משחקי הכס ממשיכה להוכיח כי היא הכוכבת הגדולה של HBO. הרשת האמריקאית דיווחה השבוע כי הפרק הראשון של העונה השביעית, ששודר לפני שבועיים, רשם עד כה יותר מ־30 מיליון צפיות בתוך ארה"ב. בזמן אמת צפו בו כ־16.1 מיליון בני אדם, הנתון הגבוה ביותר לפרק פתיחה בסדרה של HBO אי־פעם. גם ב־186 המדינות והטריטוריות שבהן משודרת הסדרה, שבר הפרק שיאים לעומת הפרק המקביל של העונה הקודמת. הפרק ששודר השבוע המשיך להרשים בנתוני הרייטינג הגבוהים שלו - 9.2 מיליון צופים בממוצע, ירידה קלה לעומת 9.3 מיליון צופים בשבוע הקודם.

אולם בעוד רבים מהצופים עקבו באדיקות אחר מפגש הפסגה ההיסטורי בין דאיינריז לבין ג'ון סנואו או בשיטות העינויים של המלכה סרסיי לניסטר, היו רבים שניצלו את הזמן למחאה בטוויטר נגד רשת HBO על סדרה עתידית מבית היוצר של דיוויד בניוף ודן וייס, שני היוצרים של העיבוד הטלוויזיוני ל"משחקי הכס", שתעסוק במלחמת האזרחים האמריקאית. 
 
בחודש שעבר הודיעה HBO כי לאחר ש"משחקי הכס" תגיע לסיומה בעונה הבאה, היא צפויה להשיק את הסדרה החדשה "קונפדרציה", שמתארת את האירועים המובילים למלחמת אזרחים שלישית בארה"ב. "הסדרה מתרחשת בלוח זמנים אלטרנטיבי, שבו מדינות הדרום פרשו בהצלחה מהאיחוד, הקימו אומה שבה העבדות נותרה חוקית והתפתחה למוסד מודרני", ציינה ההודעה.

"הסיפור עוקב אחר מגוון דמויות משני צדי האזור המפורז על שם מייסון־דיקסון - לוחמי חופש, רודפי עבדים, פוליטיקאים, מתנגדי עבדות, עיתונאים, מנהלי תאגידים להחזקת עבדים ומשפחות של אנשים משועבדים". 
 
אפריל ריין, שהובילה את הקמפיין להחרמת טקס האוסקר אשתקד בשל אי־ייצוג משמעותי של אפרו־אמריקאים, מיהרה לקרוא להפגנת מחאה אינטרנטית נגד רשת הבידור. "אנחנו רוצים ש־HBO תבטל את 'קונפדרציה' ובמקום זאת תיתן ביטוי לקולות יותר שוליים עם סדרות שונות", אמרה. "הניצול של הכאב השחור לשם בידור חייב להיפסק. אנחנו מאמינים שהזמן לעמוד על כך הוא עכשיו, לפני שהתוכנית תיכתב או תלוהק, לפני שב־HBO ישקיעו יותר מדי כסף". 
 

קריאתה של ריין זכתה למענה, כאשר במהלך הקרנת הפרק של "משחקי הכס" בתחילת השבוע, הפכה התגית "#לא לקונפדרציה" לבולטת ביותר בטוויטר בארה"ב, עם אלפי גולשים שדרשו לבטל לאלתר את הסדרה המתוכננת. עם זאת, ב־HBO הבהירו כי אינם מתכוונים לסגת מהתוכנית וכי הם מאמינים שהיוצרים, בהם גם שני אפרו־אמריקאים שיעבדו לצד וייס ובניוף "ייגשו לנושא ברגישות".

"אנו רוחשים כבוד לשיח ולדאגות שהועלו סביב 'קונפדרציה'", נאמר בהודעה. "הפרויקט נמצא כעת בחיתוליו, ואנחנו מקווים שאנשים ידחו את הביקורת עד שיהיה מה לראות". 
 
