שבעים וחמישה ימים חלפו מאז 15 במאי 2017, מועד עלייתו לאוויר של תאגיד השידור הישראלי. מה קרה מאז? השופט בדימוס עזרא קמא התפטר מראשות הוועדה למינוי בכירי התאגיד. מערכת הפרסום לשיבוץ פרסומות קרטעה - ברשת ב' ברשות השידור שובצו בין 7 בבוקר ל–12 בצהריים כ–12–15 דקות פרסומות בשעה וכל יום הכניס 250 אלף שקל, ובתאגיד זה לא קרה עד לשבוע שעבר. בבג"ץ מתבררת התנגדות תאגיד השידור לחוק פיצול חטיבת החדשות מ"כאן" והפיכתה לתאגיד חדשות ואקטואליה נפרד, כך שהתאגיד עצמו יישאר בעיקר עם שידורי בידור, תרבות ומורשת. 
 
אלדד קובלנץ מכהן כמנכ"ל הזמני של התאגיד במקביל לתפקידו כמנכ"ל הטלוויזיה החינוכית. על פי חוק השידור הציבורי, פעילות החינוכית, המשדרת תחת משרד החינוך, אמורה להתמזג עם פעילות התאגיד ולהיסגר באוגוסט הבא. 
 
עם או בלי קשר, ישפטו הקוראים, בחודש יוני התפרסם קול קורא של החינוכית לקראת ציון 70 שנה למדינה. בין יתר הדרישות: התוכניות המוצעות יתאימו לשידור גם בתאגיד. "העובדה שיש כפל תפקידים היא בעייתית מאוד", אומר עו"ד אלעד מן, יו"ר ועד עמותת "העין השביעית" והיועץ המשפטי של עמותת "הצלחה".

מן מכוון לכפל התפקידים של קובלנץ, של עו"ד אביגדור דנן המשמש כיועץ המשפטי של החינוכית ושל התאגיד, וכן אל מינויה של דינה לניר לסמנכ"לית תוכניות במקביל לעבודתה כמנהלת התוכניות של החינוכית, בטרם הוחלפה בליסה שילוח–עוזרד, שפרשה משותפותה עם בעלה יוסי עוזרד ב"יולי אוגוסט הפקות". "יולי אוגוסט הפקות", אגב, מופיעה במסמך מ־16 במאי 2017, בטבלת ההתקשרויות הפטורות ממכרז, לצד המילים "הרחבת התקשרות" של הפקת שעשועון בסכום של 1,093,393 שקל.
 

"הבעייתיות היא בשל חשש לניגוד עניינים, וכן בשאלה של יעילות ושל ניהול הזמן. אי אפשר בפועל לעמוד במשימות האינטנסיביות של הקמת תאגיד ולהמשיך לנהל את החינוכית. עדיף שתהיה הפרדה ניהולית", אומר עו"ד מן. 
 
בתאגיד אומרים: "באישור האוצר ונציב שירות המדינה, המנכ"ל מקבל את משכורתו מהחינוכית בלבד". ומה באשר לזליגת תכנים אפשרית? לפי אנשי דוברות התאגיד, גם בעניין זה אין משום בעייתיות: "לפי החוק, החל מאמצע אוגוסט 2018 כל הזכויות בארכיון החינוכית וחוזי הפקות התוכן עוברים לתאגיד".

שומרי הסף". צילום מסך"
שומרי הסף". צילום מסך"

ביטן צדק

מילה אחת עוברת כחוט השני בין דבריהם של המרואיינים בכתבה: "יוהרה". מה שהתחיל בדיבורים על הדנ"א של רשות השידור, התגלגל מהר מאוד בחזרה לפתחם של אנשי התאגיד, הנבחנים בזכוכית מגדלת מבית ומחוץ. מאה ימי חסד? לא במקרה הזה. שוק התקשורת בישראל, כאמור, הוא קטן. קטן מאוד. 
 
"על תהליכי המיון המביכים והשחצניים עוד רבות ידובר", אומר במאי ותיק. על התקלות ב"כאן" שהפכו חלק בלתי נפרד מהליין־אפ של התוכנית "מה נסגר?" בערוץ 10 מיותר להרחיב. "לא היינו מוכנים לעלות לשידור. צחקו על דוד ביטן, אבל הוא צדק", אומר מגיש רדיו.
 
