבה יותר".
 
פרסומו הגדול בשנות ה-2000 בא לכהן בפרסומות לחומוס "צבר" ("חומוס עושים באהבה, או לא עושים בכלל"), איתה הפך למזוהה. באותו ראיון למעריב סיפר איך הגיע לתפקיד. "לא נכנסתי לעניין הזה על עיוור", אמר, "היה לי ברור שאם נכנסים לפרסומת לאוכל, בפרט לחומוס, מאכל ש'אכלו' אותו ב'כלבוטק', לא רק שחייבים לבדוק שהמוצר מאה אחוז, אלא שלפי בקשתי הוזמנתי למפעל כדי לראות מקרוב באילו תנאים עושים אותו".



ב-2004 פתח כהן מסעדה במושב ביצרון, אליו עבר מירושלים.

כהן השאיר אחריו אשה, חיה, ושלושה ילדים, יצחק, נאוה ודניאלה. הלווייתו תתקיים היום בשעה 13:00 בבית העלמין במושב ביצרון.