גרף האימונים השנתי של צבא ארה"ב כולל עשרות תרגילים ותמרונים, רבים מהם בשיתוף בעלות ברית ומדינות ידידותיות ברחבי העולם. מקום מיוחד בלו"ז תופסים החודשים מרץ ואפריל, שבהם הצבא ממקד את תשומת לבו באחד האזורים המתוחים ביותר בעולם - חצי האי הקוריאני.
החודש נפתח בקוריאה הדרומית תמרון שנתי שיימשך עד סוף אפריל, ובו משתתפים כ־200 אלף חיילים דרום קוריאנים לצד יותר מ־30 אלף חיילים אמריקאים. במסגרת התרגיל שולחים האמריקאים לאזור את נושאת המטוסים קרל ווינסטון, את מטוס הקרב החמקן F-22 ומפציצי B-1B ו-B-52. בין השאר, מתבצעים תרגילים משותפים של כוחות יבשה, אוויר וים לצד יחידות מיוחדות.
ביום שני הקרוב ייפתח גם התרגיל השנתי המקביל, שמתמקד ביכולות הפיקוד והשליטה המשותפים של שני הצבאות באמצעות סימולציות ממוחשבות. "התרגילים האלה הם הגנתיים מטבעם והם מתבצעים באופן שגרתי, בפתיחות ובשקיפות כבר קרוב ל־40 שנה", הדגיש דובר הפנטגון, ג'ף דיוויס.
כמו בכל שנה, מי שלא מסתירה את זעמה על התמרונים הצבאיים היא קוריאה הצפונית, שמגייסת את שופרות התעמולה הממלכתיים כדי להציג איומים נגד שתי האויבות הוותיקות שלה, בטענה שמדובר במסווה לקראת פלישה למדינה המסוגרת. "הצבא שלנו יתייצב מולם עם פעולות־הנגד הקשוחות ביותר", נמסר מפיקוד הצבא הצפון קוריאני. "אם האימפריאליסטים האמריקאים והבובות הדרום קוריאניות ישגרו אפילו פגז אחד לעבר המים הריבוניים שלנו, הצבא העממי יוציא לפועל פעולות־נגד חסרות רחמים. הצבא העממי יסכל ללא רחמים את המולת המלחמה הגרעינית של התוקפנים בחרב הצדק הגרעינית היקרה שלו".
בדרך ליפן
בבוקר יום שני, בדיוק כאשר החל היום השישי של התמרון הדרום קוריאני־אמריקאי, השמיעו הצפון קוריאנים את קולם. ארבעה טילים בליסטיים מדגם משופר של סקאד C שוגרו במקביל מאתר ליד טונגצ'נג־רי שבצפון־מערב המדינה. אחרי שעפו למרחק של כ־1,000 קילומטרים הם נפלו בים יפן (מוכר גם בשם הים המזרחי). שלושה מהם הגיעו לאזור הכלכלי הבלעדי של יפן, כ־370 קילומטר מחופי המדינה.
בהודעה רשמית מפיונגיאנג נאמר כי מדובר בתרגיל של יחידות הארטילריה חוואסונג של הכוח האסטרטגי של הצבא העממי, שתפקידן "להכות בבסיסים של כוחות התוקפנות האימפריאליסטיים האמריקאיים ביפן". התרגיל בוצע בפיקוח אישי של השליט קים ג'ונג־און, שנראה מרוצה מאוד בתמונות שפורסמו. הוא גם הורה לכוחות "לשמור על כוננות גבוהה כנדרש בשל המצב העגום שבו יכולה לפרוץ מלחמה אמיתית בכל רגע".
זה היה השיגור השני של טילים בליסטיים צפון קוריאניים בחודש האחרון. ב־12 בפברואר - בדיוק כאשר ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, שהה באחוזתו בפלורידה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ - פיקח קים על השיגור הראשון של הפוקגסקונג־2, טיל בליסטי חדש לטווח בינוני שטס למרחק של 500 קילומטר, לפני שנפל בים יפן.
בהתאם לנוהל הרגיל, השיגורים הצפון קוריאניים זכו לגינויים גורפים מהקהילה הבינלאומית והובילו להתייעצויות דחופות בין מנהיגי ארה"ב, קוריאה הדרומית ויפן, ובין ראשי מערכות הביטחון של שלוש המדינות. בשבוע הבא גם יגיע מזכיר המדינה, רקס טילרסון, לביקור ראשון באזור וישוחח על האיום הצפון קוריאני עם מנהיגי קוריאה הדרומית, יפן וסין.
