זה לא מכבר שבתי מטיול ממושך באיטליה החורפית, ושוב השתכנעתי שהחורף באירופה נעים יותר מאשר בארצנו המזרח־תיכונית. שם הבנייה מותאמת לקור, והחימום מופעל בכל מקום. לתובנה זאת הגעתי לפני שנים רבות לאחר ביקור באחדים ממחוזותיה של פינלנד החורפית. בשנתיים שחלפו יותר ויותר ישראלים ערכו גיחה קצרה אל החורף הסקנדינבי, לארץ הלאפים שבפינלנד. לא היה צריך לעשות סקר כדי להבחין בתופעה. די היה לראות את מספר המודעות של מארגני הטיולים, שאף העמידו לרשות אלפי היוצאים ללפלנד טיסות שכר ישירות לעיירה רובניימי, שבצפון פינלנד.



בימים אלה מתארחים בביתי אורחים אירופאים, ועבורם חוף הים והמדבר הם אטרקציה שאסור להחמיצה. עם זאת, הם טעמו גם את תל אביב וירושלים. לצורך השוואה, הטיול ללפלנד, שמשכו אך שבעה ימים (כולל ימי הטיסה), אינו יכול לכלול גם את בירת המדינה הלסינקי, הראויה לכל הדעות לשהות בת יומיים לפחות. אלא שהמרחק בין רובניימי להלסינקי עולה על 800 קילומטרים, וזה עושה את ההבדל הקטן בינינו לבינם. אציין כאן לידיעת המטייל העצמאי כי הלסינקי היא עיר ידידותית למבקר.



מרכז תיירותי ממוסחר. העיר רובניימי, צילום: רויטרס



יחסית לבירות אירופיות אחרות היא צנועה בממדיה, וטיול בין האטרקציות התיירותיות שלה מתאפשר בהליכה. בקיץ, כך קראתי, העיר שוקקת פעילות, ושעות האור הארוכות תורמות לכך. אך החיים אינם נעצרים בחורף. כיכר השוק התוססת בבוקר יום חורפי וחיי הלילה הגועשים במועדונים היו עבורי ההוכחה הטובה לכך.



רובניימי היא עירו של סנטה קלאוס, וכצפוי מדובר במרכז תיירותי ממוסחר. אחייניתי, אלה בת ה־18, הייתה שם בחורף זה לכבוד יום הולדתה. פסק הדין שלה היה שמדובר בעיירה משעממת. אולם לפלנד אינה רק סנטה וזוהר צפוני. זוהי ארצם של בני העם הלאפי, היושבים על חוג הקוטב הצפוני, והיא משתרעת גם בתחומי שוודיה ונורווגיה וחצי האי קולה ברוסיה. בני העם, שמספרם הכולל הוא כ־70 אלף איש, כ־7,000 מהם בפינלנד, מכנים עצמם "סאמי", וזאת גם שפתם.



לשפות הארקטיות ישנו קשר מיוחד לסביבה, ובאחד הניבים של שפת הסאמי ישנן 318 מילים לשלג. מוצאם של בני סאמי הוא ככל הנראה אסייתי, והם התיישבו באזור לפני אלפי שנים. ארצם נכבשה בידי השבטים הנורדיים במאה התשיעית לספירה. עד למחצית המאה ה־20 נאסר עליהם לעשות שימוש בשפתם, ומרבית בני העם הלאפי התבוללו. כיום נהנים בני לפלנד מאוטונומיה, ועיקר פרנסתם היא מתיירות.


מפת לפלנד



כמו ילדים



חוויית החורף האירופי של אלה הסתכמה בבילוי של שבוע במדרונות הגלישה בוואל ד’אוסטה שבצפון איטליה, ולמרות זאת היא לא סבלה מהחורף הסקנדינבי. במחצית פברואר הטמפרטורה הסתובבה שם סביב אפס מעלות, והמטיילים צוידו בהתאם בחליפת שלג, נעליים, גרביים וכפפות. מכל מקום, גם אם בשהותה שם לא ירד שלג, הכל היה צבוע לבן, ולכן כל הפעילויות התקיימו כמובטח. כאשר עיינתי בתוכניות הטיולים של חברות הנסיעה השונות, לא מצאתי ביניהן הבדלים. התיירים מישראל עשו את כל הפעילויות האפשריות, למעט סאונה.



