"זהו, אפס עירום": דובר קוסשווילי מוותר על סצנות הסקס בסרטיו

בגיל 35 הוכתר דובר קוסאשווילי כדבר הבא בקולנוע הישראלי. בגיל 50, כבר כבמאי מוערך, הוא התבשר כי הסתיימה הקריירה הפילמאית שלו. סרט אחד, “חתונה מאוחרת", הטיס אותו למעלה, מילא אולמות וגרף אין־ספור פרסים. סרטו האחרון, “זוג יונים", ספג נוקאאוט מהמבקרים. השורה התחתונה הייתה אחת: האיש איבד את זה.

נראה שקוסאשווילי היה חותם עכשיו על השערורייה הראשונה שסרטו רווי העירום עורר. “זוג יונים" הושק בכל אולמות הקולנוע ברחבי הארץ, פרט לירושלים. הבמאי טען כי הסיבה לכך היא סצינות מין מרובות, שלא מתאימות לאופי החיים בבירת ישראל. רק שהמחלוקת שהתפתחה בנושאים כמו כפייה דתית או חופש היצירה פינתה במהירות את הבמה לתובנות מקצועיות בוטות. כעת לא שואלים היכן יוקרן הסרט, אלא מדברים על הסרט. וקוסאשווילי, כאמור, לא יוצא ממנו טוב.

אז על מה כל המהומה? גבר (אסף גולדשטיין) ואישה (טל טלמון) מציינים את יום הנישואים העשירי שלהם בחדר במלון. השניים בוחרים לציין את המאורע בפנטזיה מינית, ובדרך מציפים את כל הסודות מהשנים יחד: בגידות ותשוקות נסתרות. והכל מלווה במין. הרבה מין. יש שכתבו, סתם מין. פרובוקציה.

“חטפתי בומבה", מודה קוסאשווילי, “אבל זה היה סרט ניסיוני. לא ידענו בדיוק מה יהיה איתו בסוף, ידענו רק שאנחנו יוצאים למסע אוונגרד - וזה היה פיצוץ".

חתיכת פיצוץ.
“לקחתי מראש סיכון היסטרי. צפיתי את הביקורת עוד לפני שהסרט יצא. אני אוהב את הסרט למרות הביקורות. אני יכול לראות אותו בלופ עשר פעמים, אבל זה לא נקרא ליצור, זו אוננות".

זה רק סקס
סקס מלווה את קוסאשווילי לאורך חייו האומנותיים. אפשר לומר גם שבסרטיו הוא חצה את גבול הטעם הטוב של הצופה הישראלי. במינון, בנועזות. “עושים מעירום יותר מדי עניין", הבמאי טוען. “עירום עבורי הוא כלי הבעה לגיטימי. היום אני מבין שמצד הקהל בארץ יש מכסת עירום שאסור לעבור. מבחינתי, עירום לא מגרה, אבל הצופים צעקו ‘הצילו'. אולי אני חסר מודעות בנושא, כי עוד לא הגעתי לסף הגירוי שלי".

מהי המסקנה שלך מהסקנדל של “זוג יונים"?
“אם תראי מישהי עוברת עם חלוק בסרט שלי, אחזיר לך את הכסף. זהו, אפס עירום. לא אקשה יותר על הקהל".

זהו, אפשר לדווח על סיום עידן הפנטזיות המיניות?
“קודם כל, אני לא רואה פנטזיה בסרט אלא סיוט. כולם אומרים ‘פנטזיה, פנטזיה', אבל מה פנטזיה בזה שאישה רוצה לבגוד בבעלה, והוא גם? אבל זה שהקהל תקוע בפנטזיה ולא בסיוט מראה כמה אני מאונן ולא יוצר".

אולי קיים פער בין דרך החשיבה שלך, אופן היצירה, ובין מה שהצופה הישראלי הממוצע מוכן לספוג?
“אם אני מדבר אלייך ואת לא מבינה, את לא יכולה להיות אשמה. החובה שלי היא להיות ברור. אני לא יכול לנזוף באנשים שבאים לראות סרט שלי על כך שהם לא יודעים להקשיב. אני לא עושה סרטים בשבילי".