עם זאת, אחרי השיגור בפברואר, הפתיעו הסינים - שנחשבו לא פעם כבני ברית של המשטר בפיונגיאנג - כאשר הודיעו על עצירת משלוחי הפחם לקוריאה הצפונית עד לסוף השנה. ביום שלישי האחרון, אחרי שטראמפ איים שוב כי ישתמש במגוון האמצעים שעומדים לרשותו כדי לעצור את האיום, החלו האמריקאים בהצבת הרכיבים הראשונים של מערכת ההגנה המתקדמת מפני טילים THAAD בקוריאה הדרומית, למורת רוחם של הסינים, שהזהירו מפני פגיעה במאזן הכוחות האזורי.
אף שהנטייה הטבעית היא לראות בשיגורים הצפון קוריאניים התרסה נגד הממשל החדש בארה"ב ותגובה על התרגיל המשותף בינה לבין קוריאה הדרומית, מדגיש טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, ואחד המנתחים המובילים בתחום היכולות של טילים בליסטיים בקוריאה הצפונית ובאיראן, כי התמונה שונה.
"לקוריאה הצפונית יש תוכנית טילים עם תוכנית מסודרת של שיגורים", מסביר ענבר בשיחה עם "מעריב־סופהשבוע". "הם כל הזמן מודיעים שהתרגילים מכעיסים אותם והם עושים הפגנות שרירים, אבל גם בלי זה הם היו מבצעים את השיגורים, כי כל שיגור משרת קודם כל את המערך הטילאי לצרכים של חיזוק התדמית הפנימית ורק אחר כך כמסרים כלפי חוץ".
ענבר מציין כי השיגור השבוע לא היה ניסיוני, שכן מדובר בטילים מוכרים של סקאד לטווח ארוך וכי גם אין חשיבות רבה לעובדה של ירי של כמה טילים, מאחר שמדובר רק בניסיון להקשות על מערכות המכ"ם. הוא מוסיף כי העובדה שהצפון קוריאנים ירו את הטילים לעבר מים בינלאומיים ולא מעל יפן עצמה מעידה "שהם עדיין נוקטים מדיניות שקולה ואחראית שמכתיבה את האזורים של הניסויים ואת המסלול של הטילים". "התרסה זה לטוס מעל יפן, לשגר טיל ארוך טווח לעבר האי גואם וכמובן לבצע שיגור ראשון של טיל בין־יבשתי", הוא מבהיר. "קים אולי משוגע, אבל הוא עדיין מבין את כללי המשחק".
שנת הטיל
קוריאה הצפונית היא מדינה ענייה שסובלת ממשברים הומניטריים קשים (שלא לדבר על הדיכוי האכזרי של זכויות אדם ואזרח), אבל זה לא מפריע לשלטון בפיונגיאנג לא לוותר על קידום שאיפותיו הצבאיות. גולת הכותרת והגאווה הלאומית הן תוכנית הגרעין ותוכנית הטילים הבליסטיים.
שורשיה של תוכנית הטילים החלו לצמוח לפני יותר מ־40 שנה, בהנהגתו של מייסד המדינה קים איל־סונג (סבו של השליט הנוכחי), כאשר מצרים בהנהגת סאדאת העבירה לצפון קוריאנים מספר טילי סקאד B מתוצרת ברה"מ, כהוקרה על הסיוע שהעניקו לצבא המצרי במלחמת יום הכיפורים ב־1973. מאז החלו המדענים המקומיים לפתח גרסאות מקומיות של טילים המבוססים על הסקאד, ולאחר קריסת ברה"מ הם נעזרו גם במדענים ובמהנדסים סובייטיים לשעבר.
במהלך שנות ה־90 הציגו הצפון קוריאנים את טיל הנודונג שהגיע לטווח של 1,000 קילומטר ואת הטייפודונג־1, שהגיע לטווח של כ־2,000 קילומטר.
