האמנה החדשה של חמאס, שאמורה להיות מאושרת בחודשיים הקרובים בידי בכירי חמאס, עמדה אתמול במרכז ראיון שערכה סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" עם אחמד יוסף, בכיר חמאס. בראיון אמר יוסף שבאמנה, שתותאם לשינויים הגיאו־פוליטיים שחלו באזור, תופיע "הסכמה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67'", שבירתה תהיה מזרח ירושלים, "אך בלי להכיר בישראל או לוותר על אף שעל מאדמת פלסטין".



יוסף הדגיש עוד כי "זכות השיבה של הפליטים מובטחת באמנה החדשה. באמנה החדשה תהיה הפרדה בין היהודים והשייכות הדתית שלהם מצד אחד לבין הכיבוש והפרויקט הציוני מצד אחר, שכן המאבק של התנועה יהיה נגד הכיבוש והתנועה הציונית בתוך פלסטין ולא נגד היהודים בכלל".



אמנת חמאס הראשונה התפרסמה ב־1988, לאחר הקמת חמאס בדצמבר 1987, ומאז לא בוצעו בה שינויים. עם זאת, לנוכח ההתפתחויות הדרמטיות שהתרחשו במזרח התיכון, בשבועות הקרובים אמורה חמאס לעדכן אותה, כפי שהודיע ראש הלשכה המדינית חאלד משעל.



באמנה הישנה הדגישה חמאס כי "תנועת ההתנגדות האסלאמית היא תנועה אסלאמית שקוראת לשחרור פלסטין מהנהר עד הים, שורשיה אסלאמיים, והיא קשורה אידיאולוגית ורעיונית בתנועת האחים המוסלמים". עוד נאמר כי "המטרה היא לשחרר את אדמת פלסטין, שהיא חלק מהמולדת ההיסטורית הלאומית של הפלסטינים, ובירתה ירושלים". באמנה ההיא התייחסה חמאס למדינת ישראל כאל "פרויקט קולוניאלי מערבי ציוני" שמטרתו "לפלג את העולם האסלאמי ולגרש את הפלסטינים מאדמתם".



חאלד משעל. צילום: עבד רחים כתיב, פלאש 90



במסגרת תחקיר שערכה בנושא לאחרונה הציגה סוכנות הידיעות "מען" את השינויים האפשריים באמנת חמאס, שמי שניסח אותה היה מייסד התנועה בעזה, אחמד יאסין. "האמנה היא חלק מההתפתחות הטבעית של התנועה", אמר בתחקיר ד"ר יוסף רזקה, יועצו המדיני לשעבר של אסמעיל הניה, שהודח בבחירות האחרונות מהנהגת התנועה בעזה.



"מאז 1988 חלו שינויים פנימיים בזירה האזורית והבינלאומית, והיה צורך לחדש את האמנות הפלסטיניות". לדברי רזקה, "האמנה החדשה תקבע את עתיד המאבק הפלסטיני־ישראלי בעיני חמאס ותדגיש כי מדובר בתנועת חירות לאומית פלסטינית, שפועלת על האדמה הפלסטינית, ואין לה קשר חיצוני עם אף ארגון".



הדברים נאמרו נוכח ההאשמות של ישראל ושל מצרים, שלפיהן לתנועה יש קשרים עם ארגון "אנסאר בית אל־מקדס", השלוחה של ארגון דאע"ש בסיני. לדברי רזקה, האמנה החדשה תקבע את היחסים עם מדינות האזור, "מאחר שהתנועה חייבת לקבל לגיטימציה אזורית לפרויקט ההתנגדות שלו". רזקה הדגיש עוד כי "אין קשר ארגוני בין חמאס לבין תנועת האחים המוסלמים כיום (שהוצאה מחוץ לחוק במצרים – י"ע). חאלד משעל אינו מקבל הוראות מאף גורם".



"המצב הפוליטי הפנים־פלסטיני, כמו גם האזורי והבינלאומי, דורש מחמאס לחזור על עמדותיו הקודמות, בעיקר נוכח המשבר עם מצרים", אמר ל"מען" גם ד"ר מחימר אבו סעדה, מרצה למדעי מדינה באוניברסיטת אל־אזהר. לדבריו, באמנה הישנה הציג החמאס את העם היהודי כאויב, מה שעורר זעם רב. זאת הסיבה, לטענתו, ש"באמנה החדשה חמאס תקבע כי האויב הוא הכיבוש, ולא היהודים. זה עשוי להביא לשינוי העמדה הבינלאומית כלפי התנועה, וכך היא תוצא מרשימת ארגוני הטרור ואף תזכה ליחס יותר טוב בעולם".



"כל מה שמתפרסם כעת הוא ספקולציות, שכן אף גורם רשמי לא פרסם דבר הנוגע לאמנה החדשה", הזכיר מצדו הפרשן הפוליטי אברהים אל־מדהון והעריך ש"האמנה החדשה לא תפגע בקווים האדומים, כמו הכרה בישראל או קבלת הסכמים שנחתמו בידי אש"ף, ויתור על נשק והכרה בגבולות 67'".



אמנת חמאס החדשה אמורה להתפרסם מיד לאחר הרכבת הלשכה המדינית החדשה, שבראשה עומד ברצועת עזה יחיא סנוואר.



סקירת עיתונות // המזרח התיכון
עד הסבב הבא



העיתונים הערביים התייחסו אתמול בהרחבה לסבב שיחות השלום שנערך בז’נווה בין המשטר הסורי לאופוזיציה והסתיים בסוף השבוע. במאמר שפרסם בעיתון הלונדוני “אל־ערב” (“הערבים”), סלאם סעדי כינה את השיחות “מתכון חוזר לכישלון”. הוא הוסיף: “מה שמוזר הוא שוועידות אלה נכשלות עוד טרם הצדדים מתכנסים לדיונים”. כמו כן, הוא האשים את רוסיה בכך “שאינה מעוניינת באף פתרון נוכח ההתפתחות הצבאית לטובתה, אף שאין לה הישג צבאי בשטח”.



ריפק חורי כתב בעיתון הלבנוני “אל־אנוואר” (“האורות”) כי “סדרת ז’נווה הסורית נמשכת ללא הצלחה. זו אשליה לסכם את המשבר בגורם אחד, ולכן לתמצת את הפתרון בטיפול אחד. אין מנוס מלדון בשלושת הסעיפים שהציג השליח הבינלאומי סטפן דה מיסטורה, גם אם נוסף להם סעיף נוסף – הטרור”.



עבד אל־חמיד אל־מג’אלי כתב בעיתון הירדני “א־דוסתור” (“החוקה”) כי “ז’נווה היא בזבוז זמן של המשטר הסורי ומוסקבה, ואילו האופוזיציה נאלצת לשחק במשחק הזה אף שהיא יודעת את תוצאותיו”. לדבריו, מה שיכשיל את המשא ומתן בין הצדדים הוא “היעדרות בלתי צפויה של ארצות הברית” נוסף לעמדותיהן של רוסיה, טורקיה ואיראן, שכמו משטר אסד אינן דוחפות לפתרון המשבר.



העיתון הקטארי “א־ראיה” (“הדגל”) האשים במאמר מערכת את משטר אסד ואת רוסיה בכישלון השיחות, מאחר שהם “מושכים זמן ואינם מכבדים את הסכמי הפסקות האש בין הצדדים”.