הסאונה בפינלנד היא יותר מאשר חמאם הזעה. הסאונה היא חלק מן התרבות של הפינים, ואפשר למצוא אותה בבתי מגורים ולא רק במועדונים ובבתי מלון. זהו המקום שבו נרגעים, בנפש ובגוף, בחברת בני משפחה או חברים. הסאונה, כך הסבירו לי אז מארחי בבקתת הסאונה באמצעו של יער עד לחוף אגם קפוא, אינה מותרות, אלא צורך.



הנוהג הוא להזיע ואז להתרענן במקלחת, בקפיצה למי האגם או לבור שנחפר בשלג. נחים קמעה בחדר המנוחה, לוגמים משקה ובחזרה למרחץ ההזעה. בסאונה לא מתווכחים, לא עוסקים בענייני כספים ולא מקללים. כל זאת כדי לא לפגום באווירת המקדש. ובמקדש לא מהרהרים במין, גם כשבני אדם משני המינים מבלים שם עירומים בצוותא. סאונה כזאת אינה מתאימה למטיילים מהמזרח התיכון, שהסתפקו בבריכה המחוממת של בית המלון, כאשר נשות הקבוצות שומרות המסורת טבלו עטופות בשמלותיהן.



עיר נוספת שבה עוברים המטיילים בלפלנד היא קמי, שהיא שער הכניסה המערבי לחבל הארץ הצפוני. היא יושבת בקצה מפרץ בוטניה, האצבע ששולח הים הבלטי אל בין שוודיה ופינלנד. פרנסי קמי העניקו לה את הססמה "עיר של שלג וים", אם כי בחורף זה יותר עניין של שלג וקרח. קמי היא גם נמל הבית של שוברת הקרח "סמפו". לאחר שירות של 30 שנה בים הארקטי הוסבה "סמפו" לספינת שעשועים בים הקרח. אין מדובר בספינה בקנה המידה של ספינות "קרניבל קרוז". אין על סיפונה קזינו או מועדון לילה וגם לא מרפסות שיזוף. לעומת זאת, אפשר לטבול במי הקרח אחרי שלובשים חליפה אטומה. בחדר האוכל של הספינה מסתפקים בהגשת ארוחה פינית מסורתית: קערת מרק סלמון.



ezioman.cc BY 2/0 :בחדר האוכל מסתפקים בהגשת ארוחה פינית מסורתית. קערת מרק סלמון. הספינה "סמפו", צילו



המטיילים התנסו גם בצעידה בשלג בסנדלים שנועדו לכך. "היה לנו מסלול, אבל הקבוצה שלי החליטה לקחת את הטיול לכיוון שונה", סיפרה אלה. "לא הלכנו בשבילים שהמדריכים המליצו עליהם, אלא בין השבילים. כולם נפלו והתגלגלו בשלג, ילדים ומבוגרים. בסך הכל עשינו מה שהמדריכה אמרה לנו ביום הראשון: 'בלפלנד תאפשרו לעצמכם להתנהג כמו ילדים'".



יום אחר בטיול מוקדש למסעות על גבי מזחלות רתומות לכלבי האסקי, שהם בני גזע חובב ריצה וליטופים, ותפקידם במאה ה־21 הוא להירתם למזחלת של תיירים ולשעוט על גבי נהרות קפואים ובשבילי יערות. מהירותם הממוצעת היא כ־20 קמ"ש, מהר יותר מהאייל הצפוני, שגם אותו רתמו


לעסקי התיירות ולא רק למשימה של גרירת מזחלות. באוהל מסורתי שהציבו בני לפלנד לכבוד התיירים מגישים קדירת בשר עם מחית תפוחי אדמה ולצדם רוטב פירות יער. מעניין יותר ממרק הסלמון.



