"המונים, המונים, בכל מקום. זה מה שתפס את המבט שלי כשיצאתי לראשונה מנמל התעופה של בייג'ינג. אף על פי שבכל זאת מסודר שם, אמרתי לעצמי שני דברים - בחיים לא אנהג במקום הזה, ובחיים לא ארכב בו על אופניים. כעבור שבוע נהגתי בו וכעבור שבועיים גם רכבתי על אופניים".



שבועות אחדים כבר מאז שובו של מתן וילנאי מכהונתו כשגריר ישראל בסין, אך ניכר באלוף בדימוס הזה, שגם כעת הוא כל כולו חי ונושם את ההוויה הסינית. “אני עם הפוליטיקה גמרתי. לתמיד", הוא מצהיר. “הבטחתי לעצמי שמעכשיו אעסוק אך ורק בענייני סין".



הרעיון של כץ



שיחתנו מתנהלת למחרת מפגש טראמפ–נתניהו במשרדו החדש ב–INSS, המכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל אביב. וילנאי דרוך לשתף אותנו בתובנות שליחותו בבייג'ינג, אבל תחילה קריצה לוושינגטון. “עצם קיום המפגש זה מה שחשוב, אם כי כל אחד מהשניים רואה עולם אחר", סבור וילנאי. “בסוף הנשיא טראמפ ינהג לפי האינטרסים האמריקאיים וראש ממשלת ישראל יפעל לפי הבנתו את האינטרסים הישראליים".



אתה סומך על ביבי?


“אני מאמין בביבי כבר תקופה ארוכה ומקווה שהוא לא יאכזב. אנחנו מכירים מאז הילדות שלנו בירושלים ולאחר מכן, כשהייתי סגן מפקד סיירת מטכ"ל והוא מפקד צוות. הייתי לוקח אותו טרמפ במכונית הכרמל דוכס שהצבא העמיד לרשותי. אחיו, יוני, שלמד שנה תחתי, היה חבר שלי. אגב, אחרי אנטבה נפוצה שמועה בירושלים שנפל שם קצין בכיר בצנחנים, בן של פרופ' מהעיר (וילנאי הוא בנו של בכיר חוקרי ארץ ישראל, פרופ' זאב וילנאי - יב"א). זה היה או יוני או אני ולא היו אז פלאפונים כדי לברר. רק כשחזרתי הביתה נרגעו אצלנו".



כל אחד ראה עולם אחר". דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, צילום: רויטרס"
כל אחד ראה עולם אחר". דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, צילום: רויטרס"



זה אותו ביבי שלפני קרוב ל–20 שנה הציע לך תפקיד כמעט בלתי ניתן לסירוב.


“לאחר שסיימתי את שירותי בצה"ל, ב–98', כסגן הרמטכ"ל, הוא הציע לי את תפקיד שר הביטחון, כי רצה להיפטר מאיציק מרדכי. אבל לי הייתה אמונה שעלי ללכת עם אהוד ברק, כידוע גם הוא מהסיירת. אני לא חותם היום שהבחירה שלי אז הייתה נכונה. הרבה לא הבנתי בעניינים האלה. בצבא אף פעם לא עסקתי בפוליטיקה, לעומת אי אלה מחברי שם".



על רקע מה שקורה בימים אלה, השלום מתקרב או מתרחק?


“המושג שלום הוא היום פחות מציאותי במזרח התיכון. הדברים נעשו מאוד מורכבים. במצב שבו אנחנו נתונים כעת אי אפשר לדבר על שלום כולל, אם כי יש לשאוף אליו ולעשות את כל הצעדים הדרושים כדי ללכת בכיוון הזה. שלום אמיתי לא נראה לי כרגע כדבר בר–קיימא. הבעיה היא בצד הפלסטיני, כשהטרור של האסלאם הקיצוני מעיב על כל סיכוי להגיע לשלום".



לא רצוי שתהיה בעמדה בעלת השפעה ותתרום מניסיונך?


“אני במכון מבחירה. 55 שנה מ–72 שנותי תרמתי למדינה, החל מחייל צעיר בצנחנים, דרך קצין, אלוף, חבר כנסת, שר, סגן שר, שוב שר ולבסוף שגריר ישראל בסין. 55 שנה זה לא מעט זמן. אי אפשר להגיד עלי שלא עשיתי. מכאן זכותי לעשות דברים אחרים, כפי שהחלטתי לקראת הנסיעה שלי לסין".



