זכייה באירוויזיון, מדליה אולימפית, אוסקר לסרט הזר - הכל כסף קטן לעומת הכבוד והגאווה שמביאה לנו גל גדות עם כניסתה לנעליה האייקוניות של וונדר וומן. אחרי שהשתפשפה על הדמות בסרט “באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", מגיע כעת הדבר האמיתי: “וונדר וומן", סרט אקשן מהיקום הקולנועי של די־סי קומיקס, שיוקדש כולו לאשת הפלא שלנו. הביקורות הראשונות מארצות הברית מהללות ומשבחות, גם את הסרט וגם את גדות. עד שהיצירה תעלה גם אצלנו, כדאי להתבונן על וונדר וומן עצמה, אחת הדמויות המעניינות ביותר בעולם גיבורי־העל האמריקאים.
וונדר וומן היא הנסיכה דיאנה מתמיסקירה, האי הסודי של חברת האמזונות, שבו הן חיות במנותק מגברים עוד מימי יוון העתיקה. היא הגיעה לארצות הברית על מנת להילחם למען שלום, שוויון וזכויות נשים, או משהו כזה. וכמו כל גיבור־על, הזהות האמיתית שלה היא סודית. כדי שלא יידעו מיהי, היא התחזתה לבחורה בשם דיאנה פרינס, העובדת עבור שירותי המודיעין של צבא ארצות הברית. כדמות שנוצרה בזמן מלחמת העולם השנייה, תחילה נלחמה וונדר וומן בעיקר בנאצים, אבל עם הזמן צברה גלריית אויבים מיתולוגית יותר.
"וונדר וומן היא גיבורת־העל המשמעותית הראשונה", אומר רועי שוורץ, היסטוריון קומיקס שחי בניו יורק ושספרו "האם סופרמן נימול? תרבות, פולקלור והיסטוריה יהודית בקומיקס של איש הפלדה" ייצא לאור בשנה הבאה. "היא המקבילה הנשית של סופרמן, התגלמות האישה המושלמת, אחת מגיבורי־העל הידועים והפופולריים ביותר בעולם במשך קרוב ל–80 שנה.
בדומה לסופרמן, וונדר וומן איבדה קצת מהייחוד שלה עם השנים בעקבות אין ספור גיבורות־העל שצצו אחריה, אבל הן כולן חיקוי או חידוש או אנטיתזה שלה: בכל מקרה, הן תגובה אליה. ועם כל הכבוד לאלמנה השחורה ולסופרגירל, עדיין אין אף גיבורה שמשתווה לה. היא חזקה, אינטליגנטית, בטוחה בעצמה, גם נסיכה וגם בת האלים היווניים. היא מי שכל ילדה ואישה שואפות להיות".
תעמולה פסיכולוגית
וונדר וומן נוצרה בידי הפסיכולוג, הממציא והסופר וויליאם מולטון מרסטון ואוירה בידי המאייר הארי ג'ורג' פיטר. מרסטון, הידוע כ"אבי הפוליגרף", בהיותו ממציא מכונת אמת מוקדמת יותר המבוססת על לחץ דם, הגה את דמותה של וונדר וומן בעזרת אשתו, עורכת הדין והפסיכולוגית אליזבת מרסטון. אליזבת הייתה אשת קריירה בתקופה שבה הדבר לא היה מקובל. אומרים שמדובר בכלל ברעיון שלה ליצור גיבורת־על נשית. מרסטון רצה ליצור גיבור־על מסוג חדש, שיילחם לא בעזרת כוח הזרוע אלא בעזרת אהבה. "בסדר", אמרה אליזבת, "אבל תעשה שהוא יהיה אישה".
הרקע הלא קונבנציונלי והמאוד לא שמרני של המשפחה הוא שאפשר המצאת דמות רדיקלית כוונדר וומן. ההשראה למראה החיצוני של הגיבורה הייתה אוליב ביירן, סטודנטית של מרסטון, שהפכה למאהבת שלו. בני הזוג מרסטון חיו עם ביירן בשלישייה וגידלו ביחד את ילדיהם - שניים מאליזבת (שאף קראה לבתה אוליב על שם ביירן) ושניים מביירן. בתקופות שבהן וויליאם היה מובטל, וגם אחרי מותו ב–1947, אליזבת מימנה את ביירן, בעוד זאת נשארה בבית לגדל את ארבעת הילדים.
