ביחד הם יצרו תבשיל שמצליח להפיל מצחוק גם בצפייה המיליון. הרבה לפני שכל אנס או רוצח דאגו לכיפה על הראש ושלושים שנה לפני ראובן ואסתי מארץ נהדרת, הצליחו בחגיגה בסנוקר (שבעצם קוראים לו רק "סנוקר" אבל מי זוכר) לתפוס בביצים את טרנד החזרה בתשובה. כי בתכל'ס, רק עזריאל והרב החכם (השחקן יעקב בנאי, אבא של אהוד) זוכרים את השמות של כל עשרת הצדיקים, שכבר בחייהם הובטח להם.
תגידו את האמת , יש יותר שרמנטי מצ'יקו בן דוד? איזו אשה יכולה לעמוד בקסם הטברייני של הדייג מספר אחת? "אבא גנוב" היה ניסיון ליצור מלודרמה כחול לבן. זה הצליח לא רע, בעיקר כי זה גם הצחיק וגם ריגש וגם הצליח להיות מקומי מאוד.
שקרן מי שאומר שלא הזיל איזו דמעה בסצנה של החתונה עם "נשבע" של חיים משה ברקע. סביר להניח שבחיים, ענקי הנדל"ן ואנשי הכסף הגדול (מי אמר קוגלר) ניצחו את הדייגים הרומנטיים, אבל לפחות בן גדל עם אבא שאולי הוא לא מושלם, אבל וואלה, הלב שלו במקום הנכון.
לא מעט סרטי קאלט בארץ הם מז'אנר סרטי ההתבגרות. אסקימו לימון למשל. באלכס לקחו את עולם של ילד בן 13 (שנראה בן 17 לפחות), עם ההתאהבויות הראשונות והרצון למצוא מקום משלך בעולם, וערבבו עם דמויות עדתיות מוקצנות ("פארוק ,תסגור את התריס") שהיום לא היו עוברות מסך. תוסיפו לזה את הפסקול המהמם והנאיבי של שנות ה-60, ים של משפטי קאלט ("בחורות ערומים זה חולירע") ותקבלו בונבוניירה של בורקס.
אז נכון שכחולי המדים הגיעו מאז לשפל חדש ושברו עוד כמה שיאים, אבל הסרט שגילה את איבגי ואורי גבריאל מלא במשפטי קאלט קורעים, עם תבלין של עולם הפשע הישראלי של פעם. "אני וסמי הולכים לפתוח פיאנו בר, אחו שלוקי פיאנו בר", הוא רק דוגמה אחת. לזה צריך להוסיף קצב מהיר וסיפור באמת יוצא דופן, עם דמויות צבעוניות כמו ג'אנה חתול המטפס, סמי והרצל.
מעניין שהסרט תפס הוויה קיבוצניקית מאוד, אבל גם צבאית נורא ישראלית. הציטוט שלמעלה תופס במדויק את היהירות המחוספסת הצה"לית, ואת ההרגשה שהכל קטן עלינו. וזה גם טיפ של אלופים אמיתיים.
קשה מאוד לבחור ציטוט אחד מהסרט הזה, וכל ניסיון כזה נועד מראש לכישלון. אבל מספיק לדמיין את ויקטור חסון נופל לעוד קומבינה של סרג'יו קונסטנזה, ונוסע עם סירה מבטן מזכוכית כדי להבין למה בחרתי דווקא את הציטוט הזה.