בתפריט: מבזקים שנקטעים בשל התחממות שרתים, פרסומות שנכנסות לדברי מרואיינים, מגישים שמראיינים דרך הסלולרי בשל שיבושים במערכת, ותגובה מאוחרת לאירועים, למשל הפיגוע בחלמיש בסוף השבוע שעבר. כל זאת חרף “דוח המוכנות המלא" שנדפס אחר כבוד בינואר 2017 תחת ההכרזה “הודעה זו נסמכת על המוכנות הטכנית וההנדסית המלאה של התאגיד לקיום השידורים". 
 
"יש תחושה שהמקום הזה מתנהל כאילו הוא מפעל פרטי", אומר עורך בכיר, אחד משורה של אנשי תקשורת ויוצרים שמסרבים להתראיין בשמם. הסיבה ברורה: שוק התקשורת בישראל פועל בסד צר. רבים ניסו, מנסים או ינסו להתקבל לעבודה בתאגיד (גילוי נאות: כותבת שורות אלה הגישה מועמדות והתקבלה למאגר היועצים החיצוניים של התאגיד בתחום הדיגיטל). 
  
מה עוד קורה? האנגר ענק בן שלוש קומות נשכר במודיעין לטובת מערכת החדשות, לצד שלוש קומות בתל אביב, בניין ובו אולפני רדיו בירושלים, ולא נשכח את אולפני הרצליה. כרגע הבניין ברחוב כנפי נשרים בגבעת שאול עומד מיותם. בעלי עסקים, בעיקר בתי קפה ורשתות מזון, עטו על המציאה. אם אכן יעבור התאגיד על פי חוק לירושלים, הם עוד יראו פדיון יפה. 
 
“בסוף השנה לא נעבור. צריכים להתקין אולפנים וחיווט. איך בדיוק? אני לא יודע, יבקשו מביטן עוד ארכה", אומר איש צוות טכני. גם סגן ראש עיריית ירושלים עופר ברקוביץ' (תנועת התעוררות) מטיל ספק: “בניגוד לחוק, הם לא מקיימים את ישיבות ההנהלה בירושלים. אין להם כוונה אמיתית לעבור לכאן. הם לא מגישים תוכנית שיפוצים לבניין הקבע בגבעת שאול, אף על פי שיש שם טופס 4 כבר ארבעה חודשים.

בוועדת הכלכלה של הכנסת סוכם על לוחות זמנים להעברת משרדי התאגיד לבירה, חוץ מאולפני משנה. מיולי 2017 רוב עובדי התאגיד צריכים להיות פה, ומחלקות נוספות ייפתחו במבנה שרכש התאגיד ברחוב כנפי נשרים החל מיולי 2018. יו"ר התאגיד גיל עומר טען בתגובה לפנייתי שצפויה דחייה של כחצי שנה לכל הפחות. ביקשתי משר האוצר משה כחלון להטיל סנקציה ראשונית על התאגיד בגובה 12 מיליון שקל בגין איחור של שישה חודשים". 
 
החדשות הטובות: בשבוע השני של יולי בישרה מועצת התאגיד כי היא מזמינה את הציבור להפנות שאלות ולתרום מידיעותיו בנושאים שונים. את הפרוטוקולים של המועצה בראשות עומר הציבור אומנם יתקשה למצוא, אבל החלטותיה מופיעות באתר. 
 
גם בנושא זה בדוברות התאגיד לא מבינים על מה המהומה: “למבנה הקבע שרכש התאגיד בשכונת כנפי נשרים הוגשה תוכנית שיפוצים ומתבצעות התאמות בקומות הנדרשות, כדי לאפשר שידור תקין. שינויי החקיקה הרבים בנושא מבנה התאגיד ופיצולו לשני גופים נפרדים מעכבים חלק מההתאמות לחטיבות השונות, עד להחלטת בג"ץ בעניין החוק". 
 
חלק מהעובדים מאוד לא מרוצים מהמצב. “אין תנאים בסיסיים לעבודה עיתונאית. בשביל מה כל המעבר הזה למודיעין?", שואלת תחקירנית. “למה לא להיכנס לבניין ברוממה וכשהבניין בכנפי נשרים יהיה מוכן, לעבור לשם? הוציאו סכומי עתק על מוניות והסעות והדפיסו כרטיסי ביקור, למה זה טוב?". 
עובדים אחרים, לעומת זאת, טוענים כי כך המצב כמעט בכל כלי התקשורת: “זו סתם בכיינות. אנחנו בהקמה, יש קשיים. מי שופך כסף ואיפה? מדקדקים איתנו על דקות עבודה, מוודאים שנעשה משמרות ארוכות, לא משחקים משחקים", אומר אחד העובדים. 

