1. שער הרחמים
אזהרתו של נשיא התאחדות התעשיינים השבוע על הידרדרות הייצוא לנוכח היחלשות שערי המטבע לא הפתיעה את הנגידה קרנית פלוג. שרגא ברוש שוחח איתה ועדכן מראש על כוונתו לדרוש מהממשלה ומבנק ישראל סיוע חירום. הנתונים אינם משקרים. איך שלא נסתכל על זה, השקל הפך לאחד המטבעות החזקים בעולם, והפעם זאת לא סיבה לגאווה. זה נכון לגבי שער החליפין מול הדולר, ובוודאי לגבי היורו שהידרדר לשפל הנמוך מ־3.9 שקלים.
גם סל המטבעות מחורר. בחצי השנה האחרון התחזק השקל לעומת הסל ב־5.2% ובשלוש השנים האחרונות ב־10%. בסתר לבו ברוש יודע שבנק ישראל הגיע לקצה גבול היכולת. הוא בקשר שוטף עם הנגידה, שעושה את המקסימום. בעיית שערי המטבע אובחנה היטב בדוח בנק ישראל שפורסם שלשום: "שער החליפין נמצא בייסוף יתר בעיקר בגלל העמקת ההרחבה המוניטרית הגלובלית, מדיניות הריבית השלילית ותוכניות ההקלה הכמותית באירופה ויפן", נכתב.
במילים פשוטות יותר, בעולם שבהובלת טראמפ מתנהלת מלחמת הכל בכל, שבה הריבית היא כלי המשחית העיקרי. זה לא כפר גלובלי אלא שכונה פרועה. פלוג, שאינה פראיירית, הגדילה במסגרת המאבק את יתרות המטבע ל־101 מיליארד דולר, שזה בערך כמו תקציב המדינה ל־2016. אבל גם לכך יש גבול, ועם יתרות ענק כאלה הפך הבנק המרכזי ללקוח מוגבל. אם כך חזרנו שנים לאחור, לנקודת הפתיחה בשערי המטבע, רק עם יתרות מטבע של עשרות מיליארדי דולר נוספים. סביר להניח שללא בנק ישראל המצב היה גרוע יותר. ההתערבות נעשית כיום בזהירות וכנגד המגמה. אתמול לדוגמה, כשהדולר נחלש התערב הבנק ועל פי הערכות רכש מט"ח בכ־350 מיליון דולר.
פלוג וברוש נמצאים באותה סירה. דולר ויורו חזקים מזינים את היבוא הזול, מה שמעודד את האינפלציה האפסית. זאת הסיבה לכך שכבר שלוש שנים מפספסת הנגידה את יעד האינפלציה הממשלתי. הנגידה שקלה להפוך את הריבית לשלילית אבל נרתעה והותירה אותה סביב האפס. כעת ברור שההסתברות שהריבית תעלה ב־2017 אפסית, כי המהלך יגרום להתחזקות נוספת של השקל.
ברוש מבין את תמונת המצב ומתחיל לפטנז על פתרונות שחלפו מהעולם, כמו הנהגת רצועת ניוד. הוא גם משער שמאחורי הקלעים מתחוללת בשוק המט"ח פעילות של ספקולנטים. הוא מכוון לשמועות שסוחרי מטבע מחו"ל מנצלים את המסחר הדליל בלילות שישי לספקולציות. לשמחת התעשיינים, בחודש שעבר מונה אלי כהן לשר הכלכלה והתעשייה. כהן מוטרד מהמצב ונפגש בשבוע שעבר עם הנגידה. פלוג הראתה לו מצגת והסבירה כיצד המדיניות המוניטרית תורמת לתעשייה.