ב־2006 בוצע ניסוי כושל בטייפודונג־2, טיל בליסטי לטווח של 4,000 עד 10,000 קילומטר, ובשנים 2009 ו־2012 שוגר הטיל בגרסה של משגר לוויינים, אולם לא הצליח להכניס את הלוויינים למסלול.
לפי נתוני המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בוושינגטון, בין 1994 ל־2008 בוצעו 17 שיגורים של טילים, בעוד שבין 2009 ל־2016 בוצעו לא פחות מ־60 שיגורים, קרוב למחציתם בשנה שעברה. "אני מכנה את 2016 כשנת הטיל, כי בשנה הזו ראינו כמעט הכל מבחינת הטילים הצפון קוריאניים, כולל דברים שאף אחד ממי שעוקב אחרי התוכנית לא חלם שיראה", אומר ענבר.
הוא מציין כי בין השאר ביצעו הצפון קוריאנים שיגורים של טילים קצרי טווח וטילים לטווח בינוני, ובהם ניסוי מוצלח ראשון של טיל מוסודן; שיגור של טיל בליסטי מתוך צוללת באוגוסט שעבר (במקביל לתמרון אמריקאי־דרום קוריאני); שיגור של לוויין בחודש פברואר; וצילום של קים לצד ראש קרב גרעיני במרץ שעבר (השרטוט של ראש קרב של הטיל הבין־יבשתי HS־13, אשר מתפרסם פה לראשונה בכלי תקשורת ישראלי, הוצג בסקירה מיוחדת שהעביר ענבר בפני חברי הקונגרס האמריקאי).
גם תחילת השנה הנוכחית הבהירה כי הצפון קוריאנים לא מתכוונים לעצור, כפי שהראו עם השיגור בחודש שעבר של הפוקגוקסונג־2 (Pukguksong־2) - טיל בליסטי בלתי מוכר לטווח של עד 3,000 קילומטר. הטיל מבוסס על הנעה באמצעות דלק מוצק, נתון שמשמעותו זמן הכנה קצר יותר לעומת דלק נוזלי, ומספק לטיל נפח וטווח גדולים יותר (השרטוט של הטיל שמופיע כאן לראשונה הוכן במיוחד עבור תוכנית מחקר הטילים של מכון פישר).
כעת ממתין ענבר למימוש הצהרתו של קים מראש השנה האזרחי כי ארצו נערכת לבצע ניסוי של טיל בין־יבשתי שמסוגל להגיע עד לארה"ב, והוא גם לא שולל את האפשרות שהצפון קוריאנים יחשפו טיל חדש ובלתי מוכר שיוכל לפגוע אף בלבה של ארה"ב. להערכתו, יש סיכוי כי השיגור יתבצע בחודש הבא, אז יצוינו בין השאר יום השנה לייסוד הצבא ויום הולדתו של קים איל־סונג.
"פיתוח של טכנולוגיות טילים אורך זמן רב וכעת הם הגיעו לבשלות ברבות מהמערכות", מסביר ענבר את הגידול במספר השיגורים ואת השיפור באיכותם. "קים הרגיש שהוא מספיק בטוח במעמד שלו מול הממסד התעשייתי־צבאי כדי לחשוף יכולות שהיו מסווגות".
הוא מציין כי כבר מאז המצעד הצבאי הראשון של קים ב־2012, כאשר הצפון קוריאנים הציגו דגמים של טילים בין־יבשתיים על גבי כלי רכב שנקנו מסין בניגוד לסנקציות, הוא מנהל ויכוחים מול חוקרים מארה"ב ומאירופה שטענו כי לא מדובר בטילים אמיתיים. "אמרו לי שאלה הצגות, אבל קים הסתכן בענישה בעצם זה שהוא הראה שיש לו כלי רכב שאסור לו להחזיק בהם. אני לא חושב שהוא טיפש", אומר ענבר, שמבהיר כי הסנקציות הכבדות שהטילה מועצת הביטחון אינן מטרידות את קים. "הוא מנסה את כל מה שיש לו ולא מעניין אותו שזה אסור. אני מצפה שהקו הזה יימשך".