עו"ד מן, האם לילד הזה התפללנו? 
"הילד הזה חטף הרבה מכות בהיותו ולד, ולכן שיפוט של התוצאה הראשונית בלי לקחת בחשבון את כל ההיסטוריה של פעולות תג המחיר שביצעו בתאגיד ובחוק יחטא למציאות. הבעיות נובעות מכל מיני דברים חיצוניים: תקנים ומגבלות תקציביות".

תכנית התחקירים "זמן אמת". צילום מסך
תכנית התחקירים "זמן אמת". צילום מסך



הרצל עושה קאמבק

תוכניות וסדרות בשידור חוזר מרשות השידור הן חלק בלתי נפרד מלוח השידורים של התאגיד: “לגעת ברוח", “שומרי הסף", “ההרצלים", “חנוך לוין - חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם", “מקדש מעט", “והארץ הייתה תוהו ובוהו", “היהודים באים", “התסריטאי" ועוד. ב"כאן" דווקא גאים בלוח השידורים ומציגים את “דוח בנק הפועלים", “60 ימים של טלטלה", “הפצוע הסורי", “זמן אמת", תוכנית הסאטירה “עד כאן!" ו"המרדף", שעשועון שבמסגרתו מחולקים פרסים בשווי 240 אלף שקל. “מסמך נקדי", אגב, אסר על חלוקת פרסים ברשות השידור. ואם כבר “מסמך נקדי", בימים אלה ממש מתגבש קוד אתי חדש, בהובלתה של ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר. עד אז ימשיכו לפעול בתאגיד תחת המטרייה הכללית של כללי האתיקה של מועצת העיתונות. 
 
“חופרים עמוק: עונה חדשה לתוכנית ‘החפרנים'", בישר לאחרונה כיתוב בתוכנית “חמש מקורי", שהחליפה את “ערב חדש" המיתולוגית. בשביל להבין איך קורה שתוכנית של החינוכית מקודמת בתאגיד, צריך לדעת שהחוק קובע שמרגע שהתאגיד עולה לאוויר, החינוכית מפסיקה לשדר אקטואליה. זו הסיבה כידוע לירידתה של “ערב חדש". בד בבד, תיקון מספר 4 בחוק השידור הציבורי הישראלי מציין שלתקופה של שנתיים יהיו הפקות חוץ של אקטואליה שהוצאו למכרזים, בטענה שהתאגיד אינו ערוך לכך בעצמו. הן את “החפרנים" והן את “חמש מקורי" מפיק גיא וסרמן. חברת ההפקות: אולפני הרצליה.
“התאגיד משקיע 200 מיליון שקל בהפקות מקור של עשרות בתי הפקה ויוצרים ישראלים, לעומת השקעה אפסית בשידור הציבורי בעבר", מוסרים מ"כאן". “הליך בחירת ההפקות נעשה על ידי קול קורא ולא בהליך מכרזי כמקובל בשוק הטלוויזיה. כל הצעה, מכל גופי ההפקה, עוברת בחינה משפטית לעמידה בתנאי הסף ונבדקת מקצועית על ידי שני לקטורים ומנהל הסוגה הרלוונטית".
 
ובכן, ההגדרה “אפסית" אינה מדויקת. ב–2012, למשל, הרשות הוציאה כ–75 מיליון שקל להפקות מקור, לצד הפקות פנימיות בהיקף של כ–25 מיליון שקל. לדוגמה, ב–15 פרקי "תולדות ארץ ישראל" הושקעו 8.5 מיליון שקל. 
 
עו"ד מן: "כל הרעיון של הוצאת תוכני האקטואליה מהתאגיד היה רע מאוד. מי שדחף לזה בזמנו היה שלמה פילבר, ובתיקון האחרון הוא התחרט. זה יוצר קונפליקטים מאוד לא בריאים של גורמי חוץ שמעורבים בהפקות. אנחנו רואים את הקונפליקטים האלה גם עם שירותים אחרים שמסופקים לתאגיד, על ידי יועצים וספקים שלפעמים מייצגים מתחרים שלו. שידור ציבורי הוא מקום מאוד רגיש. בחדשות צריך להיזהר פי עשרה". 

