אם "נברמיינד" של נירוונה היה פסקול של דור שלם במחצית הראשונה של שנות ה־90, "אוקיי קומפיוטר" של רדיוהד היה התשובה הבריטית במחצית השנייה של אותו עשור.



נירוונה איבדה את הסולן והמנהיג שלה ב־1994 והתפרקה. רדיוהד, לעומת זאת, ממשיכה להתקיים עד היום (ואף תופיע בישראל בקרוב). "אוקיי קומפיוטר" היה האלבום שסגר את הטרילוגיה הראשונה של הלהקה, שלושה תקליטים שיצאו בהפרשים של שנתיים, בין 1993 ל־1997. "אוקיי קומפיוטר" הוא נקודת המפנה, ולא במקרה זכה במשאלים רבים בתואר "האלבום של שנות ה־90". במובן מסוים, "אוקיי קומפיוטר" גם מסכם את הישגיה של רדיוהד כלהקת רוק שנולדה מתוך גל הבריט־רוק (עם סוויד, בלר, פאלפ, אואזיס ועוד) אבל גם מבשר את העתיד לבוא. יצירה נבואית, אפוקליפטית, שהצליחה להיות תיעוד בזמן אמיתי של השינויים שעברו על העולם כולו, ובעיקר על בני הנוער של הניינטיז.



עם המפיק המוזיקלי נייג'ל גודריץ' הצעיר, שהיה אז רק עוזר טכנאי באולפן, אך הפך מאז לאחד הכוחות המשמעותיים במוזיקה של המאה ה־21, רדיוהד המריאה לעולם חדש. רוק הגיטרות נטמע בתוך הסאונד החדש, ששיקף בדידות אורבנית והתבטא בשרטוט נופים נפשיים מלנכוליים באמצעות מוזיקה אלקטרונית חדשה, בלדות אקוסטיות ושירים ארוכים, שהושפעו בין היתר מיצירות גרמניות מופשטות משנות ה־60 אבל גם ממוזיקה קלאסית.



חברת התקליטים EMI עצמה לא האמינה באלבום. אבל "אוקיי קומפיוטר" הפתיע. הוא הגיע למקום 21 במצעד הבילבורד (הדירוג הגבוה ביותר עד אז ללהקה), ובבריטניה נכנס מיד עם צאתו לחנויות למקום הראשון במצעד המכירות. עד כה נמכרו כמעט חמישה מיליון עותקים ממנו ברחבי העולם. קוראי המגזין "קיו" בחרו בו כאלבום הגדול ביותר בכל הזמנים. רדיוהד זכתה בגראמי ב־1998, בקטגוריית הלהקה האלטרנטיבית ופרסים נוספים ודברי הלל הגיעו עד סוף המאה ה־20.



שילוב בין השפעות


האלבום נולד משיר אחד, "לאקי", שרדיוהד הקליטו בתוך יום אחד לפרויקט צדקה בשם "הצילו" למען ילדי בוסניה. התוצאה הייתה כה נפלאה, שהסולן תום יורק הצהיר: "זה הצליל שאני רוצה, זו האווירה שאני מחפש, זה הסימן הראשון על הקיר. אני רוצה אלבום שלם כזה".





ביולי 1996 החלו החזרות באוקספורד, עיר הולדתם של חברי הלהקה. בין ההקלטות השונות הספיקה רדיוהד לחמם את אלאניס מוריסט בסיבוב ההופעות שלה בבריטניה, וזו הייתה הזדמנות פז לנסות שירים חדשים על הקהל. השיר "פרנואיד אנדרואיד" נכתב כתמהיל השפעות של הביטלס וקווין ובוצע בהופעות האלה בגרסה ארוכה במיוחד, שנמשכה כרבע שעה. השיר נכתב בידי יורק לאחר לילה לא נעים בפאב בלוס אנג'לס, שבו הוא ראה אישה מגיבה באלימות לאחר שמישהו שפך עליה משקה. שם השיר הוא אזכור למרווין האנדרואיד הפרנואיד מתוך "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדמס.


הבמאי באז לורמן, שנכח באחת ההופעות, התפעל וביקש מתום יורק לכתוב לו שיר ל"רומיאו וג'ולייט", גרסתו המודרנית למחזה המהולל של שייקספיר.



השיר Exit Music For a Film, שמושמע בסוף הסרט על גבי הקרדיטים, הפך להיות אחד הקטעים הנחשבים של הלהקה. הקלטות האלבום נמשכו מחוץ לאולפן, באחוזה של שחקנית הקולנוע ג'יין סימור. דווקא המתחם הבלתי שגרתי הניב תוצאות מעניינות במיוחד. השיר הנפלא ביותר באלבום, לטעמי, Let Down, הוקלט בשלוש לפנות בוקר באולם נשפים באחוזת הפאר הישנה. תום יורק אומר שהמילים של השיר הן "על התחושה שאתה מקבל כשאתה נוסע בתחבורה, אבל אתה לא שולט בזה, אתה פשוט חולף על פני 1000 מקומות ו־1000 אנשים, ואתה מנותק לחלוטין מזה".




השיר הפותח את התקליט, Airbag, נבנה סביב מקצב התופים המיוחד של פיל סלוואי, הבאס היה התכתבות עם סגנון הדאב של ג'מייקה בשנות ה־70, והטקסטים עצמם היו רוחניים וקודרים כאחד. עיסוק בתאונות דרכים, מוות, גלגול נשמות, אובדן דרך, ייאוש, בלבול, שקיעה. פרנויה. תאונות דרכים וגלגול נשמות.

בכלל, "אוקיי קומפיוטר" הוא שילוב בין השפעות. הגיטריסט המוביל של הלהקה, ג'וני גרינווד, הסביר שהשימוש בקלידים אלקטרוניים היה ניסיון ללכת בנתיבים שחצב מיילס דיוויס ב"ביצ'ס ברו" הגאוני שלו מ־1970. השיר "Subterranean Homesick Blues הוא הצדעה לבוב דילן, אבל גם שאב רעיונות מספר מדע בדיוני העוסק באדם שנחטף בידי חייזרים. בשיר "לטפס על הקירות" כתב גרינווד את כל תפקידי כלי המיתר ל־16 נגנים בהשפעתו המובהקת של המלחין הפולני המודרני קז'ישטוף פנדרצקי. והמילים לשיר נכתבו בידי יורק בהשראת זמנו כאח בבית חולים פסיכיאטרי ובהשראת כתבה ב"ניו יורק טיימס" על רוצחים סדרתיים. השפעות נוספות באלבום הן ספר של נועם חומסקי, העוסק בתקשורת לקויה בעולם המודרני, יצירתה הנהדרת של להקת ביץ' בויז "פט סאונדס" מ־1966 והשיר "סקסי סיידי" של הביטלס מהאלבום הלבן.

כשילוב בין מקורות השראה שונים - ספרותיים, קולנועיים, פילוסופיים - "אוקיי קומפיוטר" הוא יצירה עתידנית כמעט, ומי שנכנס לתוכו כמו עבר במכונת זמן למאה ה־21. חלפו בדיוק 20 שנה, רדיוהד עדיין קיימת, אנחנו עמוק בתוך מאה חדשה, מאיימת וטכנולוגית, טורדת מנוחה ועוכרת שלווה, ממש כפי שרדיוהד חזו באלבום המופת שלהם מ־1997.