התגובות בצרפת ובממסד האירופי על ניצחונו של עמנואל מקרון אינן מבשרות טובות לגבי גורלה של אירופה. למעשה, נראה שמסכת ההונאה העצמית וההכחשה יימשכו עכשיו במלוא העוז וימשיכו להצעיד את החברות המערב־אירופיות באיוולת רבה לעבר האבדון.
הדיווחים מפריז ויתר הבירות האירופיות הצטיינו השבוע בסופרלטיבים סכריניים על "אנחת הרווחה", "ניצחון הטובים על הרעים" ו"הההגיון שגבר על זורעי השנאה". אבל די במערכת הדימויים הזאת כדי להמחיש עד כמה תפיסת העולם המעוותת והמכחישנית ששולטת באירופה נותרה בעינה. עד כמה מדחיקים שם את גודל ההישג של לה פן, מתעלמים מהסיבות שלו ולא מתכוונים להסיק את המסקנות.
כדי להשבית את השמחה נתחיל בכך שהשטן שציירו - מארין לה פן - קיבלה 35% מקולות המצביעים - כשכמעט כל צרפתי שלישי שהצביע בחר בה. רק לפני חמש שנים קיבלה המפלגה שלה חצי מכך, כלומר בקדנציה אחת הכפילה את כוחה. שלא לדבר על העובדה שלה פן הבת היא לא השטן, למרות חלקים פסולים בתפיסת העולם ובהיסטוריה המשפחתית שלה. וגם המתנגדים שלה הם לא ממש צדיקים. בסיסית לה פן משקפת ערכים פטריוטיים טבעיים, שיש בהם יצר הישרדות חברתי בריא, במיוחד במצב הנוכחי של אירופה. חלקים מסוימים בתפיסה שלה הרבה יותר בריאים מהשקפת גורמי השמאל הצרפתיים ויתר מחנה הפוליטיקלי קורקט.
לה פן צמחה והתחזקה דווקא משום שכל מי שהחזיק בהגה הצרפתי והאירופי עד עכשיו מתעקש לעצום את עיניו בכל כוחו. הדברים ידועים - ההגירה האסלאמית מחריבה את החברה הצרפתית והאירופית, אבל אסור בפריז, בברלין ובשטוקהולם להודות בכך. הטרור הוא ביטוי אחד של המגפה שמכה בצרפת במיוחד, ויגביר את מכותיו אם לא ייעקרו מחוללי השקפת העולם שלו.
אבל לצד הטרור נתונות החברות האירופיות בהתקפה פיזית ותרבותית מקפת. פיזית, אחוזי הפשיעה בכל מקום שאליו הגיעו הרבה מהגרים אסלאמים צמחו באופן היסטרי. זה נכון בצרפת, כמו בגרמניה, שוודיה ועוד. חלק מסממני האיוולת הם ההכחשה והניסיון להסתיר את העובדות. בגרמניה התפרסמו נתונים על הכפלת היקף הפשיעה כתוצאה מגל הפליטים האסלאמי האחרון, אבל נתוני האמת, כנראה, קשים עוד יותר. כי הממשלה וקובעי העתים מטשטשים תופעות שמרסקות את תפיסת העולם שלהם, כמו האונס ההמוני בקלן. אותו דבר בשוודיה, שם מכהנת ממשלה קנאית ומטופשת במיוחד. רק לדוגמה, נתונים שהודלפו קובעים שכ־80% ממקרי האונס והפשיעה בשוודיה מתבצעים על ידי גברים מוסלמים מהגרים.
אבל אי־ההודאה בבעיה ואי־הסקת המסקנות יובילו רק להחמרת המחלה. אירופה צריכה להיכנס למצב חירום. היא נלחמת על חייה ומהותה, אבל במקום זאת היא משחררת אנחת רווחה וחוזרת לסורה.
לצרפת עצמה ישנה בעיה ממאירה נוספת, בניגוד לאנגליה וגרמניה - הצרפתים פשוט לא רוצים לעבוד. הסוציאליסטים, הקומוניסטים ויתר הבטלניסטים משלו עד עכשיו והובילו ל־10% אבטלה ותוצאות כלכליות־חברתיות מחפירות. מקרון עצמו התפטר ממשרת שר האוצר בממשלה היוצאת בגלל שביתות ענק שסיכלו את הרפורמות הדרמטיות האנטי סוציאליסטיות, שניסה להוביל. הוא מבין יפה את המחלה הכלכלית־חברתית של המדינה שלו, אבל ספק אם יוכל להושיע. ייתכן שהחברה הצרפתית והאירופית אינן חפצות חיים ולכן ידעכו ויקרסו תוך השמעת אנחת רווחה קולנית.