בועז כהן. צילום: אילן בשור
בועז כהן. צילום: אילן בשור



איפה השקיפות?

עובדי רשות השידור מהווים את רוב העובדים בתאגיד - יותר מ–60%, על פי נתוני התאגיד. חלקם קיבלו חוזים ממש עם תחילת השידורים, חלקם זכו במשרות חלקיות, וכמה עשרות נפלטו בשבועיים הראשונים לתחילת העבודה. כ–400 עובדי רשות נשארו, עוד 150 אמורים להתקבל. 
 
עד כה, אף לא אחד מהם מאייש תפקיד ניהולי בכיר בטלוויזיה, להוציא יאסר עטילה, שמונה לסמנכ"ל השידורים בשפה הערבית. שורה של במאים ובמאיות ותיקים מרשות השידור, כמו עידית בן אליהו וריקי אריכא, נותרו בחוץ. כך גם כל מחלקת התעודה של רשות השידור. 
 
זיקי יעקבי (62), עורך בחטיבת החדשות של הערוץ הראשון כעשור ועיתונאי זה כ–30 שנה, זומן לשימוע לפני פיטורים בתום חודש בלבד, לאחר תחילת עבודתו כעורך מבזקים. יעקבי פנה לבית הדין לעבודה בבקשה לצו מניעה נגד פיטוריו, אולם השופטת מירב קליינמן קבעה כי ההליך היה חוקי. עם זאת, היא קראה לתאגיד למצוא ליעקבי תפקיד. “אני מחכה להצעות שהולמות את ניסיוני המקצועי העשיר", אומר יעקבי.
 
שלומי גולדברג, שניהל בעבר את המחלקה למורשת ישראל בערוץ הראשון, הועבר לרדיו מורשת; בני טייטלבוים הוזז מפריים טיים ברשת ב' לרשת מורשת; אבישי פלחי, מנהל חטיבת האומר בקול ישראל, התקבל כקריין ב"קול המוזיקה", וכמוהו רם תדמור, לשעבר מנהל רשת א' בתל אביב. ורד יפתחי גרין דיווחה בדף הפייסבוק שלה שקיבלה הודעה על כך שאינה מתאימה להגיש את “אגן הים התיכון". העיתונאי הוותיק אריה גולן, בשידור הרדיו המצולם, מגלה שהוא “בהרצה" על אף הרזומה הנכבד. 
 
עובד רשות השידור לשעבר שהתקבל לתאגיד אומר: “התחושה היא שאנחנו הפועלים והם המנהלים. מעט מאוד עובדים מהרשות התחברו והפכו לחלק מהתאגיד. אורי לוי הוא טאלנט שעובד טוב והתברג יפה. כך גם תמר אלמוג ויאיר ויינרב. גאולה אבן היא סיפור אחר". 
 
“ידוע שיש מדרגות שכר - ואנשי רשות השידור בדרגה הנמוכה ביותר", אומר אחד העובדים בתאגיד. “ברור לי שעם המשכורות שנותנים לוותיקים הם לא יוכלו לשרוד הרבה זמן. כל הדברים שקרו ברשות ורצו להימנע מהם, מתרחשים ב'כאן'. ילדים של, חברים של". אשת תקשורת ותיקה טוענת: “יש חוסר שקיפות בקביעת גובה שכר ותנאי העסקה. אין קריטריונים ברורים שנגזרים מוותק, ניסיון, השכלה וכדומה, כמו בשירות הציבורי. הכל לגופו של אדם. זו הברנז'ה התל אביבית. אדם שלא רגיל לראות ערוץ 1 בטח לא יעשה את זה בגלל שפרה קורנפלד או דפנה לוסטיג".
 