אבל למה בעצם אכפת לנו מהקיטורים של ברוש ומהדאגות של פלוג וכהן? אז זהו, שבעיית התעשייה היא של כולנו. נכון שמחסני המטבע המפוצצים בדולרים מחסנים אותנו מקטסטרופה. אבל כשיצואנים לא מרוויחים מספיק, לא מקימים מפעלים חדשים, סוגרים את הקיימים ומעתיקים קווי ייצור לחו"ל, אנחנו בצרה. השלב הבא יהיה פיטורי עובדים, אבטלה ופגיעה בדירוג האשראי. בכל העולם מבינים את חשיבות הייצור המקומי. בישראל קצת פחות.
לפועל מובטל שלא יחזיר משכנתה לא יהיה כסף לקנות עוף בשקל. בוודאי לא לנצל את רפורמת השמיים הפתוחים ולטוס לחו"ל או לפטפט בלי סוף בזכות רפורמת הסלולר של כחלון. אסור שישראל תהפוך למדינת כל יבואניה, כי אנחנו עם לבדד ישכון. אפשר לייבא מכוניות או טלוויזיות לד - בזמן חירום נסתדר בלי כל אלה, אבל צריך לדאוג לחיים עצמם. מסוכן שזה יקרה בחקלאות, במזון, באנרגיה ובתעשיות הביטחוניות.
ועדיין, בטווח הקצר שקל חזק מיטיב עם הכיס. אפילו בבנק ישראל הופכים את הלימון ללימונדה וקובעים שמחירי המוצרים הסחירים שבמדד ירדו ב־2016 ב־1.6%. הקניות באתרי האינטרנט הבינלאומיים הפכו לזולות. עלויות חבילות התיור לאירופה הנקובות ביורו יורדות, וסוכנויות הנסיעות מתחילות במבצעי שיווק לקראת פסח. מוצרי ייבוא אחרים כמו מכוניות, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה מגוש היורו יוזלו בקרוב אם המגמה תימשך. מי שלקח הלוואה או משכנתה דולרית יחזיר פחות. רק מעטים מוטרדים מהשלכות כל החגיגה הזאת בטווח הארוך.
2. עולה לנו בבריאות
שר הבריאות יעקב ליצמן הוא אניגמה. מדי חודש נחשף עוד מחדל בנושאי בריאות, שמייצר רעש עד למחדל הבא. אבל בדירוג השרים הפופולריים, ליצמן ניצב במקום הראשון. שרת המשפטים החרוצה, שר החינוך עם ההישגים במתמטיקה ואפילו שר האוצר החברתי משתרכים מאחור. אכן תעלומה. האיש עם המגבעת, המצטיין בחנפנות לחילונים ובמתק שפתיים של סבא פולני, עולה לנו בבריאות.
סיפור ההתעללות בבית האבות הסיעודי בחיפה שנחשף בחדשות 2 הוא האחרון בסדרה. בעקבות החשיפה ולאחר שהמוסד המפוקפק כבר זכה בעבר לתעודת הצטיינות ממשרד הבריאות, מיהר ליצמן להבטיח שלא יהסס לסגור את בית האבות, בדומה לאיומי הסרק שהשמיע לאחר חשיפת מחדל הסלמונלה בדגני הבוקר של יוניליוור.
עוד קודם נחשף בערוץ 2 הסיפור המביך על היחס המועדף ליבואני הסיגריות של השר האחראי לבריאותנו. השר גם לא היסס לנצל את מצוקת דיירי בתי האבות כדי להעלות מחדש את סוגיית הביטוח הסיעודי ממלכתי, כאילו המטפלים בביטוח כזה יגיעו משווייץ. כל אימת שמתגלה מחדל חוזר שר הבריאות על התחייבותו לביטוח סיעודי ממלכתי. הוא איים שאם זה לא יקרה עד תחילת 2017 הוא יסיק מסקנות, אבל זה לא קרה. השבוע התחייב שהנושא יטופל מיד עם שובו של נתניהו מאוסטרליה, ואם לא - הוא ייזום משבר קואליציוני.
