אחד מענקי המשפט האמריקאי, שופט בית המשפט העליון (1939־1962) פליקס פרנקפורטר, נשאל פעם מה הוא המדור הראשון שהוא קורא מדי בוקר בעיתון "ניו יורק טיימס". השיב השופט: "מדור הספורט". "מדוע"? נזעק השואל. "כי זהו המדור היחיד שבו אני יכול למצוא עובדות ועוד עובדות בלי פרשנות. קבוצה ניצחה בתוצאה מסוימת, אצן רץ כך וכך שניות". כבר אז, בעידן תקשורתי שבו התקשורת הממוסדת הייתה בשיאה, נאמרו הדברים הללו.



אז מה נגיד כיום? באחד העיתונים שאני קורא, מדור הספורט חסר כמעט עובדות, ורובו פרשנות ורכילות. המחשה: הייתה בשבוע שעבר אליפות עולם באתלטיקה, ואילו בעיתון המדובר לא יכולתי למצוא את התוצאות. דרך אגב, "הניו יורק טיימס" ממשיך במסורת שלו, ושם אתה יכול לקרוא, באותיות קטנות, את כל התוצאות של ענפי הספורט. למה אני כותב זאת? כי חלק ניכר מהתקשורת הממוסדת איבד אצלי את האמינות שלו באוקיינוס הדיווחים המוטים על פרשיות נתניהו. את דעתי העקרונית והמוסרית הברורה על הפרשיות כמכלול הבעתי במאמרי הקודם, אבל איני יכול שלא לעמוד נפעם ונדהם מול גלי השנאה שטרם ראיתי כמותם בעידני שרון ואולמרט. דומני שכל בר דעת מבין שהשחיתות מעניינת חלק מהתקשורת כקליפת השום. הקרקפת היא המעניינת, וייקוב הדין את ההר.



הכי מצחיק, ובו־בזמן מרתיח, זו ההצטדקות של התקשורת האומרת כאותו קוזק נגזל: "זה לא אני! אלו רשויות החוק. אני רק ממלאת את תפקידי ומדווחת". אני מעריך שכל אזרח "סביר" (כלשון בתי המשפט) רואה ושומע את הקולות ואומר לעצמו: תפסיקו לשקר לי בעיניים. אתם חושבים שאני מטומטם?




קשקוש מארץ הקשקושים




אני רוצה להציג לקוראים שני אירועים שהייתי עד להם וממחישים מי היא ומה היא התקשורת של הזמנים הללו, ודווקא בערוץ טלוויזיה ממלכתי. המדובר בחדשות בערוץ "כאן 11", שישנם כאלו שבאים וטוענים שהוא נשלט על ידי ראש המשלה בנימין נתניהו. האירוע הראשון היה ראיון שקוים עם עורך הדין היהודי־אמריקאי אלן דרשוביץ, מענקי עורכי הדין הפליליים בארצות הברית ואחד מגדולי הסנגורים שיש למדינת ישראל בתבל. בכתובית, שהציגה את דרשוביץ, נכתב: "עורך דין ממקורבי ראש הממשלה" . כלומר מהרגע הראשון נוגנה המוזיקה השלילית באוזני הצופה, ומילות השיר אומרות: דע לך הצופה שבסך הכל מדובר כאן באדם שכל ייחודו ואפיונו הוא בהיותו חבר של ראש הממשלה. פרט לזה הוא כלום. ואז מגיע תור השאלות, והן ניתכות בעוינות מופגנת: מהיכן אתה יודע את מה שאתה אומר? האם הכתיבו לך מה להגיד? האם קיבלת כסף עבור הופעתך הזאת?



לא האמנתי למה שאני רואה ושומע, כי מעולם לא שמעתי שמרואיין נשאל אם קיבל כסף עבור דבריו והופעתו. זה היה מביש, זה היה כל כך משפיל.


האירוע השני קרה כאשר בראש מהדורת החדשות התבשרנו כי נתניהו ייחקר ארבע פעמים על ידי הפרקליטות, ועל כך דיווח לנו הפרשן החדש שלנו. הרי ברור שזה קשקוש מארץ הקשקושים. למה לא שלוש או חמש פעמים? כי כך הדליף לפרשן מישהו מהפרקליטות, לדבריו. תשאלו: מה זה חשוב בכלל? זה "חשוב" לתקשורת כי זה משדר כביכול אמינות ומוסיף לרעש, לבלבול, לאש. אם כך זה בערוץ הממלכתי, צאו ולמדו כיצד זה באחרים.