לכאורה התנאים הם אידיאליים לבלות את ימי החג בחו"ל: שערי המטבעות הרלוונטיים, הדולר והיורו, ירדו בהשוואה לשקל, מחירי הדלק המשפיעים על מחירי הטיסות מצויים בשפל וגם הצלחת מדיניות שמיים פתוחים מסייעת להפחיתם. עם כל הכבוד למחירי הדלק ולשערי המטבע, את ההבדל הגדול במחירים עושים היעדים. יש כאלה שאפשר לטוס אליהם לחופשה של שלושה עד חמישה ימים בפחות מ־1,000 דולרים לאדם, בעוד הרף הנמוך ביעדים אחרים יהיה 2,000 דולרים. להלן הצעה לשלושה יעדים פוטנציאליים על פי המחיר, המתאימים למשפחות בעונה זאת של השנה. אזהרה: המחירים עשויים להשתנות בהתאם לביקוש ולהיקף המכירות.



אגב, השבוע פרסם האתר "טריפאדווייזר" את רשימת 25 היעדים הפופולריים לפי בחירת מיליוני גולשיו. מרביתם נכללים בקבוצת היעדים היקרים יחסית, אך דווקא הפופולריים יותר אינם יקרים בהכרח. בראש הרשימה ניצב האי באלי באינדונזיה, ואחריו לונדון, פריז, רומא, ניו יורק, כרתים וברצלונה. סיאם ריפ בקמבודיה, פראג ופוקט בתאילנד סוגרים את העשירייה הראשונה.



עד 750 דולרים



מאז טורקיה חדלה לשמש יעד כמעט בלעדי לנופשונים לחוגגי ליל הסדר, תפסו איי הים התיכון את מקומה. האיים של יוון, קפריסין ומלטה נחשבים ליעדים מבוקשים, ואליהם מצטרפים סיציליה והאיים הבלאריים (איביזה, פלמה דה מיורקה). ליעדים אלה רוכשים בדרך כלל חבילות תיור הכוללות טיסה, הסעה ובית מלון.



מלטה. המדינה מורכבת משני איים עיקריים (מלטה וגוזו) ועוד שלושה איים זעירים. המדינה, שקיבלה עצמאותה מהבריטים ב־1964, היא חברה בקהילה האירופית, והדת השלטת בה היא קתולית. שפתה היא עירוב של שפות, והדומיננטית בהן,  לפחות לפי משמע אוזניים, היא ערבית צפון־אפריקאית עם תוספת של השפעה של איטלקית. המלטזים עושים שימוש באותיות לטיניות, וכדי לחסוך מבוכה יובהר שאת האות X הם הוגים כאות "שין".



מלטה,צילום: רויטרס



בתי המלון של מלטה ממוקמים סביב אחדים מן המפרצים הרבים של האי. בתי המלון הם מודרניים וחלקם שייך לרשתות מוכרות. ליד בתי המלון - אחדים מתגאים בחמישה כוכבים - יש מסעדות, אתרי בילוי ליליים, חנויות וגם קזינו. מרבית החופים הם סלעיים, עתירי מערות, שהבולטת בהן היא המערה הכחולה, שאליה אפשר להפליג כשהים רגוע. ייחודה של מלטה הוא באטרקציות התיירותיות שמקורן בעברו של האי, שידע כובשים רבים. שרידיהם של 40 מקדשים, שמרביתם מיוחסים לאלף השלישי לפני הספירה, פותחים את הפרק ההיסטורי. הפיניקים נחתו במלטה בשנת 600 לפני הספירה, והם שהעניקו לאי את שמו ("מלט" בשפתם משמעותו מקלט בטוח).



