הפחד הוא שנהיה פדיחה לדורות הבאים. הם יביטו בישראל של החודשים האחרונים ולא יאמינו למערבולות האיוולת שיצרנו. “מה?” הם ישאלו. “בתקופה שבה נכנס לבית הלבן נשיא חדש, שרוצה להעביר את השגרירות לירושלים ותומך בהתנחלויות, הישראלים לא נתנו לראש הממשלה שלהם רגע פנאי והעסיקו אותו בחקירות על בקבוק קוואנטרו? בתקופה שבה בכל המזרח התיכון התפרצה הרצחנות בכל פינה, מה בדיוק עשיתם? תנו להביט בכותרות. אה, בכך שביבי קיבל סיגרים, ותוך כדי עישון דיבר עם בעל עיתון”.
הדברים האלה נראים לנו חשובים כרגע, אבל אני כבר חש את הרחמים של הדורות הבאים כלפינו. אני כבר רואה אותם מסובבים אצבע מול הרקה, בעצב, בבוז ובעיקר בתימהון.
האם מוצא חן בעיני שנדמה שראש הממשלה לא מבין שאסור לקבל סיגרים? לא מוצא חן בעיני כלל. נהנתנות היא חולשה, היא התמכרות, היא גסות, ואני רוצה מנהיגים בלי חולשות כאלה. זו לא דרישה בלתי אנושית, אבל לצערי אני רואה את הכניעה למותרות מכריעה יותר ויותר מנהיגים שלנו. מצד שני: יש מנהיגים שסולחים להם על זה, והדוגמה המובהקת היא שמעון פרס. ימי ההולדת ה־ 80 וה־90 שלו היו הגזמה של “לא חשוב כמה זה יעלה”, ואני נזכר גם בשעון יקר שאיל הון בשם דוד בלאס נתן לו בשנות ה־80. תגובת התקשורת מול פרס, המוגן בגלל שאיפתו לשלום עכשיו, הייתה אופיינית. כל אחד יודע ששעון כזה היה מוליד זעקות סכנה למדינה, אם מקבל השעון היה מן הימין. כשהפרשה התגלתה, פרס החזיר את השעון, לא לפני ששלח אותו לבדיקה והודיע שהשעון מזויף. זה היה קו ההגנה על פרס בעיתונות, שלא רצתה להפריע לפרס בחזונו. הייתכן שאם ביבי יטען שהסיגרים הקובניים מזויפים ומסין, זה יסגור את הפרשה גם עבורו?
כנראה יש מי שהוא אתרוג ויש מי שהוא לימון שמוציאים לו את המיץ. פעם ביקשתי מאמנון אברמוביץ’ להסביר לי מדוע ראש הממשלה שלעבר אריאל שרון זכה לאתרוג בתקופת ההתנתקות, והוא ענה: "אם אתה כמוני תומך בתוכנית ההתנתקות וסובר שרק שרון יכול, הרי שחובתך, האזרחית והמקצועית, לתת ביטוי של תמיכה הן לתוכנית והן למי שמוביל אותה”.
נדרשת תקופת הפוגה
אני מתגעגע להסתפקות במועט, אבל מבין שהערך הזה הוא רמאות שעליה גידלו אותנו. כשעבדכם היה עדיין עבד קטון, הערך צניעות היה חלק מהחינוך, והרבה ילדים השתכנעו. לקח זמן להבין שהכל היה זיוף. “הצנע לכת” הייתה המתיחה של המדינה, וזה היה באמת מצחיק. במשך הזמן הרוב תפסו שהמילים “הצנע לכת” היו בצחוק, ואלה שעדיין ממשיכים במשחק הם תמימים בלי הומור.
אני, שתמידהקפדתי להיות קשה הבנה, עדיין חושב שצניעות היא ערך, ומכעיס אותי לראות את הנהנתנות של ראשי הממשלה שלנו. נכון גם שחשיפת הלכלוך במטבח של תעשיית העיתונות היא בעלת חשיבות. עם זאת, אי אפשר לחשוב שראש הממשלה יכול להמשיך לנהל את המדינה תוך חקירות על כל סיגר, בעיקר בתקופה כזאת. כאילו ראש הממשלה הוא יצור־על שהומצא על ידי מארוול ודי־סי קומיקס גם יחד ויכול לחלק את עצמו לכמה חלקים, האחד עסוק בחקירה בנושאי סיגרים או שיחות עם נוני, והשני בונה את עתיד ישראל.
אני מציע כמה חודשי הפוגה עד שטראמפ יתבסס בשלטון ויחסי ישראל־ארצות הברית ימוסדו מחדש. לא יכול להיות שבעתיד יגידו שמדינת ישראל התמוטטה כי ביבי קיבל טלפון וענה: “שלום מר טראמפ, אתה רוצה להיפגש איתי? תן לי לבדוק אצל היומנאי בתחנת המשטרה מתי אני יכול”.