אבל הביקורת על הסדרה הצפויה לא נשארה רק בגבולות המדיה החברתית. פעילים והיסטוריונים הביעו חשש כי המציאות האלטרנטיבית שתוצג על מסך הטלוויזיה תעלה ספקות בקרב הציבור האמריקאי, בעיקר אצל הדור הצעיר, ביחס למציאות ההיסטורית בסוגיית העבדות ומלחמת האזרחים. 
 
לפעילה החברתית ברי ניוסאם היה טיעון נוסף, שלפיו כלל לא צריך סדרה כדי לדמיין מציאות כפי שאמורה להיות מתוארת ב"קונפדרציה". "אחרי הכל, הנשיא הנוכחי קיבל תמיכה מארגונים גזעניים הפועלים לטובת עליונות הגזע הלבן", כתבה במאמר שפרסמה ב"וושינגטון פוסט". "לא צריך לעצום עיניים כדי לדמיין איך אמריקה הייתה נראית בשנת 2017 אם העבדות הייתה מסתיימת, כי היא מעולם לא נגמרה.

העבדות כפי שהייתה קיימת לפני מלחמת האזרחים התפתחה כך שתותאם לכלכלה יותר מתקדמת, חלקלקה ויעילה, אבל היא עדיין בנויה על אנשים שכבולים בשלשלאות. הניסיון לדמיין עולם שבו הקונפדרציה ניצחה, שבו המורשת של העבדות היא טרייה והטרור שליווה אותה עדיין קיים, נראה כמו פנטזיה עבור יצורים לבנים, אבל תשאלו את מרבית השחורים שחיים בארה"ב היום. הם יגידו לכם שזו המציאות שלהם", סיכמה. 


פסלים נעלמים
המחלוקת שעוררה הסדרה המיועדת אינה מקרית. יותר מ־150 שנה אחרי תום המלחמה שקרעה את ארה"ב ופילגה משפחות, שהותירה יותר קורבנות מכל מלחמה אחרת שבה נטלו חלק חיילים אמריקאים, שהביאה לסיום העבדות אך גם הובילה לרציחתו של הנשיא אברהם לינקולן, עדיין פעור שסע עמוק בתוך החברה האמריקאית. 
 
רצח המוני שהתרחש לפני שנתיים הצית את הוויכוח סביב המורשת של המלחמה. בשעות הערב של 17 ביוני 2015 נכנס דילן רוף לכנסיית עמנואל האפרו־אמריקאית בעיר צ'רלסטון בקרוליינה הדרומית, הכנסייה המתודיסטית השחורה הראשונה בדרום ארה"ב. אחרי שישב בשקט במשך כשעה, בעת שבמקום התנהל שיעור תנ"ך, הוא שלף אקדח ורצח תשעה מאמינים שחורים. הוא נמלט מהמקום, נעצר כעבור יממה ובאפריל האחרון הוא נידון למאסר עולם ללא אפשרות חנינה. 
 
מיד אחרי שנחשפו צילומים של רוף ניצב ליד דגל הקונפדרציה, החלו להישמע בקרוליינה הדרומית קולות להסרתו של הדגל ההיסטורי שמזוהה עם מדינות הדרום מבניין הממשל בבירה קולומביה. המחוקקים אישרו את ההחלטה. בהמשך הוסרו הדגלים במדינות ובערים נוספות בדרום, ובמרץ שעבר התרחש מהלך דומה בעיר בילוקסי שבמיסיסיפי, שם הסבירו את המהלך ברצון לשלוח מסר חיובי לתיירים, שאולי מרגישים מוטרדים מהימצאותו של הדגל השנוי במחלוקת. 
 
אולם לא מדובר רק בדגל. הוויכוח עוסק גם בעתיד האנדרטאות והפסלים שמתעדים דמויות ואירועים בולטים ממלחמת האזרחים. באפריל שעבר, באישון לילה, הסירו עובדי עיריית ניו אורלינס את האובליסק שהוקם לזכר הלוחמים בקרב ליברטי בשנת 1874, בתקופת השיקום שלאחר המלחמה. חודש לאחר מכן הוסרו גם פסליהם של נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דיוויס, של מפקד כוחות הדרום רוברט אי.לי ושל הגנרל פ.ג.ט. בורגרד. מי שהוביל את המהלך היה ראש העיר, מיטש לנדריאו, שהכריז כי "האנדרטאות האלה היו לא רק סממנים היסטוריים או חינוכיים של מורשת העבדות והאפליה כלפי שחורים, אלא הן אף חגגו אותן. עלינו לכבד את ההיסטוריה שלנו, אך אסור לנו להציב את הקונפדרציה על עמוד בלבה של ניו אורלינס", אמר.