שר החוץ ב–2012, אביגדור ליברמן, הציע לך את תפקיד השגריר. קפצת משמחה?


“זה התחיל קצת קודם לכן. בישיבת הממשלה, שבה ישבתי כשר להגנת העורף, שר התחבורה ישראל כץ סיפר שחזר מביקור בסין והביע את דעתו שיש לשלוח לשם שגריר מסוג אחר. ‘למשל, מתן', העיר. אני הייתי עסוק בניירות שלי, בקושי מקשיב למה שקורה סביבי, והדברים שלו עברו לי ליד האוזן. כשליברמן שאל אותי כעבור שבוע מה דעתי לגבי העניין, חשבתי שאולי הוא מתבדח. ‘מה פתאום סין?', שאלתי את עצמי, כי לא היה לי מושג על המדינה הזאת. ואז ביבי פנה אלי ואמר בתבונה רבה: ‘אני מכיר אותך, לך תלמד ותחזור אלי".



למדת?


“כן, למדתי שסין, מדינה שמעולם לא ביקרתי בה עד אז, היא עולם אחר לחלוטין, מרתק בפני עצמו. כשכבר היינו שם, ענת רעייתי ואני אמרנו אחד לשני שיכול היה להיות שהיינו עוברים חיים מלאים שבהם כל מה שידענו על הנושא זה שניים סינים עם כינור גדול".



בעצם, למה סין?


“צריך להיות שם כדי להבין את התופעה המרתקת הזאת. לכל מי שבא מהארץ לבקר בסין - החל בנשיא, דרך ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת ואישי ציבור - הייתי אומר במשפט הפתיחה: ‘תשכחו את כל מה שאתם יודעים על העולם. אין עוד תופעה כמו סין.



“הם מעריצים את המוח היהודי ומנסים להבין אותו. זה הביא, למשל, לתרגום התלמוד לסינית. הם לא עושים הבחנה בין יהודים לבין ישראל, שיש בה לא רק יהודים. הם מעריצים את ישראל ורואים אותה כמקור לחדשנות. צ'ו–אן–צ'ין, חדשנות, זאת ישראל מבחינתם. בכך אנחנו מהווים להם דוגמה, הגם שהמדינה שלנו היא בגודל של עיירה שם. ישראלים זכו שלוש פעמים ברציפות בתחרות סטארט–אפים שם, וסינים מושקעים ב–30% מהסטארט–אפים בארץ. הנושאים האלה סחפו אותי. הייתי מרצה בפני סטודנטים בכל פינה בלי להזכיר אפילו פעם אחת מילים כמו ‘ביטחון', ‘פלסטינים', או ‘מלחמה'. לאחר כל הרצאה כזאת הייתי צובט את עצמי ושואל: ‘מתן, מה קרה לך? תראה איך אתה מדבר'".



סין היא העתיד ביחסים הבינלאומיים של ישראל?


“סין היא העתיד, ולמעשה היא כבר ההווה. הכוח הכלכלי השני בעולם אחרי ארצות הברית. לפני 70 שנה היא הייתה מדינה ענייה וקרועה ממלחמות פנימיות. כעת הסינים משפיעים על העולם הרבה יותר מכפי שאנחנו חשים בזה. הם קובעים איך נראית הכלכלה העולמית. גם בישראל הם מעורבים בפרויקטים עד מעל הראש. לדעתי, צריך לבנות גשר חזק בין שתי המדינות. זה היה התפקיד שלי כשגריר".



האם הייתה החמצה, או השתהות, כשהיחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו רק לפני 25 שנה?


“הייתה כאן החמצה עוד קודם לכן. היסטורית, ישראל הייתה בראשית 1950 המדינה הראשונה מהמזרח התיכון שהכירה בסין העממית, וכעבור 42 שנה האחרונה מהאזור לקשור קשרים דיפלומטיים עם סין. זה אומר שבנושא הזה היו הרבה שנים אבודות ודור מבוזבז. עם זאת, יש לזכור שאנחנו תחת המטרייה האמריקאית, והסינים, עם הנאומים הדוגמטיים של מאו טסה טונג, היו מהעבר השני של המתרס, כקומוניסטים, ושנים ארוכות סיפקו נשק לאויבים שלנו".



מהם היעדים שהצבת לעצמך כשגריר?


