פרשת המ”פ רס”ן (במיל’) מני איתן, אשר הודח השבוע מתפקידו בידי מפקד פיקוד הצפון אלוף יואל סטריק, מעלה מחדש את הדיון הציבורי על אודות סרבנות פקודה בצבא ופקודה בלתי חוקית בעליל.



בשנים האחרונות התרחב המונח סרבנות בחברה הישראלית והפך פוליטי מאוד, ועיקרו נוגע בסוגיית השירות עצמו. כאמור, ההיסטוריה הישראלית קושרת באופן מיידי את סוגיית הפקודה הבלתי חוקית עם הלך הקרב וסוגיות מיידיות של חיים ומוות. אך פרשת המ”פ המודח מדגישה בפנינו כי ישנן גם פקודות הראויות לסירוב, אשר עניינן רווחת החיילים (במקרה הזה חיילי מילואים) ומצבם הפיזי, אשר יכול, כמובן, להשפיע על תפקודם המבצעי.



כזכור, המ"פ איתן הודח מתפקידו מאחר שסירב להעיר את חייליו לאימון מחשש שלא יהיו להם מספיק שעות שינה לפני היציאה הביתה, אחרי "שבוע מלחמה" מאומץ. גם אחרי שהוסבר לו כי מתוכנן להשלים את שעות השינה לאחר מכן, דבק המ"פ בעמדתו.



הוא טען כי מדובר בפקודה בלתי חוקית, מאחר שקיום התרגיל היה מסכן את בריאותם של אנשי המילואים, שהיו נאלצים לשוב לביתם ולנהוג במצב ערנות מוגבל.



גם אם לא מדובר כאן בפקודה בלתי חוקית בעליל, על פניו נראה הדבר כפקודה בלתי חוקית, כזו אשר יש ביכולתה להשליך ישירות על חיי אדם. לא מעט מחקרים הצביעו על חשיבות השינה ואיכותה בקרב חיילים וחיילות, בייחוד כאשר מתקיימת מסגרת פיזית קשה ומתישה, ועל חשיבות רציפות השינה כבעלת קשר ישיר לתפקוד תקין של הגוף. זמן השינה המקובל בצבא עומד על שש שעות מטכ”ליות רצופות, אף שחיל הרפואה חוזר וממליץ להעלות את זמן השינה לשבע שעות, וישנן יחידות אשר משתדלות להקפיד על כך.



פקודות הצבא מודעות, אומנם, לעובדה כי לא תמיד אפשר להקנות לחיילים ולחיילות שש שעות שינה רצופות, ובמקרה כזה - כמו במקרה האמור - יש לדאוג להשלמתן ביממה שלאחר מכן.




שיקול דעת של מפקד







אך כאן בדיוק נכנס שיקול הדעת של המפקד, אשר לוקח את כלל הנסיבות והנתונים הקיימים בשטח. למשל, העובדה שמדובר בתרגיל ארוך, העובדה שמדובר בחיילי מילואים הכמהים לחזור הביתה למשפחותיהם, והעובדה כי סביר להניח שלא היו מצליחים להשלים שעות שינה, ונסיעה הביתה על הכבישים ללא שינה הייתה עלולה לסכן את חייהם ואת סביבתם.



אינני חסידה של סרבנות צבאית כפי שהיא מקובלת כיום. אך לשיטתי אפשר להכליל את המקרה לעיל בצלה של האחריות הפיקודית והתבונה האנושית. ייתכן שהיה אפשר למנוע את השתלשלות העניינים, ונראה ששני הצדדים היו יכולים להתנהל בצורה מיטבית יותר, אבל הדחתו של המ”פ היא צעד מרחיק לכת. היה אפשר להסתפק בפחות.



אם חלילה היה קורה אסון בעקבות היעדר שעות השינה, היו התחקירים זועקים לשמיים בהאשמות של מחסור בשינה. דבר אחד טוב לפחות יצא מזה: העלאת המודעות לרווחת החיילים ואיכות תפקודם על סדר היום הצבאי.



הכותבת היא עיתונאית צבא־חברה, דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת בר־אילן ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה