אם עדיין לא התרגלתם לשמוע בבוקר את קולו הערב של דודו ארז, זה בטח יקרה ממש בקרוב. מאז תחילת שידורי תאגיד השידור החדש לפני כחודש, משדר ארז ברדיו "כאן תרבות" את "שלושה שיודעים". התוכנית משודרת בכל יום בין 7:00 ל־9:00 בבוקר ועוסקת בעיקר בתרבות, מדע והיסטוריה. במקביל לשידורה ברדיו התוכנית גם מצולמת ומשודרת בערוץ הטלוויזיה של התאגיד.


"זה אני ועוד שני מומחים נוספים שמתחלפים מדי תוכנית, כמו פסיכיאטר או מדען, ואנחנו מנגישים ידע בכל תחום אפשרי", מספר ארז, "אנחנו משרטטים תהליכים תרבותיים, פחות מבקרים, אלא יותר שואלים שאלות חשובות שאחרים לא חשבו לשאול. אנחנו תוקפים נושאים מכל כיוון והכל בחתירה להעשרת ידע".


איך מחברים בין הומור לתוכנית מדע?
"הומור זה פנס שאת מאירה איתו דברים. כקומיקאי, אני מוסיף את הפאן ההומוריסטי לתוכנית. הרי בעולם הידע, כאשר מומחים מדברים, כמו אנשי מדע והיסטוריונים, הם לא תמיד ברורים, ואנחנו לא פעם מתביישים בבורותנו ולא מודים שאנחנו לא מבינים או לא מכירים את הנושא המדובר. גם אני מצאתי את עצמי שלא ראיתי את הסרט שכולם מדברים עליו ואמרתי 'כן, כן ראיתי'. אז בואו נעצור רגע ונגיד שאנחנו לא יודעים ונלמד, הכל בסדר".



אז אתה לומד הרבה לקראת כל שידור?
"במקום לראות עוד פרק של הסופרנוס בערב, אני חייב להישאר ער עד אחת בלילה וללמוד שמונה אייטמים לקראת תוכנית הבוקר, למשל, על המסת קרחונים, חרקים, סלילת כבישים וניתוח שירים של לאה גולדברג".



יש לא מעט תוכניות בוקר שצברו מוניטין, התחרות קשה 
"אנחנו כמו פרח. מי שרוצה, שיבוא ויריח. אנחנו לא בתחרות עם אף אחד, אלא אלטרנטיבה ראויה, כי אנחנו מביאים משהו שונה, אחר. אנחנו גם פונים לקהל יעד צעיר בדרכם למסגרות בית הספר, מה שתוכניות בוקר אחרות לא עושות, ואנחנו מספקים ידע ושאלות שעוד לא נשאלו ויעלו לסדר היום, למשל, למה דווקא בקאן מקבלים פרס ולא במקום אחר, למה פלמינגו ישן עם עין אחת פקוחה וחצי מוח שלו ישן וחצי מוח ער, מה אכלו ירושלמים לפני 2,000 שנה ולמה בכלל צריך מחקר כזה. יש המון דברים מרתקים בעולם, והתוכנית עוסקת בנושאים הללו".



בכלל, מדובר באחת התקופות הפוריות והמתגמלות בחייו של ארז. נוסף לתוכנית הרדיו החדשה ב"כאן תרבות", הוא משדר גם בתוכנית רדיו בקול המוסיקה ומככב בסרט הקולנוע החדש לילדים של קובי מחט "ג'סטה", שיעלה לאקרנים בתחילת החודש הבא, ובתוכנית הטלוויזיה "הטוב מכולם" של רשת.


ייתכן שהיכולת של ארז לשלב בין מדע לקומדיה, בין רציני להומוריסטי, נעוצה בעיסוקו הקודם – עורך דין פלילי בפרקליטות תל אביב.



כמי שעבד בפרקליטות, שסופגת לאחרונה לא מעט חצי ביקורת, מה יש לך לומר על העבודה שם?
"מערכת משפטית היא מערכת של פרוצדורות, שאמורה לייצר צדק, ואנחנו צריכים לסמוך עליה ולהאמין בה כי זאת המדינה שלנו. לדעתי, אנחנו אחת המדינות הכי אמינות בכל מה שקשור למערכת המשפטית. עם זאת, ברור שיש שיקול דעת של שופטים ולעתים גם טעויות כמו בכל מערכת".



