ערב הבחירות לפרלמנט שיגרה מפלגת הלייבור במחוז ווסט מידלנדס, השני במספר תושביו בבריטניה, מכתב למצביעים המוסלמים, חתום בידי מנהיגים מוסלמים של המפלגה באזור. "מפלגת הלייבור וג’רמי קורבין הם הבחירה היחידה שיש לנו בבחירות האלה״, נכתב שם. "קורבין התנגד למלחמות במזרח התיכון, פעל למען הפלסטינים ואפילו הבטיח להכיר מיידית בפלסטין אם ייבחר. מי עוד הבטיח לנו זאת? ולכל אלה שלא מאמינים בבחירות, איך תשנו את השיטה אם לא תשחקו לפיה? לקהילות אחרות יש יותר ייצוג מאשר לנו, אף שאנחנו אחד המיעוטים הגדולים בבריטניה". המכתב האשים את השמרנים בניצול פיגועי הטרור כדי לפגוע בקהילות המוסלמיות וליצור "אסלאמופוביה". "למדיניות של תרזה מיי יהיו השלכות שליליות על הנוער שלנו. סלקו אותה", נכתב שם.
המכתב הזה הוא רק דוגמה אחת לאופן שבו הפך הקול המוסלמי לחשוב מן הרגיל בבחירות האחרונות שנערכו בבריטניה. אחרי הבחירות דאגה המועצה המוסלמית של בריטניה, שתמיד טענה כי ״אין קול מוסלמי״ בבריטניה ושהמוסלמים אינם מצביעים באורח אחיד, לפרסם את שמותיהם של 39 אזורי בחירה שבהם הייתה להצבעת המוסלמים השפעה ״גבוהה״ או ״בינונית״ על הבחירה במועמד. בכל 16 אזורי ההשפעה ה״גבוהה״ זכו נציגי הלייבור. חמישה מושבים עברו מהשמרנים ללייבור. כמו כן, אנשי הלייבור זכו או חיזקו את כוחם גם ב־23 האזורים האחרים. מזכיר המועצה המוסלמית של בריטניה הארון חאן אמר כי חלה עלייה בשיעור ההצבעה בייחוד בקרב הצעירים, וגם הנשים המוסלמיות הצביעו, לדבריו, יותר מתמיד.
שלושה מיליון מוסלמים חיים בבריטניה, חציים מתחת לגיל 25. כאמור, לפי ההערכות, הפעם חלק גדול יותר מהצעירים נרשמו להצביע, והצביעו ברובם עבור קורבין. בסך הכל נבחרו 16 צירים מוסלמים לפרלמנט, תשעה מהם פקיסטנים, שלושה מקרב השמרנים, וישנה גם לילה מוראן, שנבחרה מטעם הליברלים־דמוקרטים, והיא הציר הפלסטיני היחיד. דווקא במנצ’סטר, שבה התרחש לאחרונה הפיגוע הקטלני שזעזע את בריטניה באולם ההופעות מנצ’סטר ארנה, נבחר ציר מוסלמי ראשון מטעם הלייבור: אפזאל חאן, שהצהיר שהבחירה בו היא "מכה לטרוריסטים ולמתנגדי הרב־תרבותיות". אגב, הוא נבחר במקומו של הציר היהודי ג’רלד קאופמן, זקן צירי הפרלמנט, שנפטר השנה בגיל 87. למרות יהדותו נודע קאופמן כשונא ישראל ממש, השווה לא אחת בין מנהיגיה וצה״ל לנאצים ותמך בהתלהבות בכל צורה של חרם נגדה.
מערכה עולמית
כשראש הממשלה תרזה מיי הכריזה באופן מפתיע ב־18 באפריל על הקדמת הבחירות, כדי לקבל מנדט מורחב למדיניות הברקזיט שלה, אחד משיקוליה היה מצבו של מנהיג הלייבור ג’רמי קורבין, מרקסיסט נאמן ומזדקן, שימיו בראש מפלגתו נראו ספורים. אך מאז כבר ירד הברקזיט מהמקום הראשון בסדר העדיפויות של הבריטי הממוצע, ונושא הטרור והאסלאם הקיצוני חזרו לקדמת הבמה. במקביל, התגלה קורבין כפוליטיקאי שידע לחפות על התנגדותו העקבית לכל צעדי המנע אפשריים נגד הטרור ולהגבלת פעולות האסלאם הקיצוני. מיי מצדה הואשמה בחוסר אמינות בעקבות הכרזותיה על נכונותה לנהל מלחמה חסרת רחמים נגד האסלאם הקיצוני, אפילו במחיר פגיעה בזכויות האזרח. קורבין, ואחריו ראש עיריית לונדון, איש הלייבור סאדיק חאן, האשימו אותה בקיצוץ דרסטי במצבת השוטרים. כמו כן, ערב ההצבעה טרחה האופוזיציה לגלות כי בכוונתה של מיי לקצץ השנה בתקציב שירותי הלוחמה בטרור.
