השבוע התקיימה ועידת העיתון "מקור ראשון" לכלכלה, חברה וחדשנות. ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוזמן לנאום היה בטוח כמובן שהוא נושא הוועידה. הרי הוא מר כלכלה וחדשנות, ויש לו הרבה חברים, מקצתם התבקשו לאחרונה למסור עדות במשטרה. והוא בא לוועידה, לקהל שאמור להיות קהל הבית שלו, ונשא את דבריו. אולי מפני שלא היה בטוח אם כל הדוברים לפניו ואחריו ישבחו אותו - עשה זאת הוא עצמו. מילא. כבר נאמר: לא לביישנים בלפור. וניתנת האמת להיאמר: כלכלת ישראל איתנה ומשגשגת, ולנתניהו יש ודאי זכויות רבות בהישגים הללו.



"כלכלה, חברה וחדשנות, אלו יסודות שאני מוביל לחיזוק הכלכלה והעוצמה הפנימית והחיצונית של ישראל. השקעה בכל מרכיבי העוצמה של ישראל: צבאית, כלכלית ורוחנית", אמר נתניהו. "עוצמה צבאית היא אחד מעקרונות היסוד ב'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי".


הקהל מתבקש לעבור לדום: הוא אמר "ז'בוטינסקי".



ואף שהכנס חרת על דגלו גם עיסוק בנושאי חברה - לא את "חמשת המ"מים" החברתיים של ז'בוטינסקי (במאמרו "הגאולה הסוציאלית" מ־1934: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא) ציטט נתניהו, אלא דווקא את מאמר המופת "על קיר הברזל" העוסק בתפיסת הביטחון הלאומי שלו. צדק נתניהו כשאמר שעוצמה צבאית היא אחד מעקרונות היסוד של התפיסה הזאת. "התיישבותנו - או שהיא צריכה להיפסק, או להימשך בניגוד לרצונה של אוכלוסיית הילידים. ולפיכך היא יכולה להמשיך להתפתח רק בחסותו של כוח מגן, שאינו תלוי באוכלוסייה המקומית - קיר ברזל, שאותו לא יהא בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע", כתב ז'בוטינסקי במאמרו הידוע.



אבל "כוח הכידונים" שדיבר עליו ז'בוטינסקי היה רק אחד המרכיבים של "קיר הברזל". המרכיב החיוני השני, שאותו זנח נתניהו לחלוטין - חיסול התקווה הערבית להיפטר מאיתנו, ולשמור בידיו את ארץ ישראל, להקים כאן "מדינה פלסטינית" - את המרכיב הזה לא רק שנתניהו לא חיזק - הוא אף פרץ פרצה ענקית בקיר הברזל.



"עם חי מסכים לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד. רק אז מאבדות קבוצות קיצוניות שססמתן היא 'בשום אופן לא' את קסמן", כתב ז'בוטינסקי. והנה, במקום לגרום לערבים לאבד כל תקווה להקים מדינה ערבית בלב המולדת שלנו - הלך נתניהו והיה לראש הליכוד הראשון המכיר בזכותם של הערבים להקים מדינה כזאת. הוא עשה זאת לראשונה ב"נאום בר־אילן", ושב והצהיר על הסכמתו ל"תוכנית שתי המדינות" שוב ושוב: בבית הלבן (גם בימי אובמה וגם באוזני טראמפ) בבית הנבחרים האמריקאי, באו"ם ובכנסת.



וככה לא בונים חומה. בטח לא קיר ברזל. נתניהו מסתמך על בורותם של מאזיניו: הליכודניקים של היום ברובם לא קראו מעולם את ז'בוטינסקי, ובני הציונות הדתית מעולם לא נתלו בו. להם יש מקורות הסמכות שלהם: מהתנ"ך ועד לרבנים לבית קוק, האב והבן.



***



וכאן הגיע נתניהו לסיבה העיקרית שלשמה פינה את לוח הזמנים שלו כדי להופיע בפני קוראי "מקור ראשון": המאבק על קולות האגף הלאומי, אלו שמפלגת הבית היהודי הייתה בטוחה שהם נתונים בכיסה, עד שבא נתניהו, דיבר על הערבים הנעים בכמויות, ו"גנב" להם נתח מקולות הבסיס שלהם. אך כיוון שבשנתיים שעברו מאז המשיך נתניהו להקפיא את הבנייה ביהודה בשומרון ובירושלים, לא עמד בהתחייבויותיו לבנות במקום מה שהרס, והוסיף על ההרס בבית אל ובמגרון גם את חורבן עמונה, הוא חש בצורך הדחוף לחזק את תדמיתו הימנית, ותקף את מבקריו מימין: "אומרים שהמטרה של העיתון ('מקור ראשון') זה לחזק אותי מימין. אין סיבה: קודם כל אני מהימין. שנית - אני חזק. מה שעשינו בעשור האחרון בתנאים לא פשוטים עבור ישראל אלה דברים שאני מאמין שאף אחד לא היה עושה (...)ולכן אין צורך לחזק אותי מימין. ותרשו לי, אני באתי לחזק אתכם".



הוא בא לחזק, ובתקווה, כמאמר הקלישאה בניחומי אבלים, לצאת מחוזק בכמה מנדטים. ראש הממשלה שהדיר רגליו מיהודה ושומרון מאז מערכת הבחירות חש לאחרונה לאוניברסיטת אריאל כדי להחזיק בידו של שלדון אדלסון מיטיבו, המניח אבן פינה לפקולטה לרפואה באריאל. למיטב זיכרוני זוהי אבן פינה ראשונה זה שנים רבות שנתניהו מניח בשטח, כשלרוב עסק בהקפאה ובייבוש של ההתיישבות: אם מפחד אובמה, אם מחרדת טראמפ.



והלשונות הרעות אמרו שיותר ממה שבא לבנות את אריאל הוא בא לנסות ולשקם את יחסיו עם אדלסון. ואולי כדאי שהציבור הלאומי ישוב ויזכיר לו כי בפעם הבאה - אם נתניהו לא יפתח לאלתר בתנופת בנייה אמיתית, לא מילולית, בירושלים וביו"ש - לא יצילו אותו כמה אוטובוסים עם ערבים. אם "ישראל היום" ו"מקור ראשון" בבעלותו של אדלסון יתחיל למתוח ביקורת על נתניהו מימין - אין לי ספק שנתניהו "יתחזק".



אלא שכאן דרושה הבהרה לגבי השימוש במונחים. חסרונו הגדול של נתניהו (מבחינת המחנה הלאומי ונאמני ארץ ישראל) שהוא מנהיג חלש. יתרונו הגדול (בעיני אותו מחנה) - שהוא מנהיג חלש. כלומר: כשהוא מתכופף תחת לחץ אמריקאי, אפשר להפעיל עליו לחץ נגדי מבית "וליישר" אותו. בשפה פוליטית נקייה זה נקרא "לחזק אותו", והכוונה היא כמובן לאיים עליו באיומים נוראים שיפסיד את בוחריו אם יעז ללכת לכיוון ויתורים טריטוריאליים ומדיניים.



על רקע הציוצים של טראמפ ש"הולך להיות מעניין" בתהליך השלום שהוא מקיים עם מלך ערב הסעודית - ציוצים שזכו לאישור גם ממקורות מדיניים אחרים - זקוק נתניהו להרבה יותר מ"חיזוק". הוא זקוק לראות לנגד עיניו "קיר ברזל" הנבנה בינו ובין תומכיו מימין אם יעז להשתתף במשחק המעניין הזה, תוך ויתור על לב הארץ והסכמה להקמת מדינה פלסטינית.



tguvot@maariv.co.il