וונדר וומן לא הייתה גיבורת־העל הראשונה. בתחילת 1940 הופיעה בחוברת של “Jungle Comics" גיבורת־על בשם פנטומה, שמותגה כ"אשת המסתורין של הג'ונגל", אבל היא הייתה דמות אזוטרית ולא ממש מוכרת. וונדר וומן, שהפכה לגיבורת־העל המוכרת הראשונה, הופיעה לראשונה בקומיקס של All–American Publications - אחת משלוש החברות שיתמזגו לדי־סי קומיקס. החברה נוסדה ב–1934 כהוצאת קומיקס של סיפורי מתח זולים, וב–1938 המציאה את גיבור־העל הראשון בהיסטוריה, סופרמן. כעבור שנה נולד גם באטמן, ועברו עוד שנתיים עד שוונדר וומן הצטרפה לשלישייה, שנחשבת עד היום ל"שילוש הקדוש" של די־סי קומיקס.
חמש שנים אחרי שדי־סי קומיקס נוסדה, הצטרפה לשוק החברה שעתידה להפוך למתחרה הגדולה שלה - מארוול קומיקס. בעוד די־סי אחראית לסופרמן, באטמן, פלאש, גרין לנטרן וכמובן וונדר וומן, מארוול הביאה לעולם, בין היתר, את קפטן אמריקה, תור, איירון מן, ספיידרמן והענק הירוק.
"הדבר העיקרי שמייחד את וונדר וומן הוא העובדה שנוצרה מראש במטרה להיות מודל לחיקוי לעולם חדש וטוב יותר", אומר תום שפירא, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב, שעושה את הדוקטורט שלו בנושא קומיקס וכותב בבלוג הקומיקס "עלילון". "היא לא סתם גרסה נשית לגיבור־על גברי, כמו באטגירל או שי–האלק, אלא יצירה עצמאית עם מטרה יותר גדולה מלמכור סיפור. מרסטון יצר את הדמות כדי לקדם תפיסת עולם רדיקלית, בטח לזמנה, ואפילו להיום. כפי שהוא אמר: 'וונדר וומן היא תעמולה פסיכולוגית לסוג האישה החדשה שאני מאמין שצריכה לשלוט בעולם'".
וונדר וומן היא גיבורת־העל הפופולרית ביותר?
"אני חושב שלא. היא אייקון, אבל לא גיבורת־העל הפופולרית ביותר ככותר קומיקס. כאשר מסתכלים על מכירות קומיקס ועל מוצרים נלווים - תחפושות, אביזרים, צעצועים - ניתן בהחלט לטעון שהארלי קווין, שכיכבה לאחרונה בסרט 'יחידת המתאבדים', עברה אותה מזמן. הארלי קווין מופיעה כרגע בשני כותרים במקביל, בעוד לוונדר וומן יש רק ספר חודשי אחד. וונדר וומן היא אייקון, וזה אומר שמה שהיא מייצגת חשוב יותר ממה שמופיע בסיפורי הקומיקס.
"אחד הדברים הבעייתיים בייצוג של וונדר וומן, שבגללו היא התקשתה לצבור מעריצים, הוא שעד היום היוצרים ממשיכים להתעסק עם הדמות, לשנות את המקור שלה, את האישיות, את הצוות התומך. ב–2016 בלבד היו לנו ארבע גרסאות לסיפור המקור שלה, ארבע וריאציות שונות על אותה הדמות, שאף אחת מהן לא הולמת את האחרת: האם היא מרפאה שוחרת שלום או אמזונה לוחמת? האם ביתה שבאי תמיסקירה הוא חברה אידיאליסטית שיכולה ללמד את עולם הגברים איך לחיות טוב יותר או חברה מסוכסכת וסבוכה כמו שאר העולם? האם היא שליחה של בנות עמה, נערה שברחה בלי אישור או גורשה בבושת פנים? כל כמה שנים אנחנו מקבלים תשובות חדשות לגבי כל הדברים שאמורים להגדיר אותה. כתוצאה מכך אין המשכיות בין הגרסאות השונות".
מה מבדיל בין גיבורת־על לגיבור־על?
"רוב דמויות הקומיקס האמריקאיות נוצרו על ידי גברים בעשורים קודמים במטרה למכור אותן לקהל גברי. גיבורי־על גבריים נוטים להיות אידיאליזציה של הקורא - הפנטזיה של מה שהוא רוצה להיות. גיבורות־על, לעומת זאת, נוטות להיות אידיאליזציה מסוג אחר. הן מי שהקורא רוצה להיות איתו. הדבר משתנה בשנים האחרונות, עם כניסה של יותר נשים כיוצרות וכקוראות לשוק גיבורי־העל, אבל בגדול הדמויות הללו מתקיימות בעולם שנוצר כדי להתאים לפנטזיות של גברים צעירים".