“היעד העיקרי היה הקמת גשר בכל תחום שהוא. ראש הממשלה מבין את זה היטב ותמך בי לאורך הכהונה שלי. הביקור שלו בסין במאי 2013, שנה לאחר שנכנסתי לתפקיד, היה מאוד מועיל ומאוד פורה. כתוצאה מכך התחלנו לקדם באופן משמעותי את ההשקעות הסיניות בארץ, שגדלו מעשרות מיליוני דולרים בודדים למיליארדים. התיירות הסינית לישראל עלתה פי שישה או פי שבעה מאז ראשית כהונתי כשגריר".



במה סייע לך שם ניסיונך בממשלה ובצבא?


“לסינים זו הייתה מחמאה בלתי רגילה שבא אליהם שגריר שהוא גנרל ושר לשעבר. מבחינתם זה כבוד עצום איך שמדינת ישראל מתייחסת אליהם. בהתאם לכך קיבלתי מהם יחס יוצא דופן לחיוב. בימים אלה עומד להופיע שם ספר בסינית, שיחות עם השגריר, שהסינים כתבו עלי. זו הוצאת ספרים המתמחה בספרים על המנהיגים הסינים, אף על פי שאני לא כזה".



"האינטרסים של סין הם בשוק האנרגיה". בייג'ינג, צילום: רויטרס
"האינטרסים של סין הם בשוק האנרגיה". בייג'ינג, צילום: רויטרס



הקשר האיראני



וילנאי ראה בסין איך לכל מטבע יש שני צדדים. “מה שקובע במוסדות השלטון זה אינטרסים", הוא אומר. “והאינטרסים הסיניים נמצאים באנרגיה, שלא מגיעה משדה הנפט של חלץ אלא בעיקר מסעודיה, מאיראן ומנסיכויות המפרץ. לכן לא מפתיע שבסך הכל הם לא איתנו ובאו"ם לא הצביעו בעדנו בשום הצבעה, דבר שגרם לי תסכול עצום. היסטורית הם מזדהים עם הפלסטינים מאז ימי מאו, מייסד סין המודרנית, ולא נראה שהגישה הזאת תשתנה במהרה".



היכן הם עומדים בשאלה האיראנית?


“חלק ניכר מהאנרגיה של סין מגיע מאיראן. יש שדות נפט גדולים באיראן, שלמעשה מתופעלים על ידי סינים. בהשוואה אלינו הם רואים אחרת את האיראנים, ויש להם איתם יחסים הדוקים. היו לנו הרבה דיונים בנושא הזה. אני לא שכנעתי אותם והם לא שכנעו אותי. אבל כשזה הגיע להצבעות באו"ם, הם לא תמכו בהם באופן קבוע".



כאיש צבא לשעבר, הבאת בחשבון שכדיפלומט תצטרך להשתתף בהרבה קוקטיילים?


“אתה לא מעלה בדעתך בכמה מעט קוקטיילים השתתפתי שם. היו לי בשגרירות סגנים, קונסולים ויועצים פוליטיים, כך שחילקתי ביניהם את העבודה. הלכתי לאן שהיה צריך ללכת, בעיקר לשגרירויות ארצות הברית וגרמניה. גם עם שגריר סינגפור, מדינה נחשבת שם, היה לי קשר הדוק".



לחצת שם הרבה ידיים?


“הסינים הם לא בדיוק לוחצי ידיים, בוודאי לא טופחים על השכם או מתחבקים, אבל התנסיתי אצלם בהמון 'גאנביי' - אמירת 'לחיים' עם כוסית קטנה של ליקר. שתיית שתי כוסיות ממנו, עם 80% אלכוהול לפחות, עלולה להרוג די בקלות אפילו פיל. משהו נורא. ואתה לא יכול להתחיל עם סיפורים שאתה לא רגיל לשתות ואולי יש לך בעיות בריאות. אומרים ‘גאנביי!' ושותים, אין מה לעשות. בסוף למדתי את העניין והייתי מלגלג עליהם בהומור שאולי המשקה לא חזק מספיק.



“כל הסגנון אצלם שונה לגמרי. אנחנו, הישראלים, שמים קודם כל את הדבר העיקרי על השולחן. והסינים? מה פתאום. מה אתה דוחף? מהי הבריונות הזאת? להם יש זמן, מדברים על קונפוציוס ונושאים אחרים שהם לא בדיוק על סדר היום. אחרי כמה 'גאנביי' אולי מגיעים בסוף לנושא".



