מסתבר שלא רק אצל בני אדם, גם בקרב תנינים, הגודל הוא שקובע וככל שאתה גדול יותר אתה נחשב ליותר גבר-גבר (או במקרה זה תנין-תנין או תנין גבר). אך בעוד אצלנו בני התמותה אין הוכחה לכך, אצל תנינים, הנקבות מוכנות לקיים יחסי מין בהסכמה רק עם תנינים זכרים גדולים. כמו כן, זכרים גדולים נוטים גם לנצח לעיתים רבות יותר במאבקים טריטוריאליים.

עימות פיזי בין תנינים עלול להוביל לעיתים קרובות לפגיעות קטלניות. על כן, תנינים זכרים מנסים להימנע מקרב ככל הניתן, בכך שהם מסמנים ליריבים פוטנציאלים את גודלם בשלב מוקדם ככל האפשר. על פי מחקר חדש שנערך במחלקה לביולוגיה קוגניטיבית של אוניברסיטת וינה, אחת הדרכים בהן תנינים זכרים עושים זאת היא על ידי רמיזה ווקאלית. החוקרים הנלהבים הצליחו לזהות מספר רמיזות ווקאליות בהם משתמשים תנינים כדי לרמוז לגודלם הפיזי, ממצא שהוא הראשון מסוגו בעולם הזוחלים.
במהלך המחקר הנוכחי, החוקרים הקליטו את קולות ה"שאגה" של 43 תנינים בוגרים בפארק הזואולוגי וחוות התנינים של סנט אוגוסטין, פלורידה. יחד עם עובדים של הפארק, הם מדדו את גודלם של כל התנינים המשתתפים במחקר. במהלך השהות עם הזוחלים המתוקים, הם מצאו שהתנין מייצר מעין שאגה בעלת טון נמוך מאוד, אותו הם כינו "מפוח"( bellows), במהלך כל ימות השנה אך בעיקר במהלך עונת ההזדווגות.  כמו כן, הם מצאו כי הקול הזה הוא ייחודי לזכרים בלבד, ועל פי אחד החוקרים, קן ווילט, הם מבצעים "ריקוד מים", אשר ניתן להבחין בו מטיפות המים המתנפצות על גבם, לפני שהם משמעים את אותו קול מזהיר.

לאחר שצוות האקדמאים סיים לשחק ולמדוד את התנינים, הם ניתחו את הנתונים הקוליים שהקליטו והשווה אותם מול גודלם של הזוחלים המגודלים. להפתעתם, החוקרים מצאו כי בתדרים שיוצרו בידי רקמות רוטטות, ביניהן  שפתות הקול, כלל לא היו בקורלציה עם גודל התנינים. אך הם כן מצאו שתדרי התהודה ניבאו בצורה כמעטת מושלמת את גודל התנין. "תהודת התדרים תלויה באורך המערכת הקולית. לתנינים גדולים יותר יש מערכות קוליות גדולות יותר, ועל כן תהודות נמוכות יותר", הסביר סטיבן רבר, אחד החוקרים. 



הממצא המפתיע ביותר במחקר הוא, ככל הנראה, שהתנינים משתמשים באותו אפקט ווקאלי גם כדי להרחיק יריבים, וגם כדי למשוך בנות זוג פוטנציאליות בעונת החיזור.