חטאת בהיבריס?
“זה לא בדיוק ככה. כל מה שקורה עכשיו נובע מאיזשהו שיבוש בטעם. כמו שאמרתי, אני והקהל מקבלים גירוי בדרך אחרת".

מה ביקורת קטלנית עושה לבמאי מוערך? עד כמה יש בך עכשיו רעב להמשיך ליצור?
“אני רעב, רעב מאוד, בעיקר לחיבת הקהל. אני מאוד רוצה לפנק את הצופים. איבדתי אותם ואני רוצה אותם בחזרה. התרחקתי מהם. לדעתי, זה קרה משום שהחוויה שלי היא יותר אסתטית ופחות רגשית. אני רץ ורץ ולא עוצר לחפש רגש. אולי זה פגם שיש בי".

אולי אתה עסוק יותר מדי בעצמך ופחות בטעם של הציבור?
“האמת, אני כאילו עושה את הסרט בשבילי ולא בשביל הצופה. אני ניגש לעשייה כשהנושא אצלי כבר טחון וברור, והצופה בכלל לא מבין על מה אני מדבר, מה אני רוצה ממנו. יש במאים נוספים שזה קרה להם. נוצר פער בין מה שהם רוצים לבטא לבין טעם הקהל. ופתאום זה קטן עליהם לרצות את הצופים. אני צריך לבוא עכשיו ולהגיד: ‘אני יודע איך לדבר איתכם, תשמעו אותי שוב".

יש בעיה
משבר האמון בין קוסאשווילי לקהל הוא דרמטי במיוחד, משום שהבמאי רשום על הצלחה יוצאת דופן: “חתונה מאוחרת" היה בין הסרטים שלמעשה החזירו את האמון של הצופה בקולנוע הישראלי. מעבר לחשיפת המסורת הגרוזינית שחיה בתוכנו שנים וכמעט לא ידענו עליה דבר, להצפת תרבות המהגרים, דובר עשה שירות נפלא לתעשייה המקומית. הוא מקווה שעדיין זוכרים לו את זה, לא רק סקס וסקס וסקס.

“הדבר הראשון שאני צריך להודות בו הוא שיש בעיה", קוסאשווילי אומר. “אחרי זה בא התיקון. אתה צריך לדעת שיש פה שדה מוקשים, שצריך להיזהר כדי לא להיכנס אליו שוב. היו לי הצלחות, היו כישלונות, ושניהם מדברים בעד עצמם. אני מנסה להוציא משהו חדש שיתאים לרגישות של הקהל ולא לרגישות שלי".

הדרך לקבל את אהבת הקהל עוברת כנראה במקורות. קוסאשווילי כבר עובד על הפרויקט הבא שלו, שנוגע ביצירה שהכניסה אותו לתודעה. “את הגרעין של הסרט הזה יצרתי בזמנו כסטודנט, זה היה פרויקט גמר", הוא מסביר. “אני הופך אותו לפיצ'ר, סרט שנקרא ‘עם חוקים'. מבחינה אומנותית, יש בו כמעט כל האלמנטים שהיו ב'חתונה מאוחרת'. האופן שבו אני מטפל בדמויות הוא כמעט אחד לאחד כמו שם. העלילה כמובן שונה, אבל מדובר באותן דמויות. אני עוסק במשפחת מהגרים מגרוזיה שקשיי ההתאקלמות מאיימים לבלוע אותה. נוצר קצר בגלל הציפייה של אותם עולים ובין מה שהם מוצאים פה. הסרט שזור בסיפורים יפים של כל אחת מהדמויות, ואיך הן בסופו של דבר נשארות לעמוד על הרגליים".