במקום להתנדנד בקוקטיילים, העדיף וילנאי להיות איש שטח. “במסגרת התפקיד שלי סיירתי בכל 34 הפרובינציות של סין, חלק מהן בגודל של מדינות אירופיות לא קטנות", הוא אומר. “יש מקומות שהייתי בהם לפחות עשר פעמים. בתקופה של ארבע וחצי שנים, שבה כיהנתי כשגריר, עשיתי 107 סיורים במדינה הרביעית בעולם מבחינת שטח. הנסיעות היו מתישות למדי. בטיסות לוח הזמנים בדרך כלל לא נשמר, והיכן שאפשר היה העדפתי את הרכבות, שהיו מאוד נוחות, מהירות ומדויקות. אגב, עוד מעט רשת הרכבות הסינית תהיה יותר גדולה מרשתות הרכבות האמריקאית והאירופית גם יחד.



“בכל מקום פגשתי את המושלים ומזכירי המפלגה, כולל בפרובינציות מוסלמיות, חוויה בפני עצמה. פעם, בכנס של שגרירים, אמר שר החוץ הסיני שהשגריר הישראלי ביקר ביותר מקומות בסין מאשר הוא ביקר. הם התרגלו לראות אותי בכל מקום. ולא באתי סתם. באתי עם פרויקט, עם רעיון, עם אפשרות לעשות עסקה. כך שאם היה זינוק ביחסי הכלכלה בין המדינות זה לא משום שיש לנו עיניים יפות".



מזכירי המפלגה?


“בדיוק ככה. צריך להבין שזאת מדינה קומוניסטית הפועלת לטובת האזרחים שלה. לכן האנשים ברחוב מחייכים, בניגוד לדיקטטורות אחרות".



העיר הישראלית



וילנאי מביא דוגמה שממחישה איך מגלגלים פרויקט ישראלי–סיני. “כשראש הממשלה נתניהו ביקר בסין, הוא נפגש עם ראש הממשלה הסיני, לי קצ'יאנג", הוא נזכר. “בפגישה הממושכת הוא הציע למארח שניקח עיר סינית ונשקיע בה את כל הטכנולוגיות הישראליות החדישות בנושא המים, שבו הם זקוקים לעזרה שלנו. הערתי לביבי שאם הם ייתנו לנו עיר של 20 מיליון, מה נעשה אז. בסוף הם בחרו את שאוגואן, עיר לא גדולה של 2.5 מיליון תושבים והעבודה התחילה שם. ישראל רק יכולה להרוויח מפרויקט כזה, או כמו החווה החקלאית לדוגמה שהקמנו בפוג'יין, בדרום–מזרח סין, ממש מול טייוואן.



“דוגמה אחרת אני יכול להביא מהפרובינציה היי לונג ג'יאנג, בצפון–מזרח סין, שחרבין היא הבירה שלה, שם אנחנו הולכים על פרויקט של חלב. הפרה הישראלית מניבה חלב יותר מאשר הפרות בכל מדינה בעולם - 12 טונות בשנה. לעומתה, פרה סינית, אם היא מניבה ארבע־חמש טונות, זה המון. הקמנו שם רפת לדוגמה עם לא הרבה פרות, רק ארבעה מיליון ראש. בכל מדינת ישראל יש 100 אלף".



לסינים באופן מסורתי אין תרבות של צריכת חלב ומוצריו.


“במקביל לפיתוח משק החלב, יש להחדיר לשם הרגלים של צריכת מאכלי חלב כמו גבינות ויוגורט. הכל הולך שם במסות אדירות".



לדברי וילנאי, החקלאות עומדת בראש מבחינת קשרי הכלכלה בין שתי המדינות: “בתחום הזה אנחנו נחשבים על ידי הסינים למעצמה. פעלתי רבות לקידום הייצוא החקלאי הישראלי לסין. זה עדיין בשלב התחלתי. ‘מהדרין' מייצאים לשם פרי הדר. יש קצת ייצוא תמרים אם כי דווקא את התמרים של מג'הול הם לא אוהבים. מביאים להם זנים אחרים.



