המידע הדולף מהחקירות שאין מתוכן הדלפות, מפתיע: עסקה בין נוני מוזס לראש הממשלה כדי לשנות קו עיתונאי תוקפני נגד ראש הממשלה בעיתון אחד, תמורת קיצוץ בתפוצת עיתון אחר. האוויר סביבי מלא בכל מיני שמועות, חלקן נשמעות כהמצאה של שואפי השמצות ומאמיני קונספירציה. אני מוחק שמועות כאלה תוך כדי שמיעתן, כי אני מחכה להוכחות.
השאלה בעניין השיחה בין מוזס ובין נתניהו היא זאת: עד כמה באמת יכול מנהיג לקנות יחס תקשורתי של עיתון שלם בלחיצת יד עסקית? למדתי ולימדתי כל חיי שעיתונאי איננו אדם חופשי.
עיתונאי הוא עבד של האמת. אם הוא מגלה עובדה, הוא חייב לפרסמה. האם באמת אפשר להגיע למניעת פרסום תמורת טובה עסקית? האם אפשר לתמחר את גודל הכותרת ולהחליש את צבעה מאדום לאפרפר תמורת הטבות עסקיות?
מצד שני, ברור לכל קורא עיתונים שנושא הסקירה האוהדת למי שהגיש חוקים לסגירת “ישראל היום” לא חדש ב”ידיעות אחרונות”. זה לא אלגנטי, אבל קיים במידה זו או אחרת בכל עיתון, ונסבל במסגרת השוליים המותרים במשחקי האהבה התלויה בדבר של העיתונים למי שיש להם עניין בו.
רוצים לייצר מצב שהבוחר יתקשה לבחור בנתניהו בקלפי
אני חי בתוך התקשורת כל חיי, אבל לא אוכל לתת הסבר מדויק על הדרך שבה עוברת רוח העורך הראשי או המו”ל אל עמודי העיתון. לדעתי, אולי התמימה, העיתונאות הטהורה תמיד חזקה מן הרמזים העבים לעיתונאים מה לכתוב. בכל מקרה, מה שלא ייכתב היום יודפס מחר, וגם לכתיבה מחתרתית בין השורות כוח משלה. עוד שאלה היא מי אשם בשיחה הזאת: האם ניתן להאשים את נתניהו בניסיון לשחד, או את מוזס בסחיטה?
הכרתי את נוני מוזס בצבא, כשהיה חייל בסדיר וכשאני הייתי מילואימניק. תפקידו אז היה לעזור לי באיזו משימה, לאו דווקא קרבית, ובילינו יחד בערך חודש. זה זיכרון נעים בשבילי. מאז עבר זמן, והוא עלה מעלה ונעשה לא נגיש, אולי בצדק, בתוקף משרתו. לדעתי, הוא היום עורך העיתון הבלתי נגיש ביותר במדינה. אין לי זיכרונות מן הצבא עם נתניהו. לא היית יכול לעמוד יום אחד באימונים או בפעילות של סיירת מטכ”ל. עכשיו שני האנשים האלה זה מול זה בסבך חקירות.
נתניהו ואוהדיו טוענים: את ראש הממשלה מחליפים בקלפי ולא בחקירות. זה נכון, אבל האם כולם לא מבינים שמטרת החקירות איננה דווקא להביא למשפט?
היות שאי אפשר לשכנע את הישראלים שהמדיניות, ההבנה הציונית ויכולות ניהול הכלכלה של נתניהו לוקות בפגם כלשהו, רוצים ליצור מצב שבו השמועות נגדו יצרו רעש גדול כל כך, עד שהבוחר יתקשה לשמוע את עצמו חושב על האפשרות לבחור את נתניהו כשהוא יגיע לקלפי.