גם מחדלי זרועות הביטחון הבריטיות שהתגלו לאחר הפיגוע שהתרחש לפני כשבוע וחצי בלונדון – עשו את שלהם. לפי הדיווחים, כוחות הביטחון לא התרגשו מכך שאחד המחבלים השתתף בתפילה תחת דגל דאעש בריג’נטס פארק. תושבי רובע השוק של בורו וסאותברידג’, שנאלצו לארוז מזוודות ולא יכלו לחזור במשך ארבעה ימים לביתם בגלל חקירתה האטית של המשטרה, חרקו שיניים. הם הלכו להתארח אצל קרובי משפחה או במלון וטענו כי ״הטיפול בטרור מדאיג אותם, וזה יבוא ליד ביטוי בהצבעה״. אבל האצבעות המאשימות הופנו במידה שווה לעבר תרזה מיי ולעבר ראש העיר חאן, האחראי העליון למשטרת העיר. יש אף מי שרמזו ש"הוא שמר על קשריו עם אסלאמיסטים קיצוניים".
חאן, איש נמרץ ממוצע קומה, כסוף שיער ובעל עיניים נוקבות, עמד בפנים חתומות לצד עובדי מערך החירום של העיר בעת דקת הדומייה לזכר הקורבנות, אבל עוד לפני שתמה, הוא הפנה את גבו למצלמות, שתפסו אותו מתייעץ עם עוזריו. ערב קודם, בעצרת הזדהות שנערכה ברחבת בניין העירייה בלונדון, הוא נאם מול קהל של אלפים תחת גשם לונדוני טורדני, לצדם של מנהיגי הדתות, ובתוכם הרב הראשי של בריטניה אפרים מירוויס. אחר כך הקהל התפזר במהירות, ובמקום נשארו בעיקר חברי אגודות מוסלמיות לאחווה בין־דתית, שלהם נופף ראש העיר בחמימות. ״קל להגיע אליו״, אמר לי חבר האגודה הסונית ״לונדון אסלאמיק סקול״. אלא שלי, כמו לכתבים זרים אחרים, היה קשה ללכוד את תשומת לבו של חאן. מילת הקסם "ישראל״ לא עשתה עליו כל רושם. לבסוף, כשהבעתי באוזניו את "הזדהותה של ישראל״, הוא הודה לי והתפנה לשיחה קצרה גם עם התקשורת הזרה. ״על כולנו להיות יחד במאבק בטרור״, הוא אמר והפנה את תשומת לבי לנוכחותו של הרב הראשי, שכבר עזב את המקום. בתגובתו, כמו בנאומיו, ציטט חאן, בלי להזכיר אותו, את הרב מירוויס, כשאמר ש"הטרוריסטים ניסו להרעיל את הקהילות שלנו באידיאולוגיה של שנאה והרס, והם חושבים שבעזרת רצח ושפיכות דמים יצליחו יותר. לא נניח להם. נגן על ערכינו, שבעזרתם ננצח, בסופו של דבר, את הטרור״.
״אני מוסלמי פטריוט וגאה״, הצהיר חאן בפני התקשורת הזרה. ״הטרוריסטים הפחדנים והשפלים גייסו את האסלאם לצורכיהם". קודם לכן בנאומו הוא פנה למחבלים והצהיר: "לא ביצעתם פיגועים אלה בשמי. לאידיאולוגיה החולנית שלכם אין קשר לערכים האמיתיים של האסלאם״. ולנו הוא הוסיף: ״החלטותיה של תרזה מיי על הקיצוצים במשרות המשטרה פגעו בביטחונם של התושבים״.
והיה לו גם מה לומר על קרב העקיצות בטוויטר שניהל עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. כזכור, יום לאחר הפיגוע צייץ הנשיא כי "לפחות שבעה הרוגים בפיגוע טרור, וראש עיריית לונדון אומר שאין סיבה לחשוש". חאן הגיב: "אני עסוק בניהול האירוע, אין לי זמן להגיב לציוצים של הנשיא טראמפ". לאחר מכן צייץ טראמפ כי זהו "תירוץ פתטי של ראש עיריית לונדון סאדיק חאן, שצריך לחשוב מהר על הצהרת ה'אין סיבה לחשוש' שלו". בתגובה האשים חאן את הנשיא האמריקאי בניסיון לפלג בין האוכלוסיות השונות בבריטניה. "הוא הוציא את דברי מהקשרם", אומר חאן כעת. ״אני חושב שיש לשקול מחדש את ביקורו הצפוי בלונדון ולא לפרוס בפניו שטיח אדום. אבל אין לי זמן להתעסק בהצהרותיו״. אחד מעוזריו הוסיף: ״טראמפ תוקף אותו מפני שהוא מוסלמי״.