מהי ההשפעה התרבותית של וונדר וומן?
"החשיבות שלה היא יותר כאייקון נשי מאשר בתור דמות קומיקס. זה עצם הרעיון שבעולם הכל כך גברי של גיבורי־העל יש אישה אחת ששווה בכל היבט לבאטמן, סופרמן וספיידרמן. מישהי שאת השם שלה כולם יודעים, אפילו כשהם לא בטוחים בפרטים עצמם".
האישה מספר 1
רבות דובר על וונדר וומן כאייקון פמיניסטי. ואכן היא צמחה מתוך הפמיניזם הרדיקלי של תחילת המאה ה–20. היוצר מרסטון והמאייר פיטר תמכו בגל הראשון של הפמיניזם, שפעל להשגת שוויון לנשים בסוגיות משפטיות וזכות הבחירה. מרסטון כתב והרצה לטובת שוויון לנשים, ואילו פיטר ואשתו, המאיירת אדוניקה פולטון, יצרו איורים פמיניסטיים רבים בעיתונות של התקופה.
אוליב ביירן, אחת משתי הנשים של מרסטון, הייתה בתה של אתל ביירן ואחייניתה של מרגרט סנגר - שתי פמיניסטיות רדיקליות אשר פעלו להנגשת אמצעי מניעה לנשים באמריקה.
מי שמיתגה את וונדר וומן כאייקון פמיניסטי היא לא אחרת מאשר גלוריה סטיינם, המנהיגה הגדולה של התנועה הפמיניסטית בסוף שנות ה–60 ותחילת שנות ה–70. בינואר 1972 הציגה סטיינם את וונדר וומן על שער הגיליון הראשון של כתב העת הפמיניסטי שביסודה, "Ms.", תחת הכותרת "וונדר וומן לנשיאות ארצות הברית" (היא קיבלה שער נוסף בגיליון יום ההולדת ה–40 של כתב העת ב–2012).
סטיינם כתבה בזמנו: "וונדר וומן מסמלת הרבה מן הערכים של התרבות הנשית שפמיניסטיות כיום מנסות להחדיר לזרם המרכזי: עוצמה והסתמכות עצמית; אחווה ותמיכה הדדית; שלווה והערכה לחיי אדם; הפחתת התוקפנות ה'גברית' והאמונה שאלימות היא הדרך היחידה לפתור קונפליקטים".
"וונדר וומן היא ה–אייקון הפמיניסטי", אומר רועי שוורץ. "בשנה שעברה האו"ם אפילו בחר בדמות שלה כשגרירת כבוד להעצמת נשים וילדות, אולם חזר בו תוך חודשיים בעקבות מחאה של עובדים שטענו כי היותה לבנה אינה 'מתחשבת תרבותית' ושהפרופורציות וסגנון הלבוש אינם הולמים".
שפירא מוסיף: "הבעיה הגדולה היא שכמו אצל רבות מדמויות הקומיקס המוקדמות, העוקץ הפוליטי עומעם לאורך השנים ככל שהן נכנסו למיינסטרים. סופרמן, למשל, היה בראשית דרכו גיבור מעמד הפועלים, פרו–סוציאליסט, פרו–ניו דיל, שנלחם בפוליטיקאים ובמנהלים מושחתים בשם האדם הפשוט. ככל שהזמן עבר הוא נהיה ליברל כללי, בלי עמדה פוליטית ספציפית.
כדמות, וונדר וומן היא לפעמים פמיניסטית ולפעמים לא, תלוי בסיפור שמספרים איתה. מאז שמגזין ‘Ms.' החליט להציב אותה על השער שלו, החשיבות שלה הופקעה מחברת הקומיקס ועברה לנחלת הציבור. וונדר וומן היא פמיניסטית אם נשים מחליטות שהיא כזו, וממה שאני רואה ברשת רובן מאמינות בכך".
אבל לאורך השנים די–סי קומיקס לא תמיד היו נאמנים לרעיון המקורי של מרסטון, שראה בוונדר וומן אישה מסוג חדש. "נקודת שינוי בולטת הייתה לקראת סוף שנות ה–60, אז היוצרים ניסו לרכוב על הפופולריות של סדרת הטלוויזיה הבריטית 'הנוקמים' ולעצב אותה מחדש כמרגלת חסרת כוחות–על", אומר שפירא. "סטיינם כתבה על השנאה שלה לשינוי הזה. היא ראתה אותו כדוגמה ליוצרים גבריים שמנסים להפחית בכוחן של דמויות נשיות. וונדר וומן איבדה את הכוחות שלה כמה פעמים נוספות, בתקופות מאוחרות יותר, אבל אלה היו קווי עלילה זמניים בלבד.
