בילדותנו התוודענו לאננס באמצעות תמונות על קופסאות שימורים או ציורים שהופיעו בספרים. בשנים האחרונות אפשר למצוא את הפרי הטבעי (הלא משומר) והיפה במתחם הפירות במרכולים ואצל ירקנים רבים. פרגוואי וברזיל הן ארצות המוצא של האננס, שהיה מוכר ואהוב בקרב האינדיאנים. אלה העניקו לו את השם “אננה", שפירושו בשפתם הוא “כל טוב".



אננס הוא הפרי היחיד שבשפות רבות נקרא באופן דומה, אף שדווקא באנגלית שמו הוא pineapple, בשל הדמיון בצורתו לאצטרובל. כריסטופר קולומבוס וצוותו היו בין הראשונים באירופה שגילו את הפרי האקזוטי והתלהבו מטעמו. בשובם ליבשת הם הציגו את האננס, שהיה סמל לעושר, ובני אצולה נהגו להשתמש בו לאירוח.



מי שהכיר את הפרי לציבור הרחב, בתחילת המאה הקודמת, היה ג'יימס דול, שלימים נקרא “מלך האננס". התעשיין האמריקאי החל לגדל אננס בהוואי ובהמשך הקים מפעלים לשימורי הפרי. קמפיין שיווקי סייע לו למכור אננס ביותר מ־90 מדינות ברחבי העולם ולהציג את הפרי לאנשים רבים שכלל לא הכירו אותו. אף שסופו העסקי של דול היה בכי רע, והחברה הפסידה סכומים גדולים, אין ספק כי בזכותו רבים זכו לטעום את הפרי, גם אם לא בצורתו הטבעית.


מאז ועד היום תעשיית האננס עברה שינויים רבים. הפרי מגיע בעיקר מדרום־מזרח אסיה. בישראל חוששים מכניסה של מזיקים, והדרישות התברואתיות בכל הנוגע ליבוא אננס הן מחמירות למדי. משום כך מדינות רבות מעדיפות לוותר על יצוא אננס לארץ. בכל מקרה, אולי זה מפתיע, אבל גם בישראל מגדלים אננס.



מה שלא השתנה לאורך כל השנים הוא שהפרי עדיין נחשב יוקרתי. האננס אומנם מגיע למטבח של בתים רבים, אבל מחירו גבוה יחסית לפירות אחרים. תוספת אננס לתבשיל, לסלט או למאפה משדרגת את ערכה הקולינרי של המנה.



כמו ירקות ופירות אחרים, האננס שופע יתרונות תזונתיים: נוגדי חמצון, ויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים. נוסף על הייצור העצמי של הגוף, פירות וירקות הם מקור חיצוני מצוין לנוגדי חמצון. ויטמין C המצוי באננס הוא נוגד חמצון רב־עוצמה. במחקרים רבים נמצא קשר בין הצריכה שלו להפחתת הסיכון למחלות סרטניות שונות.



כדאי לפרט קצת על נוגדי חמצון ועל תרומתם להגנה על תאי הגוף. ידוע שהחמצן חיוני לנו. עם זאת, הוא יכול גם להזיק בגלל תרכובות כימיות פעילות שנוצרות במהלך פעולות יומיומיות ובגלל חשיפה לזיהומים מהאוויר או מעישון. אלה גורמים להיווצרן של מולקולות המכונות "רדיקלים חופשיים" בגוף. מולקולות אלה נוטות לבוא במגע עם חמצן - ולהתחמצן, והתחמצנות זו מצדה עשויה להוביל להתפתחות של מחלות ולהאצה של תהליכי הזדקנות של התאים.



וכאן יתרונם של נוגדי החמצון - מדובר במולקולות יציבות, המסייעות בהגנה על התאים בגוף מפני השפעתם המזיקה של הרדיקלים החופשיים.


בעבר, לפני שפותחו ויטמינים בקפסולות, בגלולות או בתוספים אחרים, השתמשו באננס, לצד לימון משומר ותפוזים, כדי למנוע את הופעת מחלת הצפדינה. זו הייתה נפוצה במשך מאות שנים , בייחוד בקרב יורדי ים, בשל מחסור בוויטמין C (סיבה שהתגלתה רק במאה ה־18). הסימפטומים הקלים למחלה היו דימומים בחניכיים. הקשים - מוות.



האננס הוא מקור לסיבים תזונתיים. הסיבים אומנם אינם מתפרקים במערכת העיכול של בני האדם, אבל יש להם תפקיד חשוב בהסדרת פעילות מעיים, בהפחתה של רמות גבוהות של שומנים וסוכרים בדם ובתחושת שובע.



באננס אפשר למצוא גם את האנזים ברומלין שהוא בעל יכולת לפרק חלבונים. התכונה הזו שלו הפכה את מיץ האננס מתאים לשמש כתחמיץ או כמרכך לבשר. לצד כל אלה, יש המייחסים לאננס סגולות בריאות הודות לברומלין שבו. מחקרי מעבדה ומחקרים בבעלי חיים מגלים כי ברומלין מסוגל לסייע בהשמדת תאים סרטניים ובשמירה על התאים הבריאים.



לברומלין יש גם יכולת לסייע במקרים של פציעה או דלקת, על ידי מניעת נפיחות ודלקת באזורי חיתוך של ניתוחים. יש הממליצים על אכילת אננס בארוחה גדולה, שכן יש סברה שהברומלין מסייע בפירוק המזון ובעיכול טוב יותר.



לשלוט בחומר



יש להבחין בין התצורות השונות של האננס - טרי, משומר, מיובש ומיץ. הפרי הטרי מכיל את שפע הרכיבים הטובים שהזכרנו. אננס בקופסת שימורים אומנם נגיש וזול יותר מהטרי, אבל נוסף על הפרי יש בו סוכר וחומרים נוספים לשימור החומציות.



אננס מיובש מכיל את כל הרכיבים התזונתיים, לפעמים בתוספת סוכר וסולפיט (חומר משמר שאחוז קטן מהאוכלוסייה רגיש לו). מיץ האננס מיוצר מרכז פרי בתוספת מים ועשוי להכיל גם סוכר. הוא מרוכז ולכן עתיר קלוריות, והוא נטול התרומה הטובה של הסיבים התזונתיים המצויים בפרי.



מנת פרי של אננס היא שתי טבעות. היא שקולה מבחינת כמות הקלוריות והסוכר (סוכר הפרי) לתפוח בינוני, שני שזיפים או חופן ענבים.


 


לייעוץ נוסף בנוגע לתזונה וקידום בריאות מאת שלומית דיליאון ונאוה רוזנפלד - אבוקדוס