יאיר ורדי (69) ועולם המחול הישראלי צמחו ביחד. הוא החל דרכו כרקדן וכוריאוגרף בלהקת בת שבע בשנות ה־70, רקד כסולן בבלט רמבר בלונדון ובלהקות שונות ברחבי העולם, ואחרי עשר שנים כראש המחלקה למחול באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, התמנה ליו"ר מרכז סוזן דלל עם הקמתו ב־1989.

הוא גם יזם וארגן פסטיבלי מחול רבים, שחלקם הפכו למוסדות מרכזיים במחול הישראלי, ובימים אלה מנהל אמנותית את פסטיבל "תל אביב דאנס 2017", העשירי במניין, שיארח 12 להקות מחו"ל ב־28 מופעים ו־37 להקות ואמנים מישראל, עם שבע בכורות ישראליות.

יאיר ורדי, צילום: אבי איבן
יאיר ורדי, צילום: אבי איבן


בין הלהקות הבינלאומיות שיכבדו את הפסטיבל בנוכחותן: Knoname Artist (גרמניה), בייג'ינג דאנס (סין), שרה קאלרו (ספרד), להקת המחול העכשווית מהונג קונג, בית האופרה מאיסטנבול, פשה (הונגריה), ת'ור (בלגיה) עם "נשמה בוערת" הפרובוקטיבית, גוטייה דאנס־תיאטרון מחול שטוטגרט (גרמניה), הלנה ולדמן (גרמניה), פרויקט Age On Stage המארח את טליה פז (שוודיה־ישראל), תיאטרון מחול זיאנג־לאנג (סין) ובלט קייב (אוקראינה).

יש לך הסבר לכך שישראל הפכה למעצמת מחול בינלאומית?
"אני לא יודע ולא יכול למקד את הסיבה. אנחנו כבר 15 שנה נחשבים בעולם לאחת הארצות המשמעותיות בתחום המחול, ואף שכולנו שואפים להגדלת תקציבי התרבות והמחול, נראה שהאפשרויות הניתנות כאן טובות. הממסד תומך בתחום הזה, אוהב אותו ומבין את המשמעות שלו לגבי המעמד הבינלאומי של ישראל. בדיעבד, בכל שנה מוסיפים כסף למחול, אף שכולנו בגירעונות, וזה אף פעם לא מספיק. אי אפשר להתעלם מכך שהתקציבים עולים. אני מאמין שגם למרכז סוזן דלל - בלי קשר אלי, איתי או בלעדיי - יש תפקיד חשוב בפיתוח המחול הישראלי. ברגע שהמקום הוקם, נפרץ הסכר, כאילו עולם המחול חיכה שזה יקרה ונתן זינוק אדיר בכל הפעילות בתחום. בפסטיבלים שלנו מופיעים אמנים ישראלים, ו'חשיפה בינלאומית' הפך לאבן שואבת, כי אנחנו מביאים לכאן את עולם המחול הבינלאומי וכולם רוצים לקחת חלק".

מרכז סוזן דלל, נתי שוחט, פלאש 90
מרכז סוזן דלל, נתי שוחט, פלאש 90


"תל אביב דאנס" כולל מניפה רחבה ביותר של סגנונות מחול. איך אתה בוחר את התוכנית לפסטיבל?
"זו אכן קשת רחבה. יש עכשווי, קלאסי, פלמנקו, מזרחי. מדי שנה אני מתלבט איפה לשים את הדגשים, מה להראות, את מי להביא, מה עוד לא ראו ומה ירצו לראות. במהלך השנים אני רואה המון, מכיר המון ואוגר את כל המידע הזה. אכן, הרבה מהבחירות הן הטעם שלי. מעטות הפעמים שנפלתי בבחירות, אף שהיו גם כאלה. אני מחפש להביא הנה דברים מגוונים שלא קיימים כאן ולא רואים אותם. הטעם שלי נבנה ונבחן במהלך השנים. יש כאן גם בחירות של אנשים אחרים שאני מאמין בהם ומבקש מהם המלצות. לא היינו מגיעים למה שהגענו, אם לא היה כאן משהו נכון. הפכנו למרכז שכולם רוצים להופיע בו".