בתאגיד אומרים בתגובה: “העובדים נקלטו במכרזים או בוועדות קבלה מסודרות הנתונות לפיקוח ובהתאם לנהלים שנקבעו. אנו פתוחים, שקופים ונכונים לכל ביקורת או בדיקה של כל גורם מוסמך. העובדים שלנו מאוגדים על פי בחירתם ונתונים להגנה מקצועית. מסגרות השכר, כולל שכר טאלנטים, נקבעו בתיאום ובהסכמים עם אנשי משרד האוצר. המסגרות נמוכות בהרבה ממה שהיה נהוג בשידור הציבורי בעבר. השכר הממוצע בתאגיד הוא 12 אלף שקל (800 עובדים) והוחתמו כטאלנטים שני עיתונאים בלבד. התאגיד הוקם כדי לספק שידור ציבורי יעיל ואיכותי, לחסוך במשאבים ולהשקיע בתוכן ישראלי - ובדיוק כך הוא פועל". אשר למשכורות הבכירים, נמסר: “ממוצע שכר בכירים ומנהלים הוא 34 אלף שקל". 
 
גם בנושא ייצוג העובדים יש חבלי לידה. חיקה גינוסר, יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים, אומר: "התאגיד גייס עובדים עוד לפני שהחל לפעול. ההסתדרות ניהלה מו"מ על שיתוף פעולה עתידי ומאחורי גבנו הפכה לארגון היציג של עיתונאי התאגיד - כשעוד לא היו שליש מהעובדים ב'כאן'. הנושא יתברר בבית הדין הארצי לעבודה, ואני מקווה שהייצוג יחזור אלינו. אנחנו מקבלים תלונות רבות והעברנו את הממצאים למבקר המדינה. ההסתדרות מכרה את רשות השידור".
 
ההסתדרות משחררת את זכות התגובה ליאיר טרצ׳יצקי מארגון העיתונאים: “כמו יותר מ־20 כלי תקשורת אחרים שבהם ארגון העיתונאים הוא יציג, התאגיד אינו נטול בעיות ותקלות. הארגון מאמין שהדרך לפתור את הבעיות היא במו"מ מול המעסיק. אנחנו דואגים לתנאי ההעסקה של העיתונאים וגם להמשך פעילותו של התאגיד. זאת בשונה מאגודת העיתונאים, שמעולם לא הסתירה - כולל בכנסת ובבג"ץ - שהיעד שלה הוא לסגור את התאגיד, או לכל הפחות להוביל לפיצולו. הטענות שלפיהן ארגון העיתונאים מזניח את העובדים הן מופרכות. אכן, ארגון העיתונאים הכריז על יציגות עוד בטרם נקלטו כל העובדים, אבל בית הדין הארצי המליץ לאגודה בנימוס למשוך את העתירה. יש להניח שהעתירה החדשה של האגודה תסתיים בדיוק כמו קודמתה".
 
מהי אותה “הרצה" הצמודה ללוגו של “כאן", ומתי היא מסתיימת? “אי אפשר להתעלם מהנסיבות המוזרות או הקשות שבהן עלה הערוץ לאוויר", אומר פרופ' מוטי נייגר מבית הספר לתקשורת באקדמית נתניה. “הם יצטרכו להסיר בזמן הקרוב את השלט ‘נהג חדש' מהאוטו. ברור שהכל עדיין נעשה בתנאים לא קלים, אבל עם תקציב כמו שיש להם אפשר להתחיל לבנות על לוח שידורים בלי ההתנצלות הזו, ‘בהרצה'". 
 
בתאגיד אומרים: “כגוף שידור חדש שעלה לאוויר רק לפני כחודשיים ומשדר בשלוש פלטפורמות, אנחנו מתייחסים לשידורים כאל שידורי ניסיון. פירוש הדבר שאנו בוחנים את עצמנו כל הזמן, מתאימים ומשנים תוך כדי תנועה, כך שייתכנו שינויים במהלך תקופת ההרצה. נתוני החשיפה בטלוויזיה מצביעים על יציבות, שמירה על הקהל הקיים ואף חשיפה לקהלים חדשים".

עומר וקובלנץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
עומר וקובלנץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



מלחמת הרדיו

אי אפשר לדבר על התאגיד בלי להתייחס למתרחש ב–88FM. גם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת כבר נכנסה לתמונה, עם דיון בנוכחות נציגי משרד התרבות והספורט, אמ"י, אקו"ם, אשכולות ונציגי התאגיד. בישיבה שנערכה לאחרונה פנה יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב מרגי, אל נציגי התאגיד בדרישה לנהוג בשקיפות ולחשוף את שיטת העריכה בתחנות המוזיקה: “זה משאב ציבורי. אני מאמין שיש כאן קו מערכתי נוקשה ואנחנו מבקשים לדעת מה השיטה".
בעוד רשת א' זוכה לעדנה מחודשת בגלגולה הנוכחי כ"כאן תרבות", 88FM לא ממש רווה נחת. התפטרותו של בועז כהן עוררה רעש גדול. "16 שנה ערכתי בעצמי את המוזיקה שהגשתי בחופש מלא. בתאגיד לא הסכימו להמשיך לעבוד באופן הזה ולכן התפטרתי", הסביר כהן. 
 