לא מאמין
קוסאשווילי הוא לא הראשון ולא האחרון שהפך מטרה בספורט הלאומי שלנו - לרומם פוליטיקאים, אומנים וספורטאים ואז לפרק להם את הצורה. “האמת היא שזה קורה בכל העולם", הבמאי אומר. “כולם מחכים לשחוט אותך. וכשהשחיטה מגיעה - וכיוצר אתה לא מבין למה - הופכים אותך למטומטם. אז שחטו אותי משום שעשיתי סרט לא טוב. כל הבמאים הכי טובים עושים גם סרטים לא טובים. זה טבעי לעשות סרט לא טוב".

עברו את הגבול?
"לצערי, לא הייתה ביקורת אחת עניינית. אגב, שמעתי ביקורות יותר רציניות דווקא מאנשים שהם לא מבקרים. הם התמודדו עם הסרט בצורה הרבה יותר אינטלקטואלית, חיפשו ממש לעומק. העוצמות, לדעתי, היו חסרות פרופורציה. מאמרי דעה של 'לא התחרמנתי', 'העירום דלוח', 'סרט חסר משמעות'. איך אין משמעות כשעבדתי קשה כדי לנטוע אותה בסרט? אומנם זה היה ניסיון, אבל הם לא יכולים להגיד שאין משמעות. יכול להיות שהמבקרים התאכזבו מהסרט, אבל עוצמות הסלידה מוגזמות".

איך אתה מסביר את זה?
"זה לא הסרט, יש פה עניין שמעבר ליצירה. משהו אישי".

אישי? התקשורת חיבקה אותך כל השנים.
"בעבר כן, אבל אני מדבר על ההווה. אני יודע שזה לא רק הסרט. אולי יחסי הציבור הדליקו את האש. היית בסרט ולא אהבת? סבבה. אבל קטילה כזו גורפת? זה משונה. שוב, היה פה ניסיון שעוד לא נעשה בארץ, ויש גם דברים חיוביים שאף אחד לא דיבר עליהם. חוץ מזה, בכל ביקורת הולכים להיסטוריה הקולנועית שלי. מה זה קשור לסרט שיצא עכשיו?".

מה יש למבקרים נגדך?
"הם מעולם לא אהבו אותי. לא תמצאי למשל ביקורות טובות על 'מתנה משמיים'. כבר הרבה שנים זה ככה, ממש לא חדש. המבקרים לא מעניינים אותי כאנשי מקצוע. מבחינתי, הם רק מבריחים את הקהל. כל פעם שאני מוציא סרט חדש, הם כמו טפילים שמוצצים את דמי ושוב ושוב לועסים את סיפור חיי, כאילו אני עומד פה לביקורת ולא היצירה שלי. מה זה בכלל מבקר? מי המציא את זה? לא נעים לי לומר, אבל אני עוקב אחרי סרטים שמבקרים היללו ושיבחו והם לא יותר טובים מ'זוג יונים'. בסוף, מי שקובע זה הקהל".

דיברת עם השחקנים בנושא?
"הם אינטליגנטים ולא פראיירים. יודעים למה נכנסו ולכן לא מופתעים. אגב, מקבלים גם תגובות חיוביות. אנחנו לא מדברים על הביקורות הרעות אלא רק על הטובות".

במבט לאחור, לאור הדרך שעשית והניסיון שצברת, האם היית משנה משהו ביצירות שעשית?
“בוודאי, ועוד איך. ב'מתנה משמיים' הייתי הולך על הכל מחדש. חוזר לכוונה הראשונה שלי, לספר את הסיפור דרך העיניים של הילד, ולא זורק את הסצינות שלו עם המאהבת הרוסייה. כיסחתי את האמא של הסרט, יש לי 20 דקות שהורדתי והייתי מחזיר".

מה גרם לך לבצע את הפעולות האלו שאתה מתחרט עליהן היום?
“לא הייתי בעמדה של ויתור. היום אני יודע שהתסריט המקורי היה יותר טוב ממה שקרה בחדר העריכה. אני חושב שהיו אנרגיות לא נכונות שם. במקום לדאוג לסרט באמת, דאגתי לדברים אחרים. אני לא מאשים את השחקנים והמפיקים אלא רק את עצמי. כשמשהו לא עובד - רק אני אשם".