לפי ענבר, סיבה נוספת להאצת הניסויים הצפון קוריאניים עשויה להיות האפשרות שיתקיימו שיחות חשאיות, או שתיערך ועידה בינלאומית עם סין לטיפול בסוגיית הגרעין הצפון קוריאני. הוא סבור כי כמו שהאיראנים סירבו לשלב את תוכנית הטילים בשיחות על ההסכם עם המעצמות, כך גם נוהגת פיונגיאנג. "קוריאה הצפונית עושה את זה כנקודת פתיחה למו"מ", הוא אומר. "הם רוצים שיהיה הסכם שקובע כי כל מה שכבר הוצהר עליו יוכר כלגיטימי, ולכן יש להם מוטיבציה לעשות הכל במהירות".
בהתייחסו להצבת ה־THAAD, מעריך ענבר כי המערכת המתקדמת תוכל לטפל באיומים נגד יפן ובמידה מסוימת גם נגד קוריאה הדרומית, אף שמדובר בטווח קצר יותר. הוא לא שולל את האפשרות כי דווקא הצבת המערכת למורת רוחם של הסינים עשויה להביא לעסקה, שבמסגרתה בייג'ינג תסכים לרסן את הצפון קוריאנים בתמורה להרחקת ה־THAAD מהאזור. סימנים ראשונים לכך סיפקו הסינים ביום רביעי כשהציעו שהצפון קוריאנים יפסיקו את השיגורים בתמורה להפסקת התמרונים של ארה"ב והדרום, הצעה שבינתיים לא זכתה למענה.
הקשר האיראני
במקביל להתרחשויות בחצי האי הקוריאני, עם או בלי קשר, הזכירה גם איראן כי יש לה תוכנית פעילה של פיתוח טילים בליסטיים שלא כבולה להגבלות של הסכם הגרעין עם המעצמות. בסוף השבוע ביצעו משמרות המהפכה שיגור של שני טילים מדגם פאתח־110 במפרץ עומן. וזאת אחרי שבסוף ינואר התקיים ניסוי של טיל בליסטי לטווח בינוני מדגם ח'וראמשהר שטס למרחק של 965 קילומטר, ודיווח על ניסוי בטיל השיוט סומאר לטווח 600 קילומטר.
ענבר מזכיר כי הקשרים הביטחוניים בין איראן לבין קוריאה הצפונית נמשכים כבר שנים רבות וכי הצפון קוריאנים הם שהעבירו לאיראן את הטילים הראשונים שלהם מדגם סקאד, וכי טיל השיהאב 3, שמסוגל להגיע עד ישראל, מבוסס על הנודונג הצפון קוריאני. מדענים איראנים נכחו בשיגורים של רקטות צפון קוריאניות לחלל וגם להפך, וההערכות הן כי נציגים משתי המדינות הגיעו גם לשיגורי טילים. במצעד הצבאי הראשון של קים ב־2012 אף ניצב לצדו הנספח הצבאי האיראני בפיונגיאנג.
"הקשרים בין המדינות לא ניתנים להכחשה. מספיק להסתכל על הטילים, על מתקני השיגור, ולראות שמדובר בהעתקה או בשיתוף של ידע", אומר ענבר. "מה שרואים בפיונגיאנג היום, נראה באיראן מחר. כל התקדמות טכנולוגית בקוריאה הצפונית תגיע לאיראן או שהיא כבר נמצאת שם. כבר ראינו דברים מסוימים באיראן שלא ראינו בקוריאה הצפונית, וכעת עולה השאלה אם האיראנים עלו על הצפון קוריאנים, אבל כנראה שהם משתפים במידע".
ענבר מזהיר במיוחד מפני שיתוף פעולה בתחום ראשי הקרב הגרעיניים, ושולל בתוקף את ההערכות של המודיעין הישראלי והאמריקאי כי גם אחרי שאיראן תשיג פצצה גרעינית, יעברו שנים רבות עד שתצליח להקטין אותה כדי להציב אותה על טילים בליסטיים. "ההנחה הזו אינה סבירה בעליל ולא מתיישבת עם ההיגיון. הסקאד המקורי של ברה"מ היה גרעיני ומלכתחילה גם השיהאב והנודונג פותחו בשביל נשק גרעיני, והפצצה פותחה לפי הממדים הידועים של ראש הקרב", הוא מבהיר. "הקשרים בין המדינות ידועים וזה אומר שביום פקודה, יגיע מישהו מאיראן לקוריאה הצפונית עם מזוודת כסף ויחזור עם פצצה בדיוק בגודל המתאים".