אבל בריטים רבים כבר לא קונים את ניסיונות ההפרדה בין הטרור לחוקי האסלאם ואת התנערותם של מנהיגי הקהילות מלהכיר באחריות כלשהי. אזרחים נזעמים יצאו נגד הפרסומת של "ארגון הסיוע המוסלמי״ שהתנוססה אחרי התקפת הטרור על האוטובוסים בלונדון. בפרסומת נראה ילד בזרועותיהם של אנשי ההצלה, לצד הכתובת ״הצילו חיים בחודש הרמדאן״. הסמכות הנוצרית הגבוהה ביותר, הארכיבישוף מקנטרברי ג’סטין וולבי, אמר ש״אם משהו קורה אצל המאמינים שלנו, עלינו לקבל אחריות ולהיות ברורים מאוד בהתנגדותנו". פרשנית העיתון השמרן ״דיילי טלגרף״ אליסון פירסון העזה אפילו לכתוב: ״אם במסגדים מלמדים את שנאת המערב, צריך לסגור אותם״.
בני שיח מוסלמים סיפרו לי כי עד כה נסגר זמנית מסגד אחד בלבד בגלל פעולת הסתה. בתקשורת הופיע גם טאריק רמדאן, פעיל אסלאמי המתגורר בשווייץ ושאסור לו להופיע בצרפת בגלל הסתה אסלאמית קיצונית, והוא הוגדר כ״חוקר אורח של האסלאם באוניברסיטת אוקספורד״. ״המחבלים מעוותים את האסלאם בפרשנותם", הסכים לומר רמדאן. "אבל יש לנו אחריות מוסרית. עלינו לא רק לגנות, אלא גם להסביר את הסיבות הפוליטיות״. דווקא המנהלת המוסלמית של "רשת הנשים נגד הקצנה״ העזה לזעזע את הבריטים ולומר כי מדובר במערכה עולמית המתנהלת בגלל שנאת ערכים מערביים כמו דמוקרטיה, וכי המוסלמים מאמינים שרצח בתקופת הרמדאן יביא לתגמול גדול יותר בגן העדן.
החשדנות עולה
בין הקבוצות המוסלמיות שהשתתפו בעצרת ההזדהות ליד בית העירייה בלונדון בלטו אנשי קהילת האחמדיה, זרם משיחי אסלאמי, שרוב מאמיניו פקיסטנים. אלא שהבריטים כבר לא מחפשים את ההבדלים בין הזרמים השונים. ״הם באים באלפיהם להתפלל במסגד הזה, להראות שהם טהורים ומאמינים באלוהים, ואחר כך לוקחים סכינים והולכים לטבוח אנשים חפים מפשע במרכז לונדון״, אומר לי בזעם בעל תחנת מוניות בסאותפילדס בדרום לונדון. לטענתו, הוא מוקף ב״אלפי מוסלמים״, שגם פלשו לאזורי המגורים. נראה כי החשדנות בקרב האוכלוסייה הבריטית הוותיקה כלפי המוסלמים שחיים בתוכה עולה, ודברים שלא היו מעזים לומר בפומבי לפני שנה־שנתיים מושמעים בחופשיות.
רובע ברקינג במזרח לונדון, משם באו המחבלים בפיגוע בלונדון, רחוק מאוד מהתמונה של פרבר צרפתי קשה בפריז, כמו אלה שהמשטרה חוששת להיכנס לתוכם. זהו פרבר לונדוני טיפוסי ומנומנם. כשליש מתושבי שכונת הפועלים הם מוסלמים. לא מזמן הייתה כאן הפגנה בעד הנהגת חוקי השריעה בקרב המוסלמים בבריטניה. גם ברקינג בחרה ביום חמישי בדיים מרגוט האדג’ מהלייבור, שהבטיחה לפעול לפיתוח הרב־תרבותיות וגינתה את מועמד המפלגה הלאומית הבריטית פול סטארדי, שטען בפייסבוק ש"היהודים משתמשים במוסלמים כדי לכבוש את בריטניה״.
כשאני מגיע למקום, איש הקהילה הסיקית יושב בתחנת הרכבת, חובש תרבוש ומעיין בשלווה בריטית אמיתית בעיתון ״מטרו״. "פשע נורא״, הוא אומר. "שטפו למוסלמים האלה את המוח". מוסלמי מחלק את עיתון הערב "איוונינג סטנדרט" עם פוסטר ״אני אוהב את לונדון״. לידו אנשי כת "עדי יהווה" מחלקים חוברות מטעמם. חמש דקות משם נראה בית הדירות שבו התגורר אחד ממחבלי הפיגוע, חוראם שזאם באט. תושבת האזור פרחאנה באה לקחת את שני ילדיה מבית הספר ואומרת שבסך הכל זו עיר נחמדה, אבל בעיות הפשע בה עלו לאחרונה. ״היא לא מושלמת, אבל גם לא קן טרור״, היא אומרת. פועל רומני בבית סמוך מתלונן על "סחר בסמים ועל מספר הפריצות הגבוה בלונדון״.
אשפאק סידיק, שוטר לשעבר העומד בראש מסגד, מספר כי לאחרונה הוא מקבל כמה איומים טלפוניים ביום, וכי כבר ירקו כאן על אישה חובשת צעיף בסופרמרקט. בפאב "בארקינג דוג" שותים בירה, האוכלוסייה מעורבת ואיש לא מתלהב לדבר עם התקשורת. מסכי הטלוויזיה מראים את תמונות המחבלים.