“מתנה משמיים" דווקא התקבל לא רע.
“ההצלחה הייתה יכולה להיות עוד יותר גדולה. אני כיסחתי את הסרט".

בדיוק במקרים כאלה צריך קבוצת ביקורת.
“אצלי כולם שקרנים. אסור להאמין להם. הקבוצה הזאת מורכבת מחברים של המפיקים, חברים של העורך, חברים שלי. ולכן זו קבוצת רמאים, לא קבוצת ביקורת. זו קבוצת הטופחים על השכם".

מאיפה זה בא
במקביל לסערת “זוג יונים", עלה שמו של קוסאשווילי לכותרות שוב בהקשר לא חיובי. ושוב מין. הוא הואשם על ידי סטודנטיות במכללת ספיר כי התבטא באופן פוגעני במהלך קורס שהעביר.

“אלוהים ישמור מאיפה זה בא", הבמאי מגיב. “אלו אג'נדות של נשים לוחמניות שמטפסות על העץ הלא נכון. הייתי בשיעור הדרכת שחקנים על סצינת מין. בתסריט, הגיבורה הראשית מעדיפה למות מסרטן ולא לוותר על המיניות. תוך כדי שיעור כזה, שעוסק בדברים כאלה, אמרתי בתוך קבוצה, לא בשיחת פרוזדור, ליוצרת: ‘מה, החבר שלך יוצא איתך בגלל השכל שלך או בגלל הציצי?'. ראבק, את סטודנטית לאומנות, מאיפה הבאת הטרדה. אז עשו מזה כותרות".

הפכת לאיש משפחה. העובדה הזו לא משפיעה על היצירה וההתנהלות שלך?
“בוודאי שכן. אני לא רוצה לדמיין איזה אדם הייתי אלמלא המשפחה שיש לי. כל מה שאת רואה עכשיו, עם אין־ספור המגרעות, זה עם המשפחה, אז תארי לך מה היה לפני. זה הכניס אותי לפרופורציות. בזכות המשפחה הפכתי לבלתי פגיע. המשפחה היא ההמצאה הכי גאונית שיש. אין כמו משפחה".

בסרטים שלך דווקא ביקרת את המשפחתיות החונקת.
“זה באמת לא אומר שהכל חלק ושאין עניינים, אבל היום אני לא מרגיש שיש לי משהו יותר טוב".

אפרופו “זוג יונים", מה דעתך בנושא בגידות?
“גבר יכול לבגוד וגם לאהוב את משפחתו יותר מאדם שלא בוגד. אין שום קשר. פשוט יש אחד עם תיאבון גדול יותר. אין כאן עניין של מוסר, יש נורמה. עם כל האהבה שלי למשפחה, אני לא מבין למה הגענו להתחסדות כזו. אני יודע מה קורה היום, בתוך עמי אני חי. צריך לשאול שאלות ולהפסיק עם השקר הזה. זה מה ש'זוג יונים' מבקש להגיד. אי אפשר לטמון יותר את הראש בחול. די, מספיק".

זה מה שמפריע לך היום?
“אמרתי לך, אני לא דרמטי יותר ושום דבר לא חורה לי. הפכתי בלתי פגיע. אני הולך למות כמו כולם, בדרך אין לי עניין שיפגעו בי. האפשרות היחידה לפגוע בי היא לא לתת לי לאכול. אז אהיה רעב".

איך אתה רוצה שיזכרו אותך?
“אין דבר נורא יותר מלמות, אבל אני כבר מכין את עצמי. זה המסע הכי משמעותי שלי, ואני רוצה לצאת מפה בן אדם. אז אולי אני בכל זאת פגיע, אבל גם מלא באדם. יש בי פחד ללכת ממורמר ולדעתי אני עומד במשימה. אני רוצה לצאת למסע המוות מלא אהבה. ניסיתי להיות מספר סיפורים כן. אני מקווה שלא זייפתי".