ביטוח סיעודי ממלכתי מצטייר טוב, אבל החשבון יוגש לאחראי על הקופה הציבורית, שהוא שר האוצר. לצורך מימונו מס הבריאות יועלה - מה שבכלל לא מטריד את ליצמן. הרי הוא כבר יזם טיפולי שיניים חינם לילדים ואחר כך לנערים. הנהנים העיקריים הם משפחות ברוכות ילדים, מרביתן שייכות למגזר החרדי ולמיעוטים.
אבל אפשר גם אחרת. חבר מפלגתו מיהדות התורה, משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, מאמין בסיוע לכל האוכלוסייה המוחלשת, ולא משנה המגזר. והוא מיטיב לנצל את כישוריו הפוליטיים לקידום מטרותיו.
תשמעו סיפור. באחרונה הובא לידיעתו דבר מצוקתם של נכים שאינם מסוגלים לקבל משכנתה מהבנק כי אין באפשרותם להשיג ביטוח חיים. האוצר בחן את האפשרויות אבל לא הגיע לפתרון. גפני דרש להקים קרן סיוע מיוחדת, כפי שנעשה בערבויות חוק מכר. "אם האוצר מבקש שאאשר הקמת קרן לפיצוי קוני דירות במסגרת ערבויות חוק מכר, מדוע שלא יקימו קרן גם עבור הנכים מקבלי משכנתה? הדרך שבה האוצר מתנהל בעניין היא שערורייתית", אומר לי גפני.
היו"ר המשופשף של ועדת הכספים עשה תרגיל לאוצר. הוא אומנם אישר את הקמת הקרן לערבויות אבל מיד ביקש דיון מחודש (רוויזיה) על ההצעה. אם האוצר לא יאשר את הקרן לנכים, הוא ימשוך את האישור להקמת הקרן לערבויות חוק מכר. האוצר נקלע למלכודת, וגפני אינו מתכוון לוותר. אז גפני, בניגוד לחברו ממשרד הבריאות, מוכיח שלצד הסיוע למגזר החרדי הוא אינו רואה את הציבור החילוני דרך משקפת.
3. התקוטטות רגולטורית
חדוה בר ודורית סלינגר, רגולטוריות־העל של המערכת הפיננסית, מתקוטטות על חלקת אלוהים הקטנה שלהן בכישרון רב. המאבק נותר במישור המקצועי, וההערכה שהאגו האישי משחק תפקיד מוכחשת בתוקף. מאבקי הכוח, שפעם התנהלו מאחורי הקלעים, מגיעים היום לקדמת הבמה בסיועה האדיב של התקשורת.
העילה התורנית למאבק בין סלינגר ובר היא המחלוקת על התנאים שבהם הבנקים ימכרו את תיקי המשכנתאות לגופים המוסדיים. נשמע משעמם, אבל ההחלטה לכאן או לכאן תשפיע גם על ריבית ההלוואות. בר דואגת ליציבות הבנקים. סלינגר דואגת לגופים המוסדיים המנהלים את הפנסיה שלנו. זה לגיטימי, אבל מישהו חייב לראות את טובת המשק ממעוף הציפור ולקחת אחריות. בינתיים לא נמצא המבוגר האחראי שימצא את הפתרון הנכון המאזן בין כל האינטרסים.
בר וסלינגר אינן המתקוטטות היחידות בגן הילדים הפיננסי. מנהל רשות המסים משה אשר חלוק עם יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר בנושא מיסוי הבורסה. האוזר, שהחוק הסמיך אותו להגן על המשקיעים, דורש הקלות מיסוי כתרופה להתאוששות השוק. אשר, גובה המסים הראשי, מתנגד בתוקף. מנכ"ל האוצר שי באב"ד הכריע לטובת אשר, אבל יו"ר ועדת הכספים משה גפני תומך בעמדת האוזר.
