לכבוד השקת ספרו החדש של איש יחסי הציבור ומומחה האירוויזיונים אלון אמיר (הוצאת "מילים מדברות") הגיעה זוכת אירוויזיון 1973 אן מארי דוד לישראל. בראיון מיוחד למקומוני "מעריב" היא מדברת על התחרות ששמה אותה על המפה ולדבריה בשנים האחרונות "הופכת לסוג של פרובוקציה ופחות לתחרות מוזיקה".
שלום אן מארי, מה שלומך בימים אלה?
"שלומי מצוין, למרות שאני מעט עייפה בגלל כל הנסיעות ברחבי אירופה הקשורות לקונספט שיצרתי 'סרט ללא ויזואליה' ומציג כבר ארבע שנים. מדובר על סרטים עם אודיו בלבד המבוססים על ספרים של סטפן צוויג. בנוסף, עברתי לדירה חדשה בנורמנדי ואני מתכננת אלבום חדש בספרדית עם שירים חדשים וישנים. אז אפשר להגיד שאני עסוקה מאוד וקצת עייפה, אך נהנית מכל רגע".
את מגיעה לישראל להשקת ספרו החדש של היחצן אלון אמיר. זו לא הפעם הראשונה שלך בישראל.
"זו ממש לא הפעם הראשונה שלי בישראל. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1979 כשייצגתי את צרפת בתחרות האירוויזיון בירושלים. כבר אז מאוד התרשמתי מהאווירה במדינה שלכם ואני כל פעם מחדש נהנית להגיע לישראל. יש לי הרבה חברים כאן".
ומה דעתך על המדינה?
"הרבה פעמים אני נשאלת לגבי ישראל והביקורים שלי בה בראיונות, אבל אני חייבת לומר שאני לעולם לא אגיד שום דבר רע או כנגד מדינה שאני מבקרת בה. אני לא חיה בישראל, אני לא משלמת בה מיסים ואני לא מצביעה בה. אני רק אורחת. קטונתי מלהביע דעה על מה שקורה אצלכם בישראל כי אין לי שום יכולת להבין בדיוק מה קורה בישראל וכמובן שום יכולת להביע דעה. מי שחי בישראל יכול לומר את דעתו על מה שקורה בה, לי אסור. אני כמובן נרגשת להגיע לישראל בגלל סיבה כל כך משמחת של הוצאת ספר של חבר יקר ואהוב, שהוא ממש כמו בן בשבילי".
אלון שיתף אותך בתהליך כתיבת הספר?
"אלון סיפר לי כבר לפני כמה שנים על כך שהוא בתהליכי כתיבת ספר המבוסס על החוויות שלו מתחרויות האירוויזיון. הוא מומחה מאוד גדול ונקודת המבט שלו תמיד מעניינת אותי. אני מאוד אוהבת את שם הספר. הוא מסכם בדיוק את תחרות האירוויזיון. שלוש דקות על הבמה, אבל העבודה על שלוש הדקות האלה נראית כמו נצח".
מלבד השקת הספר, מה תוכניותיך בביקור בישראל?
"לבקר ולפגוש חברים טובים, כמו בנות להקת סקסטה, שכבר נפגשתי איתן בעבר, וליהנות מהזמן הקסום שלי במדינה הנהדרת הזאת. כבר הייתי בירושלים, בחיפה, בים המלח ובמצדה, אבל עוד לא יצא לי ממש להכיר את תל אביב, ואני מכוונת לטייל ולהכיר אותה טוב יותר. בכל פעם שאני מבקרת בישראל אני מתפללת לחזור לכאן שוב כמה שיותר מהר".
קלאסיקה במיטבה
כשאן מארי נשאלת אם תחרות האירוויזיון עדיין מרגשת אותה היא מסתייגת.
"אני לא חושבת שהיא מרגשת אותי, אני אגיד שהיא מפחידה אותי", היא אומרת. "ככל שאני צופה יותר בתחרות אני מרגישה שהיא הופכת לסוג של פרובוקציה ופחות לתחרות מוזיקה. הדגש בשנים האחרונות הוא על ההופעה ופחות על השירים, למרות שבכל שנה יש לא מעט שירים טובים בתחרות שאני אוהבת. להרגשתי התחרות הפכה להיות מעט וולגארית. אני חושבת שקונצ'יטה וורסט האוסטרית הייתה הזוכה האחרונה שממש הייתי גאה בה. איזו הופעה אדירה וזמרת עם קול נפלא ושיר נהדר".