“יש חשיבות רבה בפיתוח הייצוא החקלאי לסין על רקע הקשיים בייצוא החקלאי שלנו לרוסיה ולמדינות אחרות באירופה. אם הסינים מייבאים, למשל, אבוקדו ממקסיקו או מספרד, שמגיע אליהם במצב די מצ'וקמק, אין סיבה שלא ייבאו מישראל, שיכולה לשלוח אבוקדו נהדר. שלא יבינו אותי לא נכון: עם כל האהדה שלי לסינים, אותי מעניינים קודם כל החקלאים הישראלים. אם נפעל נכון בנושא הזה, השמיים הם הגבול. יש שם מיליארד ו–400 מיליון פיות שרוצים לאכול".


“עוד משהו", מעיר וילנאי. “אם יש מבצע בעזה, משהו כזה, באירופה ישר מעקמים את האף, מחרימים ולא קונים סחורה ישראלית. לעומת זאת, בסין יודעים לעשות הבחנה ברורה בין הדברים".



פרה סינית מניבה שליש מפרה ישראלית. מתן וילנאי ואשתו ברפת סינית, צילום משפחתי
פרה סינית מניבה שליש מפרה ישראלית. מתן וילנאי ואשתו ברפת סינית, צילום משפחתי



עושה רושם שזה עשוי להקפיץ את החקלאות הישראלית.


“לא רק להקפיץ. לפי דעתי, הייצוא לסין יכול להציל את החקלאות הישראלית שנתונה בקשיים, אם כי בינתיים נעשו רק צעדים ראשונים בכיוון. אני מצפה שבתחום החקלאות יקרה מה שקרה בתיירות. הרי כשהגעתי לבייג'ינג, באו לארץ 15 אלף תיירים סינים בשנה מתוך יותר ממאה מיליון תיירים סינים בעולם, שזה כלום. את השנה החולפת סיימנו עם קרוב ל–80 אלף תיירים משם. כעת, היעד הוא מאה אלף בשנה, נתון שאמור להיות מוכפל בחמש השנים הקרובות, מה שיכול להביא לתנופה לתיירות בארץ.



“עם כל הקשר רב השנים שלנו עם ארצות הברית, שבה הקהילה היהודית הגדולה בעולם אחרי ישראל, מגיעים ממנה 400 אלף תיירים בשנה. כך שיעד של 200 אלף הוא מרשים ואפשרי. זה לא משהו שקורה מעצמו. כל שבוע הייתי נפגש עם קבוצה של סוכני נסיעות סינים. אגב, אולי לא תאמין, אבל לישראל לא היה נציג תיירות בסין, שבכלל לא נחשבה יעד במשרד התיירות שלנו. לא הרפיתי מהעניין עד שמאז השנה שעברה יש שם נציג כזה".



לפי נתוני משרד התיירות, תייר סיני המבקר בארץ משאיר כאן בממוצע כ–2,000 דולר. מניין יש להם כסף?


“יש שם שכבת עילית מצומצמת, 200 מיליון איש, כשכל הזמן מצטרפים עשירים חדשים. ראיתי בבייג'ינג לפחות ארבע–חמש חנויות של מכוניות היוקרה פרארי ולמבורגיני. כסף הוא לא בעיה שם".



אנחנו ערוכים לקלוט את הגל הצפוי של תיירים מסין?


“לא מספיק אבל נעשים צעדים. שר התיירות יריב לוין, כמו קודמו, עוזי לנדאו, מבין היטב את העניין. גם מנכ"ל המשרד שלו, אמיר הלוי. אבל המשרד בכללו קצת פחות. בין השאר חסרים מדריכי תיירים דוברי מנדרינית, נושא המחייב תשומת לב".



ופרט לחקלאות ולתיירות?


“הנושאים הבאים הם הייטק ורפואה. ברפואה המספרים מנקודת המבט שלנו הם דמיוניים. אצלם בית חולים של 6,000 מיטות נחשב בינוני. בחיים לא ראית דבר כזה. הם מומחים בלעבוד במספרים גדולים. ככה זה שם בכל דבר. ברפואה יש לישראל הרבה מה למכור להם, כמו בחקלאות. אבל בשביל זה צריך לעבוד. שגריר ישראל בסין זה לא שגריר של קוקטיילים ושל השקת כוסיות".



לאחר שהסינים רכשו את תנובה, מקימים את הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן וגם את הנמלים החדשים בחיפה ובאשדוד, לאחר שחצבו את מנהרות הכרמל, האם תיתכן השתלטות כלכלית סינית עלינו?