כאמור, לכולם כוונות טובות, אבל אין מי שיקבע את סדרי העדיפויות. הצדדים מכחישים ששיקולי האגו משחקים תפקיד, אבל קשה להתעלם מכך. סלינגר התקוטטה עם האוזר בנוגע ליוזמתו לשינוי מבנה הבורסה והתנגדה לחלק מסעיפי ההצעה. האוזר, בתגובה או שלא בתגובה, התנגד לתקנות ההון שאכפה על חברות הביטוח. האוזר, שגם תמך במינויה של בר לתפקיד, חבר לקואליציה עם המפקחת על הבנקים. סלינגר אינה מרימה ידיים וקיימה אתמול מסיבת עיתונאים להסברת עמדתה בנושא תקנות ההון.
מנכ"ל האוצר שי באב"ד עיקם את האף. הוא מגלה נטיות אימפריאליות, ובעילה של אחריות מיניסטריאלית של שר האוצר דורש לספח את הדוברות התקשורתית של גופי האוצר השונים, כולל רשות שוק ההון ורשות החברות הממשלתיות. ייתכן שמחר ידרוש את האחריות לתקשורת רשות ני"ע.
ואם כבר מאבקי אגו, עדיין לא דיברנו על הסימפוניה הבלתי גמורה של האוצר נגד אורי יוגב מרשות החברות. לפחות המאבקים שניהל עד לאחרונה באב"ד מול החשבת הכללית לשעבר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, הסתיימו עם פרישתה.
למנכ"ל האוצר אין הגדרת תפקיד, אבל הוא בהחלט קצין המבצעים של כחלון. הוא מוזמן להוסיף לתפקיד את המשימה להרגעת הרוחות ולנטרול מאבקי האגו הרגולטוריים. מומלץ שהצדדים הנצים יגיעו להסכמות עוד לפני שייצאו לתקשורת ויחסכו מאיתנו את ההצגה הטובה בעיר.
4. משפחה שכזאת
ד"ר נאוה מיכאל-צברי היא המנהלת האקדמית של התוכנית "העסק המשפחתי" בפקולטה למינהל עסקים בת"א, במשותף עם פרופ' דן וייס. כבת למשפחת שטראוס ודירקטורית לשעבר בקבוצה, היא מבינה מצוין מה זה עסק משפחתי. בנוסף היא שותפה ברשתות הצעצועים הפנינג וצעצועים חצי חינם. ביום ראשון יחול יום המשפחה, וזאת סיבה לשיחה איתה. התחברתי לנושא גם בזכות הסרט שראיתי על סיפור עלייתה וקריסתה של משפחת הצלמים פרג'.
מה כוללת תוכנית "העסק המשפחתי"?
"הקורס נועד להעמיק את הידע של בעלי עסקים ומשפחותיהם על האתגרים העומדים בפניהם והדרכים להתמודדות איתם. יותר ממחצית החברות בבורסה מוגדרות כמשפחתיות, ושיעור גבוה יותר מכלל העסקים בישראל הינם משפחתיים. הם מגיעים לביצועים פיננסיים טובים בהשוואה לאחרים. המשפחה מביאה לעסק ערכים כמו סולידריות, המשכיות, שמירה על השם הטוב וקשר ארוך טווח עם לקוחות וספקים".
הדברים נשמעים מצוין אבל לא מסתדרים עם המאבקים בתוך המשפחה ובמאבקים בזמן העברת העסק מדור לדור.
"המעבר בין הדורות הוא נקודת התורפה ולא אחת חווים קשיים. לא קיימת אצלנו מסורת של העברת העסקים כמו בכלכלות ותיקות. בקורס אני נותנת דוגמאות של משפחות בעולם, שעם מאות יורשים מצליחים להעביר מדור לדור. ההבחנה בין ניהול לבעלות היא חדשה אצלנו, כי אנחנו עדיין מדינה צעירה".
האם ראית את הסרט על משפחת פרג'? לדעתי, זה מדגים מצוין את הבעייתיות בניהול עסקי משפחה.
