שיערך הדליל: אין ספק שהושקע לא מעט כסף כדי להציב גם את ישראל על מפת "היירספריי": מחזמר שעלה לראשונה בברודוויי ב־2002 (על פי סרט של ג'ון ווטרס מ־1988), זכה בשמונה פרסי טוני והפך לבינלאומי. הצרה היא שרוב ההשקעה התנקזה אל התפאורה, התלבושות, התאורה, עיצוב הבמה וקטעי הכוריאוגרפיה, והותירה את דמותה של טרייסי טרנבלד (רוני מרחבי), ילדה גדולה עם חלום גדול - לרקוד בתוכנית טלוויזיה ולנצל את תהילתה כדי להילחם בשוויון בין המינים והגזעים - הרחק מאחור. לא בטוח שזו הייתה כוונתו של הבמאי שוקי וגנר, אך זאת התוצאה.





כל מה שייזכר מהגרסה הישראלית של "הירספריי" הוא אותם מרכיבים הנחשבים לחלק מרכזי בעלילה, אך לא העלילה עצמה. וכך - במתכוון או שלא במתכוון - כל אותם מרכיבים שנועדו לשדרג את חווית הצפייה במחזמר גונבים את ההצגה, גם אם התוצאה יפה לעין ונעימה לאוזן.



אם הייתם שואלים אותי, היה עדיף למפיקי המחזמר לוותר מראש על העלילה, המכילה דמויות שטוחות וקלושות, כיאה לבידור פופוליסטי, שלא עושה צדק עם המסרים החברתיים המוצפנים בו, למרות העיבוד של דניאל אפרת הכישרוני.





מדובר בקומדיה מוזיקלית מיושנת למדי, הכוללת שירים בביצועים יפים של צוות השחקנים, וברור כשמש מדוע הוחלט להציגה דווקא בלילות הקיץ החמים: האפשרות להימלט לאולם הממוזג בבית האופרה מהלחות המעיקה, ולחזות שם בשחקנים המשעתקים דמויות מוכרות שגילמו במהלך השנים. כמו לדוגמה דמותה של מפיקת תוכנית הטלוויזיה שמגלמת טלי אורן, שעושה שימוש בכל השטיקים הידועים שלה במהלך השנים, הזוכים לתשואות הקהל.



אז כל עוד הקהל מרוצה והוא מקבל את הדמויות המוכרות, בלי להתוודע לדמויות חדשות, הכל בא על מקומו בשלום, אבל חבל. כי גם טלי אורן נראית ונשמעת כמו כפילה של מיה דגן. עם זאת, ראוי להזכיר את התזמורת הנפלאה שמפיחה חיים בפסקול.