“אם מישהו יידע לעשות את הדברים האלה יותר טוב מהם, ובלעדיהם, שיעשה. אני לא חושש מהשתלטות כלכלית סינית על ישראל. במקום זה נוצר שיתוף פעולה הדוק בין המדינות, כפי שהסינים אוהבים לקרוא לזה - ווין ווין סיטואיישן. כל צד מרוויח".



סיבוב במונגוליה



בעקבות כהונתו בבייג'ינג, הודיע וילנאי על הקמת קרן השקעות פרטית בחקלאות עם חברה ישראלית ועם חברה סינית, שבאמצעותה יפותחו טכנולוגיות, שיועברו לחו"ל, בעיקר לסין. לדבריו, יפעל בה לצד פעילותו היומיומית במכון.



אגב, בנוסף לכהונתו כשגריר בסין, כיהן וילנאי גם כשגריר לא תושב במונגוליה, המדינה השכנה מצפון. “המונגולים הם דמוקרטיה חדשה יחסית, הלחוצה בין רוסיה וסין, מדינה עם שטח ענק, שיש בה רק קצת יותר משלושה מיליון תושבים, חלקם הגדול בבירה אולן בטור", הוא מספר. “הם משהו שונה לחלוטין מסין. הקפדתי לבקר שם שלוש–ארבע פעמים בשנה, כמובן לא בחורף הקשה אצלם. בהקשר שלהם אין לנו ציפיות גדולות במישור הכלכלי. מה שחשוב זה שהם ימשיכו לא להצביע נגדנו באו"ם".



וילנאי ממשיך לדבר בהתלהבות על סין. “אם עד המינוי שלי כשגריר לא ידעתי כלום על המדינה, היום אני מחשיב את עצמי כאחד המבינים ביותר את סין העכשווית, בעוד שיש הבקיאים ממני בסין ההיסטורית", הוא אומר.



לא היה אפשר להימנע מלשאול את וילנאי אם היה לו קושי מוסרי לכהן במדינה שיש בה בעיות של זכויות אדם. בנושא הזה יש לו תשובה מן המוכן. "המפלגה הקומוניסטית הסינית הצילה את סין בכל תחום", קובע וילנאי. “צריך לזכור שמאז שהיא עלתה לשלטון ב–49' קורים בסין שלושה דברים שאף פעם לא היו. לכולם יש מה לאכול, הם נהנים מביטחון אישי מלא, ויש חינוך לכל. אז לכל מי ששופט את הסינים ובודק את השלטון שלהם ומלמד אותם, אזכיר לו את דברי הנשיא הקודם שלהם: ‘אני אחראי לכך שלמיליארד ו–350 מיליון איש יהיה מה לאכול. מי שרוצה ללמד אותי משהו, שילמד'. מדבריו ניתן להבין הכל".



וילנאי, ירושלמי בכל מהותו, חזר מההמולה הסינית לנווה השקט שלו במושב שורש, שממנו נשקף נוף מרהיב של הרי ירושלים. בביתו, עם חללים רחבים בצבעי אפור ולבן, מחכים לציוד, כולל פסנתר סיני חדש, שאמור להגיע במכולות בדרך הים. בהן יגיעו גם אופניו, החסרים לו כרגע, כחובב רכיבה מובהק. “אני מצפה לחזור לרכוב בהרים כאן", הוא אומר. “זה משהו שונה מאשר לרכוב ברחובות בייג'ינג הצפופים".



אתה בכושר?


“מסתבר. בבייג'ינג רכבתי בקבוצת רוכבים, רובם במחצית גילי, שבדרך כלל ראו את הגופייה שלי לפניהם".



מדברי וילנאי ניתן להתרשם שהוא לא פתח עיתון, או טלוויזיה, מאז שובו מסין. די לו ברפרוף על הכותרות באינטרנט כדי להיות בעניינים. אני שואל אותו לסיום אם הוא מודאג ממה שקורה באזור.



“אומר לך מה שאמרתי לסינים", הוא משיב. “המזרח התיכון נמצא כעת אחרי האביב הערבי בסבך בלתי רגיל של מדינות שמתפרקות. לעומתן, מול כל מלחמות האזרחים והטרור, ישראל היא אי יחיד של יציבות וביטחון. בטווח הזמן הקצר אין עלינו איום מיידי כפי שהיה במלחמת יום הכיפורים, אבל בטווח הארוך מצטבר איום, בעיקר מהכיוון האיראני, שחייבים להיות ערוכים אליו".