המשאית שביצעה בצהריים (ראשון) את פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב
פיגוע דריסה בירושלים
בו נהרגו ארבעה חיילים ונפצעו 15, פגעה בקבוצת צוערים בבה"ד 1, שהיו באירוע "תרבות יום א'". אחד המדריכים, איתן, הוא זה שירה ראשון במחבל ובלם אותו. בשיחה עם גלי צה"ל הוא סיפר על רגעי האימה. 
 
"יצאתי בזול מזה. רק חבלות מהמשאית נכנסה בי" הוא סיפר. "ירדנו מהאוטובוס עם קבוצה של 45 חיילים מבה"ד 1, הם הורידו את התיקים בטעות, אמרנו להם שלא צריך. בשבריר שנייה הסתכלתי הצידה וראיתי משאית נכנסת בדהרה. קיבלתי את כל המשאית לתוך הפנים. אחרי כמה גלגולים, הייתי בטוח שזאת תאונה, אבל המשאית שילבה לרוורס, ואז הבנתי שזה פיגוע ולא תאונה. הרגשתי וראיתי שהאקדח לא עף לי. יריתי כדור אחד בגלגל, והבנתי שזה מיותר, רצתי מקדימה, עמדתי מול הקבינה, ורוקנתי עליו את כל המחסנית שלי. אחרי שסיימתי לירות, חלק מהצוערים החלו לירות גם כן. לא ראיתי את פניו, השמש סנוורה, פשוט יריתי".

איתן המשיך: "איך שסיימתי לירות בו, הוא נסע רוורס, המשכתי לירות אבל אקדח 9 מ"מ זה לא מספיק. אחרי הכדורים שלי הוא לא נוטרל". הוא גם תהה מדוע החיילים שהיו שם לא ירו בו. "אני לא יודע למה 40 חיילים לא ירו, זהו אפקט אלאור אזריה. אין לי ספק, שאם הם היו יורים מיד, היינו יכולים להיות עם פחות פצועים".

לאה שרייבר, המדריכה של קבוצת החיילים השנייה, סיפרה: "הגענו לפה, לקחתי 30 חיילים, הלכתי 50 מטר מנקודת הפגיעה והתחלתי להדריך. אחרי חמש דקות שמעתי צרחות, הייתי מרוכזת בהדרכה, לא הבנתי, החיילים הבינו יותר מהר ממני. הם החלו לירות על המשאית, אבל לא הצליחו להרוג אותו בשלב הראשון. כל החיילים צרחו, וגם אני, המפקדים אמרו לכולם להסתתר כי פחדו מאירוע שני, שיגיע עוד מחבל. אחרי שניטרלו אותו, ניגשו החובשים והסברנו בדיוק איפה זה, ואמרנו שזה קרוב לחניון. קיווינו שזה רק פצועים, ותוך כדי היינו עם חיילים שפרצו בבכי". 
לדברי שרייבר, היא הבינה שזה פיגוע ברגע שהמחבל עשה רוורס. "הבנתי, כי הוא רצה להרוג עוד. היו כמה שירו עליו, אני לא יודעת להגיד מי זה".