איך מתחום כזה עברת לעיסוק באמנות?
"עסקתי במשפטים לא מבחירה. אמנות הייתה האהבה שלי כבר מילדות. אני זוכר שבשנות ה־80, מיד אחרי בית הספר, הייתי נוסע באוטובוס מנתניה לאולפני הרצליה, כי סקרן אותי לראות איך עושים טלוויזיה. הייתי מתייצב על סט הצילומים של 'סיבה למסיבה' ומסתכל איך עורכים צילומים. למדתי בבית ספר לאמנויות שנקרא 'הבוסתן' וגם השתתפתי כילד בסדרה בטלוויזיה הישראלית. זה היה טמון בי כבר מילדות. אבל אז אתה מתבגר וחושב דברים שאחרים שתלו לך בראש, ואיכשהו התגלגלתי ללימודי משפטים".



במשפטים אפשר להתפרנס בכבוד. גם בתחום הבמה?
"אני מעדיף להקיף את עצמי בליצנים וקומיקאים ולהצחיק, מאשר להיות מוקף כל היום בנרקומנים שאני מאריך את מעצרם. לא אהבתי את מה שעשיתי ולשמחתי, תיקנתי את העניין. נטשתי לגמרי את התחום ורק במילואים אני עוסק במשפטים ומרצה. אני עדיין חייל מילואים ומתייצב כשקוראים לי. אני אוהב ללבוש מדים".






להצחיק עם בקבוק מים
אפשר להעריך שעבור סטנדאפיסט, שחי ונושם את הלילות, לא קל לקום בשעות הבוקר המוקדמות וכבר בשעה שבע בבוקר להיות בשידור. אבל זה בדיוק מה שארז נאלץ לעשות בימים אלה. "אני סטנדאפיסט במהות וצריך לבדוק כל יום חומרים על הבמות וזה מעייף", הוא מספר, "לכן אני משתדל להשלים שעות שינה ביום. אבל בטח שאם אתה לא ישן ועומד על במה וצריך לתת 450 פאנצ'ים ולאלתר ולהיות חם ולקום מוקדם בבוקר עם שמונה אייטמים במדע, זה לא פשוט. אבל זה מרגיש לי נפלא וזה שווה את זה. זו רוטינה של יום־יום, אבל אני מוכן להשקיע בזה המון, כי חשוב לי שזה יהיה מאתגר ואינטלקטואלי, ורדיו זה כיף לא נורמלי".



את הראיון אנחנו עורכים בחדר הישיבות במשרדים החדשים של בניין תאגיד השידור הציבורי בתל אביב. ארז מדבר בקול רם בעל אינטונציה של פרקליט. "אני עושה זאת כדי לא להירדם", הוא מסביר, "לא פעם גם יוצא לסטנדאפיסט להופיע בלי מיקרופון. פעם הופעתי בבר שכונתי בלי הגברה, אז אין ברירה ונאלצים ללמוד לדבר בקול רם, וזה הופך לדבר שבשגרה".



טלוויזיה או רדיו?
"הרדיו הוא אינטימי ומשחרר יותר מטלוויזיה. בטלוויזיה אתה עובד עם טלפרומטר וטקסט מדויק והמערכונים כתובים. זה מדיום אחר. מי ששומע אותי ברדיו לומד להכיר אותי טוב יותר. בטלוויזיה אני נתפס כדמות רובוטית וכמעט פרודית. ברדיו אני מביא משהו אחר. אומנם אני חדש בתחום ואני לא איש רדיו, אפילו היו פאשלות בשידור הראשון, ואת משפט הפתיחה אמרתי כשהמיקרופון לא עבד, אבל אני חושב שזה מוצר טוב, ואני רוצה לחשוף את האנשים אליו. הרדיו הוא תחום חדש בשבילי, הסטנד־אפ הוא יציב ומוכר לי. לא תמיד הייתה עבודה ולא תמיד יש עבודה. הבנתי שבשביל לשרוד בתחום הזה אתה חייב לייצר לך הופעה משלך על במה. היציבות היא לעמוד על במה ולהצחיק עם בקבוק מים, ולא להיות תלוי בתוכניות ופורמטים או גורמים מתווכים ומקבלי החלטות, אלא אך ורק בעצמך. בטלוויזיה אתה לא יודע מה מצחיק באמת, על הבמה אתה יודע, כי אתה מקבל פידבק מיידי מהקהל".