החוויה הכי מרשימה


גם ביקור ב"ארמון הקרח" כלול בתוכנית. זהו בית מלון שמוקם מדי חורף מחדש, ולטעמי הוא מתאים רק לזוגות בירח דבש. כאשר הוצע לי לישון במוסד זה, ויתרתי על החוויה המפוקפקת והעדפתי לראותה בלבד. לעומת זאת, את ההזמנה לערוך מסע באופנועי שלג מקבל כל תייר בחפץ לב. אלה בילתה יום שלם על אופנועים, אולם למרבה צערה, בשל היעדר רישיון נהיגה היא נאלצה לבלות על המושב האחורי.



הרכיבה על אופנועי שלג הייתה הן על נהר קפוא, שם אפשר לפתח מהירות, והן במעבה היער. שם זה שונה. הנהיגה ביער מחייבת מיומנות מסוימת, ומי שיאיץ במקום הלא נכון מועד להתהפכות, אם לא להידרדרות במדרון. שבילי השלג ביער מסומנים על גבי מפות, ולאורכם מוצבים תמרורים. סיפרו לנו שהשוטרים המקומיים בודקים בעיקר את רמת האלכוהול בדם. לטעמי זאת החוויה המרשימה ביותר בפינלנד החורפית, לפחות לעומת נסיעה על מזחלות הנגררות בידי כלבים או איילים.



השהות בקרבת הנהרות הקפואים אפשרה למשתתפי הטיול טעימה מחוויה צפונית נוספת – דיג. קודחים חור בקרח ומטילים חכה בתקווה שיימצא הדג הרעב שישביע בסופו של יום את רעבונו של הדייג. כדרכם של טיולים מאורגנים (גם כאלה הנערכים אקסקלוסיבית לעיתונאים), מוצעות למשתתפים אטרקציות רבות ככל האפשר, כמו צפייה בקפיצות ממקפצת סקי באתר אונוסווארה שליד רובניימי, שם החלו את הקריירה שלהם שני גיבורי הסקי של ארצם.



בפינלנד יש כ־100 אתרי סקי, אף שאין שם הרים כפי שיש במדינות דרומיות יותר: “פינלנד – ארץ אלפינית ללא הרים”, כהגדרת אתר התיירות האינטרנטי SKIFI. באתר הסקי שבו התארחתי התנשאה הפסגה הגבוהה ל־700 מטרים. בשמורת הטבע קורואומה, במרחק של כשעתיים נסיעה מרובניימי, רואים מה שמכונה "מפלים קפואים". המראה יפה, אך אין בו כדי להפתיע. פארק החיות רנואן נחשב גן החיות הצפוני בתבל, ובכל העלונים מציינים שהוא מכיל 55 מינים של בעלי חיים ובעלי כנף, שאיני משוכנע שהם אוהבי שלג וקרח, אך הם מסוגלים להתקיים בתנאים הללו. כמובן, תמונות האינסטוש שהתיירת אלה שלחה הציגו דובי קוטב לבנים.



מהירותם הממוצעת היא כ-20 קמ"ש. כלבי האסקי בלפלנד, צילום: רויטרס



לא הרחק מרובניימי מביאים את המטיילים לכפר תיירותי למהדרין ששמו סנטה קלאוס. חנויות, בתי קפה, מסעדות ובית דואר למשלוח גלויות בחתימת הקדוש קלאוס הם ברשימת ההיצע של האתר, שמותר להניח שהוא פופולרי יותר בקרב אלה שבחג המולד ממתינות להם תחת עץ האשוח המתנות שהביא להם סנטה. מוזיאון “ארקטיקום” מציג את מאפייניו של האזור הגיאוגרפי, בהם תושביו בני העם הסאמי, הצומח, החי ותופעות הטבע הייחודיות שלו.



המפורסמת שבהן היא הזוהר הצפוני, שלא תמיד אפשר לראותו. התנאים הבסיסיים לכך הם סביבה חשוכה והיעדר עננים. משתתפי הטיול של אלה יצאו לשטח כדי לנסות ולאתר את הזוהר וזכו. מזג האוויר האיר להם פנים, כך שלצד הארגון הנכון של הטיול, גם מהשמיים סייעו להם לסיים את טיולם הקצר בחיוך.