מה שייחד את מה שקרה בשנות ה–60 הוא הניסיון הממשי לשנות את המהות של הדמות. אם זה היה מצליח להם כלכלית, אני מניח שהדמות הייתה נשארת ככה עד היום. זה הפריע לסטיינם וגם לקוראים. המכירות ירדו וירדו עד שדי–סי החליטו לחזור למודל המקורי. העובדה שהם התחילו לעבוד על סדרת הטלוויזיה, שהייתה מבוססת על גרסת מלחמת העולם השנייה, כנראה גם תרמה לחזרה למראה הראשוני".
"היחס לנשים בקומיקס השתפר עם השנים, אבל בדומה לענפי בידור אחרים יש עוד הרבה מקום לשיפור", מוסיף שוורץ. "עם זאת, לטעמי קומיקס בהמון מובנים הוא פרוגרסיבי יותר מקולנוע וטלוויזיה ומציג נשים באור הרבה יותר חיובי ומעצים. נכון אומנם שרובן נראות כמו דוגמניות עם חזה גדול בלבוש חושפני, אבל זה לא שתור הוא מודל חיקוי בר השגה לנערים. בסופו של דבר, מדובר בפנטזיה, והקצנת הגוף היא חלק ממנה.
וונדר וומן במיוחד זוכה לכבוד בקרב הקולגות שלה, בין השאר כי היא חזקה מספיק לקפל אותם לבייגלה. היא אומנם נלחמת בנבלים ובמפלצות, אבל בראש ובראשונה מדובר בשגרירת שלום של אוטופיית האמזונות לעולם הפטריארכלי. לעתים תכופות היא הקול השקול שמונע אלימות מיותרת. ב'באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק' היא בכלל נדמתה כמבוגר האחראי לעומת שני בני הטיפש–עשרה".
עבור בנות חובבות קומיקס, כמובן שדמותה של וונדר וומן הייתה חשובה במיוחד. סוניה סולוביוב, המפיקה של פסטיבל הקולנוע הגאה שיתקיים ב–10–1 ביוני בסינמטק תל אביב, מגדירה את עצמה כגיקית חובבת קומיקס. היא מספרת שמאז ילדותה תמיד חיפשה את הדמויות הנשיות בקומיקס. "למרסטון היה ברור שדמותה צריכה לחזק את הבנות שקוראות את הקומיקס", אומרת סולוביוב.
"לאחר מותו, גם דמותה של וונדר וומן השתנתה. ניתן לראות את זה קודם כל בתלבושת שלה שפתאום התכווצה ובאיבוד הכוחות שלה בשנות ה–60. זה כאילו שאחרי שמרסטון מת כל הכותבים ניסו להוציא את הרוח הפמיניסטית מהמפרשים של דיאנה. אבל מרסטון נתן לדמותה של וונדר וומן בסיס מספיק חזק כדי שכל הכותבים שבאו אחריו לא יצליחו לקחת ממנה את העוצמה, גם כשניסו להפוך אותה למזכירה של 'חברת הצדק של אמריקה'".
כחובבת קומיקס, האם וונדר וומן היא הדמות הנשית האהובה עלייך?
"לא. את המקום הזה תופסת הארלי קווין. לדעתי, דיאנה מושלמת מדי, ואני אוהבת דמויות יותר מתוסבכות".
יש המחשיבים את וונדר וומן גם כאייקון להט"בי. אחרי הכל, היא גדלה בחברה שיש בה רק נשים.
"וונדר וומן היא ביסקסואלית. די–סי הכירו בזה בפומבי רק ב–2016. דיאנה מגיעה מאי של אמזונות שמתואר כגן עדן. ב–2016 הכותבים של די–סי הודו שלהגיד שלא היו לה בנות זוג באי ושהיא עזבה אותו בגלל אהבתה לסטיב טרוור (אותו מגלם כריס פיין בסרט החדש - ד"ק) זה להמעיט בחוזקה של הדמות. לאורך השנים היו לוונדר וומן רומנים עם סטיב טרוור, סופרמן, נמסיס, באטמן ושלל אילוזיות לקשרים עם נשים שבעצם עד לפני כמה שנים היו בגדר רמיזות פה ושם. עכשיו המעריצות מחכות לבת הזוג הרשמית הראשונה שלה".