הסרת פסל של גנרל הקונפדרציה פייר גוסטב טוטאן דה בורגארד רכוב על סוס. צילום: רויטרס
הסרת פסל של גנרל הקונפדרציה פייר גוסטב טוטאן דה בורגארד רכוב על סוס. צילום: רויטרס

 
בשבועות הבאים החלו דיונים בערים נוספות ברחבי הדרום, בשאלה אם לנקוט צעד דומה לזה שנקטה ניו אורלינס. בשבוע האחרון החלה ועדה מיוחדת לדון בעתידן של האנדרטאות שניצבות בריצ'מונד שבווירג'יניה. בסן אנטוניו שבטקסס הגישו שני חברי מועצה בקשה רשמית להעביר ממקומה אנדרטה מראשית המאה ה־20, שבה ניצב חייל עם רובה שמצביע לשמיים ועליה הכיתוב: "שלא נשכח, הקונפדרציה שלנו מתה". בברדנטון שבפלורידה הופצה עצומה שקוראת להחליף את הפסל לזכר יוצאי צבא הדרום בפסל לזכרו של אחד מסמלי העיר - סנוטי תחש הנהרות, שמת בחודש שעבר אחרי שחגג את יום הולדתו ה־69.
 
באופן טבעי, הסרת הפסלים מעוררת התנגדות מצד ארגונים שמקדמים את מורשת הדרום ומצד ארגונים גזעניים המשתייכים לימין הקיצוני, היוזמים בחודשים האחרונים הפגנות המוניות נגד מה שנתפס בעיניהם כמחיקת המורשת ההיסטורית, ולעתים נרשמו גם עימותים פיזיים עם תומכי ההסרה. "לאמריקאים כיום יש נטייה 'לשכוח מי אנחנו' ולהיות מעורבים במה שנודע כתקינות פוליטית", אמר השבוע ד"ר לי צ'יק, דיקן הקולג' של מזרח מדינת ג'ורג'יה ועמית בכיר במכון אלכסנדר המילטון לחקר הציוויליזציה המערבית. "תומכי התקינות הפוליטית רוצים להשחית את ההיסטוריה עבור רווחים פוליטיים. למרבה הצער, המאמצים שלהם הם מחלה בפוליטיקה". 
 
הסוגיה אכן מעסיקה פוליטיקאים ברמה המקומית והמדינתית. קתרין טמפלטון, המועמדת הרפובליקנית לתפקיד מושלת קרוליינה הדרומית, הכריזה השבוע כי היא "גאה בקונפדרציה" והבהירה כי היא מתנגדת באופן מוחלט להסרתם של הפסלים הקשורים למלחמת האזרחים. היא אף הודיעה כי תחתום על חוק שימנע את הסרתם אם תיבחר. "זה לא יקרה במשמרת שלי", אמרה במפגש עם תושבים, "לא אכפת לי אם רגשותיו של מישהו ייפגעו. אי אפשר לכתוב את ההיסטוריה מחדש".


 
המלחמה השנייה

מי שלא שמעו את דבריה של טמפלטון על שכתוב ההיסטוריה הם כנראה אנשי הבית הלבן, שלימדו בחודשים האחרונים את העולם על קיומן של עובדות אלטרנטיביות, החל במספר הצופים בהשבעתו של הנשיא דונלד טראמפ ועד הצהרתו של דובר הבית הלבן עד לא מכבר, שון ספייסר, כי היטלר לא השתמש בגז וכי מחנות ההשמדה נקראו "מרכזי שואה". 
 
