טיול בצפון הארץ בשבועות האחרונים מגלה ישראל אחרת. בעוד שרבים מבלים מעבר לים, את נחלי, הררי וכבישי הצפון גדש המגזר הנעלם - החרדים. משיט קיאקים בירדן ועד לשביל הפסגה בהר מירון, בכל מקום פשטו משפחות וצעירים חרדים. לצד הדתיים הלאומיים שתמיד כובשים את הארץ ברגליים, נראו חוצות הארץ שונים ומאתגרים. זה לא חדש שב"בין הזמנים", בין תשעה באב לא' אלול, החברה החרדית פורקת עול, רחמנא ליצלן. אבל צפייה בציבור אדיר שמטייל בחוצות ממחישה את משמעות הנתונים היבשים: החברה הישראלית משתנה מאוד וצועדת לעבר המאוד לא נודע.



לאורך השהות בצפון, בשבוע האחרון, התפרסמו נתונים מדאיגים לגבי הגיוס לצה"ל. זאת בעת שלנגד העיניים נחשף מי שחי בתוכנו, אך צניחת אחוזי הגיוס לקרבי כאילו לא נוגעת אליו; מטייל למרגלות הר דב וכביש הצפון, מאובטח על ידי צעירים כמוהו, שמקדישים כמה שנים מחייהם לכלל, והוא - עם חולצה לבנה וכיפה שחורה - כאילו לא שייך, לא במשחק.



אבל הוא בהחלט שייך וכן במשחק. לא מעט בעלי עסקים בצפון כבר נערכו לשינוי בטעם הקהל, כשלא ניתן שלא להבחין בעלייה בכמות המסעדות הכשרות. אבל אלו רק ביטויים חיצוניים לנוכחות של מי שכבר מזמן לא מסתפקים בעיסוק בענייני דת ודאגה למגזר שלהם. מי ששר הבריאות, יו"ר ועדת הכספים ושר הפנים, שלוחיהם, קובעים גורלות עבור כולנו.



לאחרונה התפרסמה תחזית של העתידן פרופ' דוד פסיג, שבה צפה שעד לשנת 2050, אוכלוסיית ישראל תוכפל ותעמוד על כ־16 מיליון איש. אף שהגידול הדמוגרפי היהודי ניכר גם אצל החילונים והדתיים־לאומיים, נמשכת עלייה משמעותית של שיעור החרדים באוכלוסייה. לכן אם החברה החרדית לא תשתנה מהיסוד, בשנת 2050 הבעיות של היום ייראו כמו צרות של עשירים.



כבר היום גורמת הדומיננטיות החרדית המוגבלת נזק לאומי פטאלי. בסוגיית הגיורים, הווטו החרדי מונע מאות אלפי יהודים טובים מצירופם הרשמי לחיק האומה, מתוך פנאטיות הרסנית. ובמקביל, השליטה החרדית ברבנות מרחיקה את מרבית היהודים מהיהדות. כך, חלק ניכר מהצעירים החילונים בארץ לא מעלים על דעתם לערוך חתונה יהודית בנוכחות רב בגלל הניכור, העוינות והשחיתות שמסמלת הרבנות. החרדים ממחישים עד כמה הם מוכנים להילחם, להעליב ולהשפיל רק כאשר הם נתקלים ביוזמה לקירוב וביצירתיות יהודית, כמו זו של רבני צהר.



כתוצאה מהקיטוב בין ימין לשמאל, המפלגות החרדיות זוכות בכל תאוותיהן הקואליציוניות, והתוצאות בהתאם. לכן גם קיימת התעלמות מוחלטת מהעובדה שאנחנו צועדים לעבר מדינה שונה לחלוטין; מדינה שבה ציבור ענק מגיח לחוצות רק בימי "בין הזמנים", אבל קובע לנו גורלות ביומיום ולא נמנה עם שורותינו. ממשיך להתנהל כאילו אין לו אחריות וחובות, רק זכויות.



המשמעויות של מציאות כזו רחבות והרות גורל. למשל, מי יאייש את שורות הצנחנים והתותחנים בעוד 20 שנה? האם לנצח יסכים ציבור קטן והולך, באופן יחסי, להקריב את זמנו וביטחונו האישי אל מול המון ההולך וגדל, שפטור מכל חובה? מי יישב את הארץ, מי יוביל את אומת ההייטק? אין ספק שהגיע הזמן לעשות חושבים. המשך ההרפתקה הציונית מחייב שידוד מערכות בעולם החרדי ודורש להבין שהמדינה הזו היא גם שלו, על זכויותיה וחובותיה. אחרת, אחוזי הגיוס יהיו הבעיה הקטנה ביותר שלנו.