ומה קורה בחיים האישיים?
"בגלל שאני מנסה להיות דמות מסקרנת, אני מעדיף לא לדבר על החיים האישיים שלי".



אבל אמרת שברדיו לומדים יותר להכיר אותך, אז בוא נכיר אותך.
"אני כן מדבר על עצמי ברדיו, ולומדים להכיר את הנושאים שיותר מעניינים אותי ואת אלו שפחות, שומעים את דעותי, שאין להן מקום בטלוויזיה, ואני לא קורא מטלפרומטר, אבל יחד עם זאת לא מדבר על הסטטוס האישי שלי".



אני פשוט רוצה לדעת אם אתה פנוי להובלה.
"אני גרוש בפעם השנייה, וזו התגלגלות של החיים. מעבר לזה מעדיף לשמור על מסתוריות"



למה אין לך ילדים? זה מבחירה?
"לא יצרתי כאלה, זה עניין טכני. צריך לעשות אותם וכרגע אני עסוק רק בלתכנן את הליין־אפ של מחר".



לא מרגיש שחסר לך?
"איך זה יכול להיות חסר לי, כשמעולם לא היו לי ילדים ומעולם לא חוויתי אותם? לחברים שלי יש ילדים, אבל אצלי עדיין לא התעורר הצורך. אולי אני מהמתעוררים המאוחרים. אני כמו אותו רכב שמאיר עם פנסים 30 מטרים קדימה ולא 300 מטרים קדימה, ועכשיו אני עובד על התוכנית הבאה. אבל אני מאוד אוהב ילדים. היום למשל קיבלתי שאלות משתי בנות בגילים חמש ושבע, ששאלו על יתושים, שאלות לעניין. כי כמו שאמרתי, התוכנית שלנו, להבדיל מתוכניות בוקר אחרות, מתאימה גם לילדים שנמצאים בדרכם לבית ספר".





סטנד־אפ במקום חופשה
ארז עוצר את הראיון ומוביל אותי לאירוע שנערך במרפסת בנייני התאגיד. הוא מתעקש שאשתה שייק פירות טרי שנסחט בדוכן שהוצב במקום. "אני כבר שמונה שנים צמחוני, כי אני נגד הרג חיות ונגד הרג בכלל ואני גם בדרך לטבעונות", הוא אומר, "חשוב לי לעודד באנשים מחשבה, אבל לא בכפייה. להרוג בשביל לאכול זה אלים. בגדול אפשר לאכול סלט במקום".



משם הוא מתעקש להמשיך למשרדו של מנהל תחנת התרבות החדשה, לי־אור אברבך, שמוסיף על התוכנית: "שווה להאזין לתוכנית ולאפיק החדש בכלל. אנחנו רשת של העשרת ידע, מדע ותרבות ועובדים בשיתוף עם מכון דוידסון - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע - שמאוד מרוצים מהבמה שהם מקבלים אצלנו. אין לך היום ברדיו שום מקום שמקדם מדע, משהו שהוא לא פוליטי, לא מיני ולא צהוב. הצהוב שלנו זה על העטלף או על הפלמינגו. אם אתה משיק תחנה חדשה לגמרי, אתה רוצה לייצר הרגלים חדשים, וחשוב שהבוקר יהיה טוב ואיכותי. אחרי התוכנית של דודו ארז יש תוכנית על הורות ותוכנית של גואל פינטו על כל מה שקורה בתרבות בכל העולם גם לעומק ולרוחב. יש לנו עם שצורך תרבות יותר מכל אומה אחרת בעולם".



דודו, איפה אתה ממקמם את עצמך כיום בגרף ההצלחה?
"כרגע אני מרגיש בשיא".