את הסוחרים שבאו ממזרח הים התיכון החליפו באי כעבור 200 שנה בני קרתגו הצפון־אפריקאים, ובתום המלחמות עם רומא נעשו בני מלטה חלק מהאימפריה. שאול התרסי (פאולוס), בכיר שליחיו של ישו, נחת במלטה בדרכו לרומא, והמלטזים רואים בו את האיש שהביא את בשורת הנצרות לאי. בתחילת המאה העשירית עברה מלטה לשליטת כובשים מוסלמים, שסולקו מן האי ב־1224. ב־1530 הוענק האי ל"מסדר של בית החולים סנט ג'ון מירושלים" ("ההוספיטלרים") המוכר גם כ"מסדר אבירי מלטה", ובתקופת שליטתם באי, עד לימי נפוליאון,הוקמו מרבית האתרים התיירותיים של האי. חלקם הגדול נמצא בבירת המדינה, ואלטה, שם הוקם מבצר אדיר החולש על המפרץ ועל הנמל. גולת הכותרת של הביקור בוואלטה היא קתדרלת סנט ג'ון, על שמו של פטרון מסדר האבירים. לשוהים באי מוצע סיור בן יום ומומלץ מאוד להשתתף בו.



עד 1,250 דולרים


יעדי התיור באירופה המערבית יקרים יותר בדרך כלל מאלה שבאיים, גם אם מדובר בחבילות תיור המבוססות על טיסות שכר. אולם ליבשת הישנה כדאי לנסוע כמטייל עצמאי, כדי לבחור על פי הטעם האישי את מקום הלינה ואת אתרי הטיול. אפשר לשכור רכב לכל התקופה או לחלק ממנה או לנצל את התחבורה הציבורית. ההיצע הוא אין סופי.



סורנטו־אמלפי. דרך החוף של אמלפי שבאיטליה, על כפריה, מפרציה הטורקיזיים, נקודות התצפית, הווילות והגנים לאורכה היא אחת המפורסמות והמתוירות בתבל. מארגני הנסיעות גילו אותה לפני שנים אחדות, והם אף מארגנים טיסות לנאפולי, אלא שהללו מופעלות בקיץ, כאשר צפוף שם ברמה בלתי נסבלת וגם חם ולח ברמה המוכרת לתושבי מישור החוף שלנו. מצאתי הצעות של חבילות לפסח, המלינות את הנוסעים בקרבת סורנטו, שעל חצי האי הצופה למפרץ נאפולי. הטיסה היא לרומא – כארבע שעות נסיעה. לטעמי, כדי ליהנות מטיול ליעד זה צריך לשוטט בין העיירות בקצב שונה מאשר זה המקובל בטיול מאורגן.



דרך החוף כולה נמתחת מסלרנו (שבדרום) לסורנטו (בצפון). היא נושקת ברובה לים ואורכה 56 קילומטרים. היא עולה אל צוקים, מתפתלת ויורדת למפרצים וחוצה עיירות המפתות את הנוסע לטעום מהן. נוסף לאמלפי, גם רבּלו ופוזיטנו זכו לפרסום. מעיד על כך מספר הסרטים שצולמו שם ומספרם הרב של אמנים ואנשי רוח שיצרו שם, או לפחות בילו שם את חופשתם.



פוזיטנו מרשימה מהמראה הראשון הנגלה במפתיע ממרום הצוק, בתום עיקול נוסף של הדרך. בתיה הצפופים, המונחים על המדרונות, נראים כקוביות צבעוניות, והדרך מתפתלת ביניהם עד החוף. לאמלפי יש עבר מפואר כעיר נמל. בעבר שכנה שם דוכסות בעלת השפעה, שהתחרתה בתחילת המילניום השני בגנואה ובפיזה. לצד טיילת החוף מציעה אמלפי לתייריה את הקתדרלה הצופה אל הפיאצה ואת מגדל הפעמונים. הרחובות המובילים אל הפיאצה הם המרכז ההיסטורי של העיירה, והיום הם משופעים בחנויות המחכות לתיירים. העיירה רבלו בנויה בקצה שלוחה של רכס ההר. מגובה 365 מטרים היא צופה ממעל על הים הכחול.



העיירה טובלת בירק, סמטאותיה מעוטרות במעברים מקורים, ולאורכן פעורים פה ושם שערים המוליכים לגני הווילות, שהן בתי נופש של עשירים, וכיום ממוקמים בחלקן בתי מלון של 1,000 דולרים ללילה. ויש כפרים כמאיורי ומינורי, הנוגעים במים מצד אחד ומטפסים על שלוחות ההר בצדם האחר. המפרצון של מאיורי רחב יותר, ולכן הוקם שם נמל סירות. בשניהם מוקמו על קו החוף חנויות מזכרות ובתי אוכל. שהות באזור מעניקה הזדמנות לבקר בפומפיי הסמוכה או לשוט אל האי קאפרי.



עד 2,000 דולר


שלוש מדינות. "אירו אירפורט" הוא שדה תעופה ששמו המלא כולל את שמות הערים בזל־מולהאוז־פרייבורג להראותנו שהוא שער כניסה לשלוש מדינות. אלא שלמרבה הצער אף חברת תעופה הממריאה מנתב"ג אינה נוחתת שם. כדי לבקר בטיול אחד בצרפת, בשווייץ ובגרמניה, כדאי לטוס לבזל (או ציריך) או לפרנקפורט. טיול כזה מאפשר לתייר להציב בסיס באחת המדינות ולטייל בשכיות החמדה מעבר לגבול בשתיים האחרות. האפשרויות הן רבות: כפרי אלזס והערים שטרסבורג וקולמר בצרפת, פרייבורג, באדן־באדן והיער השחור בגרמניה ולבסוף שווייץ, ובה בזל ומפלי הריין ליד שופהאוזן. גם ליעד פופולרי למשפחות כיער השחור אין חבילות לפסח, אלא רק בקיץ. מכל מקום, טיול עצמאי לשלוש ארצות מחייב שהות של שבוע לפחות.



היער השחור בגרמניה



חבל אלזס שבצרפת מתגאה ביינותיו, והמורדות המזרחיים של הרי הווז', הפונים אל הריין, שזורים בכבישי נוף שעוברים בין עיירות עטופות בכרמים. דרך היין של אלזס נמתחת על פני 120 קילומטרים, אולם אפשר להסתפק בסיור בקטע ממנה. כפרים אחדים התמחו יותר מאחרים באירוח תיירים, ולכן פרנסיהם הקפידו על שימור ושחזור המבנים והרחובות הראשיים ואף דאגו לקשטם. מסעדות, חנויות של מזכרות וגם יקבי יין הם התפריט של העיירות הללו. נציין את העיירות והכפרים רורשנוויר למרגלות הטירה המרשימה הוט־קוניגסבורג, ריבוביל, ריקווייר וקייזרברג.



היער השחור שמעבר לגבול, בגרמניה, פופולרי בקרב תיירים חובבי טבע ומשפחות עם ילדים. אגם טיטיזה הוא אטרקציה קיצית, ופרייבורג היא עיר נעימה לבלות בה יום. עם זאת, מי שמחפש משהו ייחודי יעדיף לשהות באחת העיירות במעבה היער, קרוב למסלולי הליכה שבין הגבעות. בין עיירה לעיירה מצויים פונדקים עממיים עם אוכל גרמני טיפוסי, שכדאי ללוותו בכוס בירה. העיירות טיביגן, פורטוונגן ושונאך מופיעות במדריכי התיירות. טיביגן מתגאה במפליה הגבוהים ובחנות 1,000 השעונים, שהיא מוזיאון מזכרות, שונאך גאה בשעון הקוקייה הגדול בתבל ופורטוונגן מתהדרת במוזיאון השעונים המדהים. מסלולי הליכה ונסיעה על אופניים מחברים בין שלושתן.



באזל, צילום: רויטרס



בזל ושטרסבורג מעניקות את הפן העירוני והתרבותי לשהות באזור זה. בזל מצטיינת במוזיאונים, יש בה 40 כאלה. רחובותיה המרכזיים של העיר תוחמים רחובות צרים ומבנים מימי הביניים. הקתדרלה המרשימה צופה על הנהר, והיא נקודת תצפית ומנוחה עם אפשרות לדמיין את הרצל ניצב על מרפסת מלון "שלושת המלכים". שטרסבורג חיה יותר את הנהר. הגשרים המקורים המחברים בין שתי גדות הנהר והרציפים שביניהן הם אטרקציה בפני עצמה. רובע "צרפת הקטנה". הוא הלב העתיק של העיר, שלצד מבניו וסמטאותיו ששומרו יש נגיעות תיירותיות עדכניות. הליכה אטית במקביל לנהר ובסמטאות מובילה לקתדרלת נוטרדאם, בעלת החזית המרשימה, שהיא סמלה של העיר.