88FM, ישיבת מערכת סוערת, שעת צוהריים. "הוא בטוח בעצמו, מלא בעצמו, זו דרך הניהול שלו. ראיתם מה היה בפגישה המפורסמת ההיא ("ישיבת הבלהות", כפי שהיא מכונה על ידי עובדי התחנה, שנערכה עם קובלנץ בחודש יוני - כס"ו)", אומר אחד הנוכחים על המנכ"ל. “ולמה ההוא פוחד ממנו? כי הוא יושב על חוזה טאלנט". 
 
האווירה קשה. שדרנים ועורכים מסתובבים עם בטן מלאה על ההנחיות החדשות שמורות להם “לצמצם מלל בשעות הפריים טיים ולתת למוזיקה לדבר".
“ההוא" בעל חוזה הטאלנט, אביעד רוזנבוים, הפך לאחד האנשים החזקים בתאגיד. כעורך המוזיקלי הראשי בתחנות הרדיו של "כאן", הוא עובר על כל רשימות השידור של כל מי שמשדר בפריים טיים. “קודם היו עורכים שמגישים, עכשיו יש רק מגישים. שמו מעליהם עורכים שכל אחד מהם מקבל משכורת נוספת. המשפט שהמגישים שומעים הכי הרבה זה ‘דבר עם אביעד'".
 
חנן יובל, חבר הוועד המנהל של אמ"י, אומר: "אומני ישראל מרגישים מאז פתיחת התאגיד כי מה שהיה 'הבית של המוזיקה הישראלית' נסגר בפניהם. חוששים כי היצירות שלהם עומדות להיקבר קבורת חמור".
 
“זו דיקטטורה של תכנים והרס התרבות הישראלית", אומרת הילה שגן, מייסדת “משמר 88", ארגון של אזרחים שמבקש למנוע את שינוי אופייה של התחנה. “בזו החדשה אין שום סיכוי לאומן לצמוח. בשעות הפריים טיים שיעור המוזיקה הישראלית מהווה רק 12%, ורק 13% מכלל השירים הם חדשים. תחת עריצות הפלייליסט והחוקים האלה אין סיכוי לאומנים נוספים לצמוח. מבחינתם, שיר חדש עכשיו הוא משנת 2000 עד 2017. בשעה מותר להשמיע לא יותר משלושה שירים כאלה". מהתאגיד נמסר: “אנחנו קשובים למאזינים ובוחנים את עצמנו כל הזמן".
 
דסק התאגיד. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
דסק התאגיד. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90



נשארו מאחור
בבניין רשות השידור ברוממה הקירות מספרים את הסיפור של המוסד שהיה פעם מעצמה ופורק. בחדר הצלמים קיר שבור, מזכרת מחבטה שהנחית עובד מתוסכל ביום שבו נודע על הסגירה הסופית. על הקירות שלטים: “עובדי רשות השידור מבקשים צדק", “ניסנקורן מכר אותנו".
 
קבוצת הוואטסאפ “נלחמים על הבית" לא שוקטת. רונן גליק, מנהל אולפן בערוץ הראשון, אחראי צלמים, הוביל את המאבק של עובדי רשות השידור. הוא הצליח למלא אוטובוסים עם מפגינים, ארגן טקסי קבלת שבת מול ביתו של שר האוצר כחלון, הדפיס חולצות, מימן מכיסו שילוט לתלייה על צירים מרכזיים. בסוף הוא נשאר מחוץ לתאגיד. 
 
“אני לא מוכן לרדת בתנאים שלי באופן כל כך דרמטי, אז אפילו לא ניסיתי. שמעתי על משכורות מבישות", הוא אומר. “עד הרגע האחרון נלחמנו שהחדשות ישודרו מפה. ידעתי מה הולך לקרות. ניסיתי להוביל מהלך שמי שהתקבל מרשות השידור, כלומר 400 איש, לא יעבור לשם. הרי אם הם לא היו הולכים לשם, התאגיד לא היה קם. ניסיתי. לא הצלחתי. כל אחד דיבר על הפרנסה שלו, והיו גם איומים אנונימיים בטלפון, והבטחות של ועדי עובדים להצטרף למאבק שלנו, עם ביטולים בבוקר שלמחרת".
 
