חקירה והעמדה לדין של ראש הרשות המבצעת בכל מדינה דמוקרטית היא בעייתית ומעוררת מחלוקת בין שני עקרונות חשובים: מחד, השוויון בפני החוק ונקודת המוצא בכל העולם הדמוקרטי, לפיה ראש ממשלה אינו שונה בעניין זה מאחרון אזרחי המדינה. מאידך, חקירתו גוררת בהכרח חוסר יציבות שלטונית, פוגעת בדרך הטבע בתפקודו, ומסיחה, כמובן מאליו, את תשומת לבו מענייני המדינה לענייני חקירתו, והתוצאה האנושית והמובנת היא שיש חשש מוחשי שטובת המדינה תיפגע.



במבחן ההכרעה בין היתרון לחיסרון עדיפה בעיני היציבות השלטונית. ראשית, משום שחקירה וחס וחלילה העמדה לדין של ראש ממשלה, אינן מתאדות, הן רק מושהות עד לאחר כהונתו.



שנית, גם אם לשיטתם של המתנגדים להשהייה ייעלמו ראיות בדרך או תשובש חקירה, זה נראה קצת דמיוני ובכל מקרה חיסרון קטן יותר מאובדן היציבות השלטונית. בעיקר במדינה כמו שלנו, שבה תשומת לבו של ראש הממשלה צריכה להיות ממוקדת בנושאים הביטחוניים.



יש דרך אחרת



מדינות העולם הדמוקרטיות פיתחו גישות שונות לשאלות הללו. כך למשל, בצרפת, באיטליה, בטייוואן ובמידה רבה גם בארה"ב, נקבע בחוקה, בחוק או בפסיקה, שראש הממשלה או הנשיא בהתאמה, לא ייחקרו ולא יועמדו לדין בתקופת כהונתם, להוציא בעבירות חמורות כמו בגידה ורצח. ההליכים האלה, של חקירה ואם יהיה צורך העמדה לדין, ייעשו רק לאחר סיום כהונתם. לא ניתנת להם חנינה על העבירות שהם ביצעו, אם ביצעו, אלא דחייה בלבד.



אני סבור שיש לאמץ את המודל הצרפתי, להימנע מחקירה והעמדה לדין של ראש ממשלה בתקופת כהונתו, ואולי בהזדמנות זו, גם לקבוע בחוק, מנגד, שכהונת ראש הרשות המבצעת תוגבל בזמן לשתיים או שלוש קדנציות בלבד.