מאבק לזכויות הנשים בסעודיה לא מתנהל ברחובות ריאד הבירה, בעוד עשרות אלפי נשים צועדות עם שלטים או באמצעות שריפת חזיות. זהו מאבק שברובו הוא שקט, סמוי מהעין, ומורכב מפסיפס של החלטות אינדיבידואליות של נשים המסרבות להמשיך לחיות לנוכח תכתיבי תרבות מדכאת.  מיום היוולדה ועד יום מותה נתונה כל אישה סעודית לחזקתו של גבר קרוב משפחה, בין אם הוא אביה, בעלה או לעתים בנה. במסגרת משטר האפוטרופסות, כל החלטה של האישה חייבת לקבל את אישור האפוטרופוס, החל ביציאה מפתח הבית, דרך הבחירה בבן הזוג וכלה בטיפול רפואי. באופן זה האישה הופכת לשבויה בידיו.

כשהחל עידן הרשתות החברתיות, חל מפנה ממשי במאבק לקידום זכויות הנשים. יותר ויותר נשים סעודיות נחשפו לחייהן של נשים במדינות אחרות, בייחוד מערביות, וכך התחדד הפער בין תרבות ליברלית מכבדת ובין אורח חיים שמרני, המונע מהאישה לעצב את גורלה כראות עיניה. יתרה מכך, החלטת השלטון הסעודי לשלוח נשים צעירות ללימודים גבוהים בחו"ל, בעיקר בארצות הברית ואירופה, מתוך הנחה שבאופן זה יגדל מאגר הכישרונות המקומי, האיצה, למרבה האירוניה, את הצורך המהותי בשינוי. חלק מהסטודנטיות הסעודיות נהנות מאורח חיים שוויוני בזמן שהייתן במדינות זרות, לרבות לבוש מערבי ושהות במחיצת גברים, אבל כשהן שבות למולדתן, הן נאלצות לכסות לחלוטין את גופן, מלבד שני חרכים צרים לעיניהן.



לאחרונה נערך פאנל יוצא דופן בלונדון, שעסק במאבק הנשים הסעודיות ונוהל בידי שתי נשים סעודיות צעירות, נג׳אח אלעוטייבי ועהד כאמל. אלעוטייבי היא סטודנטית סעודית שגרה למעלה משמונה שנים בלונדון וסיימה לאחרונה את לימודי הדוקטורט שלה. היא רואה עצמה כמודל חיקוי לנשים אחרות ומאמינה שהחברה הסעודית בשלה לשינוי. היא דוחה את הביקורת של נשים סעודיות, הרואות בה ובנשים כמותה מי שמזהמות את הקודים התרבותיים והדתיים הייחודים לחברה הסעודית וטוענת שכל אחד צריך לחיות כראות עיניו. לצדה בפאנל ישבה כאמל, שחקנית ויוצרת סרטים, ששיחקה בתפקיד הראשי בסרט הסעודי הראשון שנכתב ובוים בידי אישה, "וואג׳דה".



כאמל חיה למעלה מעשור בניו יורק. כשהחליטה לשוב לסעודיה, היא נעצרה בידי השלטונות למשך שלושה שבועות, שבמהלכם עברה חקירות. בזמן שהייתה בממלכה הבינה שהיא לא יכולה לחיות שם יותר. כמי שחוותה את חוויית השחרור במלואה, החיים במדינה התיאוקרטית הפכו בלתי נסבלים. במהלך הפאנל שאלתי את אלעוטייבי וכאמל אם הנשים הסעודיות והישראליות יכולות לפעול יחד לקידום השלום במזרח התיכון. "בוודאי", ענו שתיהן. "למה שלא נוכל? הרי כולנו בני אדם, ללא קשר לדת ולאום, וחולקים את אותם ערכים אנושיים".



אלעוטייבי וכאמל מייצגות דור חדש וחתרני, שדורש רפורמה באשר למקומן של הנשים בחברה הסעודית. קשה להעריך מהי מידת הפופולריות של מאבקן בקרב הציבור המקומי ומהם סיכויי הצלחתו, אם כי רבים מביעים את תמיכתם בפומבי בתוך הממלכה ומחוצה לה. כיום ישנה נכונות יוצאת דופן של המנהיגות הסעודית ובראשה של סגן יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, להקשיב לקולות המאבק ולגלות גמישות היכן שניתן, וייתכן כי באופן זה ייזרעו הזרעים לשינוי חשיבתי, תרבותי ודתי.



המאבק לקידום מעמד האישה בחברה הסעודית אינו עניינן של הנשים הסעודיות בלבד. זהו מאבק על זהותה של חברה שנמצאת בצומת דרכים וצריכה לבחון מחדש את צביונה והווייתה. יתרה מכך, יש לו השפעה מכרעת על המוטיבציה של נשים אחרות במדינות שמרניות לפעול לקידום זכויותיהן. ד


הכותבת היא מומחית למדיניות הסעודית מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה הפתוחה וחברה בצוות ״ישראל יוזמת״