"צפינו בסרט בפקולטה וקיימנו דיון עם יוצרו קובי פרג'. הסיפור מראה שבמערכות משפחתיות יש יתרונות כל עוד העסק עובד ויש אמון ונכונות להתגייסות. במשפחת פרג' היו חמישה אחים וחמש אחיות כשהבכור היה הדומיננטי. הם לא הצליחו להחליט אם הם דיקטטורה או דמוקרטיה. המעבר בין מצב שבו אחד שמחליט עבור כולם לבין חלוקת הניהול היה בעייתי. כל זמן שפרי פרג', האח הבכור, החליט לבד - וזה קרה כ־20 שנה - העסק עבד מצוין. ברגע ששאר האחים רצו להקים סניפים שלא תחת הכנפיים שלו התחילו החריקות והקרע, בדומה למה שהיה במשפחת אייזנברג".
במשפחת קרסו הניהול הועבר, לאחר סדרת מאבקים, לניהול מקצועי חיצוני, וזה עובד מצוין. האם זה הפתרון?
"משפחה צריכה להחליט מה מתאים לה. יש מקרים שבהם המשפחה ממשיכה להיות מעורבת בניהול וממשיכה להיות דומיננטית. צריך ללמד משפחות איך להיות גם בעלים וגם דירקטורים. זה מקצוע לכל דבר. יש משפחות שמצליחות להמשיך לנהל ויש משפחות שנכשלות. אין פתרון קסם, וכל משפחה צריכה להחליט מה מתאים לה. מניסיוני, אנשים נמנעים מלדבר על היום שאחרי ומטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח. כולם חושבים שאצלם זה לא יקרה, ואכן כל זמן שהבעלים חזק הכל עובד".
מי שמקים את העסק או מעורב בו הוא בדרך כלל יזם דומיננטי וריכוזי, כמו בינו צדיק, שלמה אליהו, אליעזר פישמן שאינם מסוגלים "לשחרר" ולהעביר את המושכות לדור השני. במשפחת שטראוס דווקא הצלחתם.
"הבעיה הראשונה של היזמים היא שבאמת הם לא מתכננים את היום שאחרי. הבעיה השנייה היא שכל משפחה חושבת שהמציאה את הגלגל ושאצלה זה לא יקרה, אבל המקרים חוזרים על עצמם. היזמים הם סופר־דומיננטיים וריכוזיים ומתקשים לקבל ביקורת. חייבים לטפל בנושא בזמן הנכון אם רוצים לשמור על רציפות העסק".
אני מבין שדור המייסדים בעסקים משפחתיים, כמו יעקב נמרודי בהכשרת היישוב או שלמה אליהו, מעדיף להעביר את המושכות לבנים ולא לבנות.
"התשובה היא: נכון. אנחנו חיים בעולם עם העדפה לגברים. יש מחקר שמראה שאפילו בדנמרק, הנחשבת למדינה מאוד שוויוניות, כשהיילוד הראשון הוא בן, הסיכוי שהעסק ימשיך להיות משפחתי גבוה בהרבה מאשר במקרה שהבת נולדה ראשונה. חשוב לציין שכיום בעסקים משפחתיים יותר נשים מעורבות ומכהנות בדירקטוריונים. זה גם אחד היתרונות של עסקים משפחתיים. ויש מקרים נוספים כמו של דנה עזריאלי, ליאורה עופר, אתי קסטרו וכמובן אצלנו במשפחת שטראוס, שדור ההמשך היה נשי".
מה הדרך הנכונה לניהול עסק משפחתי שמנפיק בבורסה והופך לחברה ציבורית?
"בחברה ציבורית יש כמובן דירקטוריון. אני ממליצה להקים דירקטוריון עוד לפני ההנפקה, כשהעסק פרטי. כך נהגנו בקבוצת שטראוס, וזה פתרון מוצלח לבעיות שעלולות להתעורר. בחברות ציבוריות יש החלטות רבות שחייבים לקבל מראש. צריך להחליט למי המניות עוברות בעת הצורך. האם העסק עובר לשני בני הזוג או רק לאחד מהשניים. יש סט שלם של החלטות שצריך להעלות לדיון כמה שיותר מוקדם. אני ממליצה לקבל את ההחלטות עוד כשהדור הבא מתחתן".