יצא לך להקשיב לשירי האירוויזיון 2017?
"ממש לא, ואתה יודע מה? אני לא ממש ממהרת להאזין להם. אני אגלה אותם כשאצפה בתחרות השנה".
בשנה החולפת צרפת מולדתך שלחה לאירוויזיון נציג ישראלי. אהבת את השיר שלו?
"ממש התרשמתי מההופעה של עמיר. הוא עשה את השיר. בלעדיו ובלי היכולות הנפלאות שלו, היושר שלו על הבמה והצורה בה הוא הופיע, אין לי ספק שלא היינו מגיעים למקום כל כך טוב. אני ממש גאה בו על ההופעה שלו ושמחה לראות שהוא מצליח מאוד בצרפת ובישראל".
השיר שזכית איתו בשנת 1973 הפך לאחת הקלאסיקות המזוהות עם האירוויזיון בכל הזמנים זה מחמיא לך?
"ודאי. אתה יכול להאמין שזכיתי בשנת 1973? זה כבר לפני 43 שנים ואנשים עדיין זוכרים את השיר ושרים איתי את המילים כשאני מופיעה איתו. אני תמיד אומרת שאני בחיים בזכות האהבה שמורעפת עליי ועל השירים שלי. יש הרבה אנשים שמעדיפים את השיר עימו התחריתי בירושלים עבור צרפת ויש כאלו שמעדיפים את השיר עימו זכיתי עבור לוקסמבורג. כל עוד אוהבים וזוכרים את השירים ואותי אני מאושרת".
השנה שבה זכית באירוויזיון הייתה השנה הראשונה בה השתתפה ישראל באירוויזיון. יש שיר שישראל שלחה לאירוויזיון שאת אוהבת במיוחד?
"לאורך השנים היו לכם הרבה מאוד שירים טובים בתחרות. השירים הישראלים שאני ממש אוהבת הם 'אי שם' של אילנית שהשתתפה איתי בתחרות בשנת 1973 ואני מתרגשת במיוחד שאפגוש אותה שוב בביקור שלי בישראל. אני מאוד אוהבת את השיר שדנה אינטרנשיונל ניצחה איתו, את 'הללויה' של חלב ודבש, לו הפסדתי בשנת 1979 וכמובן את השיר של הראל סקעת. כל כך הרבה אמוציות בשיר אחד ומבצע אחד נפלא".
את עדיין מקליטה ומופיעה? יש סיכוי שנראה אותך שוב מייצגת מדינה באירוויזיון?
"בוודאי שאני עדיין מקליטה ומופיעה. אני מופיעה באינספור אירועים שקשורים לאירוויזיון ברחבי אירופה, אני מופיעה כזמרת אורחת בהופעות של מוזיקאים רבים. אני מופיעה בכל מקום שמזמינים אותי. מבחינתי, אם זוג שמתחתן ירצה שאשיר לו בחתונה אני אעשה זאת בשמחה. לגבי השתתפות באירוויזיון בפעם השלישית – למדתי שלעולם אסור להגיד 'לעולם לא'. אני אשמח להופיע שוב בתחרות אבל בתנאים שלי, ללא קרקס. אני אשמח להחזיר קצת מהקסם של האירוויזיון שאני זוכרת, שהזמרת והשיר הם המרכז, ולא כל מיני פעלולים ופירוטכניקה".
יש לך מסר לאנשים בישראל?
"החיים הם מתנה. לשמור על החיים ולחיות אותם בצורה הטובה ביותר זו מצווה. יש צורך דחוף בעיני בללמוד לסלוח, ללמוד לדבר אחד עם השני ולכבד אחד את השני. שום דבר לא קדוש וחשוב יותר מערך החיים, ולא משנה החיים של מי. כולנו נולדנו שווים ללא הבדלי דת, גזע, מין או נטייה מינית. קיבלתי המון אהבה מישראל ומישראלים לאורך השנים ואני רוצה לומר שאני אוהבת אתכם בחזרה".