כולם רוצים להופיע? לא היו חרמות של אמנים מהעולם?
"זה הפרדוקס. למרות כל החרמות, כולם רוצים לבוא לישראל ומבקשים להופיע כאן. למעט אמנית אחת שהתחרטה, אין שום סירובים. יתרה מזו - אני דוחה ומנסה לצמצם. יש אמנים שאני עוקב אחריהם כבר שנים – כמו למשל הלנה וולדמן, מהכוריאוגרפיות הגרמניות המבוקשות בעולם, שתמיד עבדה עם ארצות העולם השלישי, ואי אפשר היה להביא אותם לכאן. עכשיו היא עובדת עם צוות אירופי ומשלבת בכל ארץ יוצרים מקומיים. אני שומר על איזון ושילוב בין הישראלי והבינלאומי, ומביא לכאן מבחר עצום שמעשיר את קהילת המחול בארץ".

אנחנו יושבים במרכז סוזן דלל, וחלק גדול ממנו סגור ונמצא בשיפוצים. מה אתה בונה כאן?
"יהיה כאן סטודיו ענק של 350 מ"ר שיאפשר חזרות, עבודות ומופעים קאמריים. יהיו כאן עוד שני בתי סטודיו שניתן יהיה לעבוד בהם. זו ממש אימפריה, אבל היא נולדה מתוך הצורך. לכוריאוגרפים היום אין מקום לעבוד בו, ואני שמח שהם יוכלו לעבוד כאן. בעתיד, כשבת שבע יבנו את המרכז החדש שלהם בתחנה המרכזית, אנחנו חושבים לפתוח כאן בית ספר".

אתה מנהל את מרכז סוזן דלל כבר 28 שנים. מדברים על מנהלי מוסדות תרבות שנדבקים לכיסא הרבה זמן. התשוקה שלך היא כאילו זה יומך הראשון כאן. יש מחשבות על היום שאחרי?
"יש הרבה מחשבות כל הזמן. השאלה מתי צריך להיות היום שאחרי. יש מחשבות ויש חששות. זה המזל שלי, ואם לא תהיה לי ברירה, אנתב את התשוקה שלי לדברים אחרים. עד סוף הבנייה אני כאן. אני נשאר כל עוד אני מרגיש שיש לי מה לתרום והעסק עובד. כשזה לא יהיה כך, אני אהיה הראשון שיקום ואלך".

יאיר ורדי. צילום: אבי איבן
יאיר ורדי. צילום: אבי איבן


אמרת קודם שהמחול מקבל תקציבים, ובכל זאת איתמר גורביץ', מנכ"ל הפורום של מנהלי מוסדות התרבות, טוען שחלק גדול מתקציבי 2017 טרם התקבל, ואתם נזקקים לפעולות מחאה.
"איתמר פנה אלי. לא הבנתי למה, אבל אנחנו מכירים המון שנים ולא יכולתי לסרב לו. זה תפקיד שיש בו הרבה מאבקים פוליטיים ולפעמים אני מושך אש. אבל צריך לעשות את זה".

אתה מאמין שיום אחד נגיע לתקציב תרבות של 1% מהתל"ג, כמו שבן־גוריון הבטיח כשהקימו את המדינה?
"היום התרבות והספורט מקבלים יותר ממיליארד שקלים בשנה, והשרה הוסיפה הרבה תקציבים. כמו בכל שנה, אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה תקציב השנה ועובדים על מודל של %80 מתקציב השנה שעברה. זו הפעם הראשונה שבה יש קריטריונים למרכזי מחול. זה לא קל ומתסכל, אבל כולם רואים חשיבות גדולה בפעילות הפורום".

התחלת כבר לתכנן את "תל אביב דאנס" הבא?
"התוכנית די מגובשת, ובשנה הבאה, שתהיה שנה צולבת עם צרפת, יהיה לנו פוקוס גדול על עבודות מצרפת. בין היתר תגיע Maugy Marain, שכבר הייתה כאן פעמיים והקהל הישראלי מת עליה. יהיה ערב של בנימין מילפייה, בן זוגה של נטלי פורטמן. התוכנית די מגובשת. מקווה שעד אז נסיים את הבית".

"תל אביב דאנס", 2 באוגוסט עד 31 באוקטובר, מרכז סוזן דלל