עבר בלונדיני
גל גדות היא לא הוונדר וומן בשר ודם הראשונה. ב–1974 יצא סרט טלוויזיה בשם "וונדר וומן" בכיכובה של קתי לי קרוסבי הבלונדינית. הסרט צולם במקור כפיילוט לסדרה שלא נרכשה. כיום אף אחד לא זוכר את וונדר וומן הבלונדינית, והיא כנראה לנצח תהיה מזוהה עם מלכת היופי הברונטית ותכולת העיניים לינדה קרטר.
ב–1975, שלוש שנים אחרי שזכתה בתואר "מיס עולם", לוהקה קרטר לתפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה "וונדר וומן" שרצה עד 1979, ושודרה כמובן גם אצלנו, בשם "אשת חיל". קרטר, בחליפת גיבורת–העל הקטנטנה והסקסית, הפכה לסמל סקס ענק, עובדה שהיא חשה מאוד לא נוח איתה. מצד שני, גם בגרסת הקומיקס נראתה וונדר וומן כמו נערת פין–אפ.
האם גל גדות תצליח להחליף את קרטר בתודעה של ההמונים כהתגלמות האנושית של גיבורת–העל? "אין לי איך לשפוט כרגע", אומר שפירא. "אני לא יכול לשפוט את הדמות לפי ההופעה ב'באטמן נגד סופרמן', משום שלא צלחתי את הסרט ההוא עד הסוף. מבחינה פיזית, אני לא קונה את גל גדות כאמזונה לוחמת. מישהו אמר שמכל הנשים בסרטי 'מהיר ועצבני' היו צריכים לקחת את ג'ינה קראנו ולא את גל גדות.
קראנו באמת נראית כמו לוחמת, אבל זה עניין של טעם ושל איך אתה מצפה מהדמות להיראות. משום שהיא משתנה כל כך הרבה פעמים, אין דרך לעשות חסד עם גרסת הקומיקס. אם סרט הסולו יהיה מוצלח, סביר יותר להניח שהקומיקס יתיישר לפיו, כמו שרוברט דאוני ג'וניור יצר את הגרסה של איירון מן ובעקבותיה דמות הקומיקס נהייתה יותר צינית ולעגנית".
אז אתה מעדיף את קרטר?
"אני לא חושב שאפשר לנצח את קרטר. זה פחות עניין של אם אני אוהב או לא אוהב את הסדרה המצולמת, ששורדת את מבחן הזמן רק בתור תצוגת קאמפ. זו העובדה שהיא משמשת לַדמות מה שכריסטופר ריב שימש לסופרמן ורוברט דאוני ג'וניור מהווה לאיירון מן. קרטר היא הדבר שעולה לאנשים בראש כשהם חושבים על המילים 'וונדר וומן', הרבה לפני שהם חושבים על סיפור קומיקס כלשהו. אגב, קרי ראסל עשתה עבודה קולית מצוינת בסרט האנימציה מ–2009. זה סרט שנראה כאילו היה יכול להוביל להמשכים מעניינים, אבל המכירות הנמוכות ביטלו את הקו הספציפי הזה, וחבל".
סולוביוב סקפטית לגבי הניסיון להעביר את וונדר וומן מדפי הקומיקס לאולם הקולנוע. "אני לא באמת יודעת איך להתייחס לדמות ההוליוודית של וונדר וומן", היא אומרת. "מצד אחד, וונדר וומן היא אחת מדמויות הנשים הכי חזקות בעולם הקומיקס, אבל איכשהו די–סי הצליחו להרוס בסרטים שלהם את דמויות הקומיקס הכי מוצלחות, כמו באטמן וסופרמן.
מהטריילר נראה שאיכשהו אולי חזרו למקורות של וונדר וומן. נצטרך לחכות ולראות אם הצליחו להשאיר את דיאנה בדמות האישה החזקה, או שכמו שהוליווד תמיד עושה - יכניסו אותה לאיזו סיטואציה של עלמה במצוקה".
אבל יש גם חובבי קומיקס שמקבלים את גל גדות בזרועות פתוחות לא פחות מהמבקרים האמריקאים. “היא ליהוק מוצלח", אומר שוורץ. "היא מקרינה במקביל חספוס וקשיחות, ישראליים אולי, וגם חן ועדנה של בת מלוכה מיתולוגית. כל סצינה שלה ב'באטמן נגד סופרמן' הייתה כאילו מישהו הדליק את האור בחדר. אני מצפה לראות את היכולת שלה להחזיק סרט שלם על הכתפיים".