אז מפה רק אפשר ליפול?
"אל תדכאי אותי. זאת אחת התקופות הטובות שלי. כשאתה מגיע מתחום הטלוויזיה אתה לא בהכרח עושה מה שאתה אוהב. לשמחתי, אני עושה היום כל מה שאני אוהב ורציתי, גם תוכניות שהן מלמדות ולא רק מצחיקות, כמו 'החפרנים', שאגב, צילמנו עונה נוספת שלה והיא תעלה עכשיו בחינוכית. אני משתמש בכישרון שלי לא רק כדי להצחיק, אלא כדי לשפר את העולם ולעשות איתו משהו טוב. פעם אמר לי מודי בר־און שזה לא מספיק רק להצחיק, צריך גם להגיד משהו. הוא טלטל אותי. אני שמח ללמד ולפתוח את הראש לאנשים וגם להצחיק".



מה אתה עושה כשיש לך זמן פנוי, חופשה למשל?
"לא מעניין אותי חופשה. כשיש לי יומיים חופש אני עושה סטנד־אפ או כותב חומרים חדשים".



לפני שבע שנים המציאות של ארז הייתה שונה. ערוץ ביפ, ששימש כביתו של הקומיקאי, סגר את שעריו, וארז מצא את עצמו בתקופה לא פשוטה של חיפושים אחר הפרויקט הבא וחווה גם משבר כלכלי. "זאת הייתה תקופה לא קלה", הוא מספר, "ישבתי המון בבתי קפה וכתבתי חומרים לסטנד־אפ, כי לצערי סגירת הערוץ ביפ הייתה בתקופה שלא היה לי בכלל מופע, לא הייתה לי שום מסגרת. אז יזמתי ביחד עם גיל אוליאמפרל את התוכנית 'חיות לילה' עם ירון ברלד. ניסיתי לבנות את עצמי מחדש. זאת הייתה תקופה של צמצום למען התרחבות בעתיד".



ואיך אתה מתפקד בעתות משבר?
"אני הולך לפסיכולוג כל הזמן, אני מאמין בזה בכל תקופה בחיים - גם בטובה וגם בפחות. צריך לדעת איך לוקחים את הריק הזה וצומחים ממנו. קומיקאים דווקא פורחים בתקופות קשות. מאגו שמתנפץ מהחלום ושברו, משם מגיעים החומרים הטובים לסטנד־אפ. כשהציעו לי את 'החפרנים', שמשתתפים בה גם רחלי רוטנר, מירב פלדמן ויובל סגל, וכאשר צילמנו את העונה הראשונה, היינו בטוחים שאף אחד לא יראה את זה והופתענו מאוד כשקיבלנו תגובות נהדרות".



מה המוטו שלך?
"בחיים אתה צריך לעשות מה שטוב לך, גם אם זה כרוך בלהסתכן ולא להיות באזור הנוחות שלך. יכולתי לעשות סטנד־אפ וטלוויזיה ולהתפרנס סבבה. אבל אני אוהב לאתגר את עצמי ובגלל זה נכנסתי לנישה שחדשה לי. אני לא שחקן או חקיין, למרות ששיחקתי בסדרות ילדים ונוער, אבל פעם בחודשיים אני הולך לאודישנים וגם שומע את ה'לא'. משום מה אני לא מצליח להרשים באודישנים, וברוב המקומות שעבדתי, זה כי הם פנו אלי ורצו אותי. אבל אני ממשיך לנסות, כי אני רואה בזה משהו ספורטיבי. בקרוב אני הופך להיות חלק מתוכנית רדיו של מוזיקה קלאסית בקול המוזיקה. זאת תוכנית בוקר בשבתות על מוזיקה קלאסית. גדלתי על מוזיקה קלאסית, אני מנגן בפסנתר ואקורדיון כבר מגיל חמש".



לכל כך הרבה עיסוקים נדרשים הרבה אנרגיה ובריאות טובה.
"לפני שלוש שנים התמודדתי עם בעיה רפואית. אין טעם לפרט, וחלק מהפרקים של 'החפרנים' צולמו כשהייתי עם כאבים או אחרי האשפוז. היו בעיות בריאותיות, אבל אני סמכתי על הרפואה. רציתי רק לסיים את התקופה הזאת. אושפזתי בערך חמישה אשפוזים שונים. אומרים שכל מיני תובנות מגיעות כשאתה במיטה בבית החולים. אני דווקא גיליתי שאני אוהב את מה שאני עושה ולא מתכוון לשנות שום דבר בחיי".