גליק מוסיף: “אני כועס קודם כל על הפוליטיקאים. שלוש פעמים ראש הממשלה הבטיח שרשות השידור לא תיסגר. נפגשנו עם אשתו, חברי הכנסת פיזרו הבטחות, ודוד ביטן בראשם. 700 איש נשארו בלי עבודה. כ–500 בלי פנסיה. אני הייתי מנהל, עם תואר שני ודרגה גבוהה, ותק של 24 שנה, ויצאתי עם פיצויים לא גבוהים. יש תוצאות לדה־לגיטימציה שהאוצר עשה לנו. אנשים לא באמת מבדילים בין העובדים להנהלות, שהן אלו שהיו אחראיות על מנגנוני הגבייה. שמעתי כבר את הדיבורים על משכורות מופלגות שהיו ברשות השידור, והאמת היא שאולי היה מדובר ב–20 איש, לא יותר". 
 
זמן קצר לאחר פגישתנו, גליק וחבריו התבשרו כי נוכו 48% מהכספים שהיו זכאים להם כחוק אחרי הפיטורים. עד 8 באוגוסט, אז יסיים מפרק הרשות את עבודתו, בודדים מאיישים את מה שהיה מעצמה ופורק. אולי, אם יישאר להם כוח, הם ייצאו שוב לרחובות להפגין. אם להאמין ל–250 חברי קבוצת הוואטסאפ, זה יקרה. האם זה יעזור? לא בטוח. 


תגובת תאגיד 
השידור הישראלי
'מעריב' בוחר לפרסם אוסף של טענות שקריות, חצאי אמיתות והשמצות חסרות כל בסיס שמצוטטות מגורמים עלומים. בגוף שבו מאות עובדים, שהצליח לעלות לשידור בשלוש פלטפורמות, אחרי ניסיונות רבים לחבל בהקמתו, יהיו תמיד כמה אנשים שלא מצאו את מקומם ומוכנים להשמיץ ולפגוע. 
“הערכות התאגיד להכנסות שנתיות מפרסום בטלוויזיה וברדיו הן כ–60 מיליון שקל. מערכת הפרסום בטלוויזיה החלה לעבוד מיום תחילת השידורים, מערכת הפרסום ברדיו החלה לעבוד ב–2 ביולי. ב–18 ביולי נמכרו פרסומות ברדיו בסך של כ–450 אלף שקל. בנוסף, התאגיד חסך כ–6 מיליון שקל מתקציב ההקמה בשנת 2016 ונערך לאפשרות של שידורים ללא הכנסות בחודשי העלייה הראשונים. האוצר הקצה תקציב הקמה בסך 350 מיליון שקל לתשתיות, מתוכם חסך התאגיד עלויות והודיע לאוצר כי בכוונתו להפנות את 60 המיליון שנחסכו להפקות תוכן". 
 
לגבי הנאמר כלפי הרדיו: “ל'כאן' תחנה ארצית יחידה שמוקדשת רק למוזיקה ישראלית, 'כאן גימל'. התחנה משדרת את המוזיקה הישראלית על כל גווניה - מכל הז'אנרים ומכל התקופות. לאורך כל היום משודרות קלאסיקות ישראליות לצד מוזיקה חדשה ואומנים צעירים. רצוי להדגיש גם את התוכנית היומית 'בחזרה לעתיד' שמוקדשת לקלאסיקות ישראליות בחיבור להיום ואת סופי השבוע שהם באווירה נוסטלגית, כולל התוכנית 'כמעט שבת' שמוקדשת לקלאסיקות ישראליות. יש חשיבות גדולה מבחינתנו ליצירה ישראלית חדשה, ו'כאן 88' היא במה לאומנים צעירים שאולי לא יקבלו במה באף תחנה ארצית או מסחרית. 
 
“מבדיקה שביצענו עולה כי מספר ההשמעות של המוזיקה הישראלית נשאר זהה מבחינת האחוזים. מבחינה כמותית, ב'כאן 88' הושמעו אף יותר שירים ישראליים בפועל מאשר בתקופה המקבילה בשנה שעברה".