גם מלחמת האזרחים לא חמקה מהמציאות החלופית של הבית הלבן, שאותה סיפק לא אחר מאשר האיש בקודקוד הפירמידה. בראיון שהעניק טראמפ לרדיו לווייני בתחילת מאי, הוא השווה את עצמו לנשיא השביעי, אנדרו ג'קסון, שהפך לאחד הגיבורים הגדולים שלו, וטען כי ג'קסון היה יכול למנוע את מלחמת האזרחים אילו היה נולד כמה שנים לאחר מכן. "הוא היה אדם קשוח מאוד, אבל היה לו לב גדול. הוא כעס מאוד כשראה מה קורה במלחמת האזרחים ואמר 'אין לזה סיבה'". טראמפ הוסיף: "אנשים לא מבינים את מלחמת האזרחים, לא שואלים את השאלה הזו, אבל למה הייתה מלחמת אזרחים? למה לא הצליחו לפתור את זה?". 
 
הדברים עוררו תדהמה מצד היסטוריונים שהזכירו כי ג'קסון הלך לעולמו 16 שנה לפני פרוץ המלחמה, וגם ניסיונו של טראמפ להבהיר את עצמו בציוץ שבו טען כי "הנשיא ג'קסון ראה את המלחמה קרבה ולכן כעס" לא הפחית את הביקורת. "נשיאים צריכים להכיר טוב יותר את ההיסטוריה של המדינה, כי הם הופכים לחלק ממנה", אמר ג'וליאן אליזר, היסטוריון נשיאותי מאוניברסיטת פרינסטון. "זה חסר היגיון או הקשר להניח שג'קסון איכשהו היה מונע את מלחמת האזרחים", הוסיף דיוויד בלייט, היסטוריון למלחמת האזרחים מאוניברסיטת ייל. 
 
ייתכן כי זה אך טבעי שהוויכוח על המורשת של מלחמת האזרחים צובר תאוצה דווקא כאשר בארה"ב שוב יש תחושה של פילוג בעקבות היבחרותו של טראמפ לנשיאות והמדיניות השנויה במחלוקת שאותה הוא נוקט. חלק מהערים והמדינות הודיעו כי לא יישמעו להצהרות הממשל וימשיכו להעניק מקלט למהגרים או יפעלו לקדם את יישום אמנת פריז לצמצום פליטת גזי החממה. בקליפורניה אף עלו קולות שקוראים לפרישה מהאיחוד ותוהים אם ארה"ב עלולה שוב לעמוד בפני אפשרות של מלחמת אזרחים, גם אם לא אלימה כמו הראשונה. 
 
מי שמקדמים את התחושה הזו הם בעיקר גורמים שמרניים וקיצוניים. מגיש הרדיו והפובליציסט דניס פרגר אף פרסם לאחרונה מאמר שכותרתו: "כן, אמריקה בעיצומה של מלחמת אזרחים", שבו תהה מדוע ישנם שמרנים שעדיין לא מתייצבים מאחורי טראמפ. "הם יכולים להצטרף לקרב. הם יכולים לקבל את המציאות הלא מושלמת ולהכיר בכך שאנחנו במלחמת אזרחים ושטראמפ, עם כל המגבלות שלו, הוא הגנרל שלנו", כתב ב"נשיונל ריוויו" השמרני. "אם הגנרל הזה מתכוון לנצח, הוא צריך את הלוחמים הטובים ביותר". הוא גם טען כי "אנחנו נלחמים למען שרידותה של אמריקה לא פחות מאשר חיילי האיחוד שנלחמו במלחמת האזרחים הראשונה".
 
אבל לא רבים מצטרפים לדעה הזו ומודים כי על אף השסעים הנוכחיים בתוך ארה"ב, עדיין יש משקל רב למילותיו של לינקולן בנאום ההשבעה הראשון שלו - "אנחנו לא אויבים, אלא חברים. אסור לנו להיות אויבים". "לתפיסה של מלחמת אזרחים אמריקאית שנייה יש פוטנציאל להרס עצום למדינה הזו", כתב ג'יי בוקמן, בעל טור ב"אטלנטה ג'ורנל קונסטיטיושן". "היא כופרת בתחושה שיש לנו מורשת משותפת ועתיד משותף. היא מאיימת על מוסדות ועל הבנות ששירתו אותנו היטב".