אם המטרה הנסתרת מאחורי הקמת התאגיד הייתה להיכנס אחד לדברי האחר, הרי שאפשר להכתיר את ליל השידורים הראשון כהצלחה גדולה. ויסלחו הקוראים על הטון המעוצבן - לא מגיע ל”כאן” מקלחת קרה כבר בסוף ערב השידורים הראשון. פשוט ערב שלם של צפייה בטלוויזיה, בעיקר מדוברת, דיבורים, דיבורים ועוד דיבורים, לא משפר את מצב רוחו ואת בריאותו של בן־אדם.
זה החל עם “חמש מקורי” בהגשת ענת קורול ודרור פויר, שאמורה לספק לצופה אקטואליה רכה בסגנון קליל יותר. קליל יותר, אני מניח, נוטה יותר לכיוון תנועות הלולב של מודי בראון ופחות ליציבת התורן של דן כנר. לפויר יש את זה מהבית. למעשה, הוא גאון של במה, ואם רק יניחו לו - הוא ימצא נתיב מקורי ל”חמש מקורי”. לא בטוח שענת קורול תמצא. סגנון ההגשה שלה מזכיר קפיצות על טרמפולינה. אין לה סבלנות להאזין למרואיין. כשהיא שותקת, היא עסוקה בתכנון ההתחכמות הבאה.
“חמש מקורי” היא תוכנית חשובה בסדר תוכניות הערב של “כאן” מכדי שיפקירו אותה לרוח תזזית. “שש אקטואלי” עם דב גילהר לא שונה מכל תוכנית כלכלית בערוץ אחר, מלבד שדב גילהר מדבר מהר, מהר־מהר, בכוונה מהר־מהר. בהנחה שמהירות היא סגנון, לצופה, שקצת מסוחרר מהקפיצות של קורול, המהר־מהר הזה הוא קצת יותר מדי מהר.
לא שקצת יותר מדי מהר היה מזיק למהדורת החדשות. חלק החדשות היה זקוק לבעיטה, אתם בטח יודעים איפה. לפתוח מהדורה בראיון עם נפתלי בנט זה פיגוע בצופים. היה להם את אסד והקרמטוריום, את הראיון עם האמא והביציות, הטלפון של תאיר ראדה - מי מתחיל בנפתלי בנט? מי נוסע 50 קמ”ש בכביש 6? מי קבע את הליין־אפ למהדורה הזו? ותגידו, אגב, כשאלת אגב, רולניק לא נתן את הנאמבר הזה במגש הכסף?
ועוד אגב, ברור שזה הולך להיות תאגיד שמאלני עד השיניים האחוריות. ראשון, חצי דקה בערך לאחר שהחלו השידורים, הופיע ביבי על המסך. אחר כך ביטן. אחר כך רואיין דודי אמסלם. ובחדשות נפתלי בנט. עכשיו תראו כמה ביבי צדק. מהר צריך להקים עוד שלוש חברות חדשות.