בבית הספר היסודי “קרוב” במושב נחם הילדים לומדים מלאכות עתיקות. “אנחנו לומדים לסרוג ולתפור, למשל”, מספרת התלמידה יעל שביט, העולה לכיתה ד’. “אני חושבת שחשוב לדעת לסרוג בכל מיני טכניקות: בנול, עם מסרגה אחת או רק עם הידיים”.



בטבריה, 2,000 ילדים בכיתות א’־י’ לומדים שחמט. ב"יאסא", התיכון למדעים ואמנויות בירושלים, מופיעים במערכת השעות מקצועות כמו פילוסופיה, הנדסה גנטית ולטינית; בית הספר “יחד מודיעין” במודיעין־מכבים־רעות מציע לתלמידים מסלול דיפלומטיה לבגרות, שכולו בשפה האנגלית; ואילו בתיכון שליד האוניברסיטה בבירה יכולים תלמידי כיתות ט’ לבחור במקצועות כמו כלכלה וקיימות. “בקיימות למדנו על מיחזור ועל סוגי אדמה שונים, ובכלכלה למדנו על מה שקורה במדינת ישראל. הבנתי מה לא עובד פה ואיך לא לעשות שגיאות ולא להסתבך בשנים הבאות”, מספר יואב, העולה לכיתה י”א.



אלו מקצת הדוגמאות למה שמתרחש בין כותלי בתי הספר בארץ. בתוך מערכת השעות המוכרת והרגילה מנסים אנשי הצוות החינוכי להעשיר את עולמם של התלמידים. מהפכת הלמידה של המאה ה־21 כוללת אינספור ניסיונות של אנשי הצוות להתאים את עצמם ואת דפוסי ההוראה שלהם, את המבנה הארגוני ואת אקלים בית הספר לאופן שבו ילדים לומדים. את המקצועות האלה הם לומדים בשעות הלימודים, ולא כתוכניות העשרה חיצוניות לשעות בית הספר.



ומה אומרים במשרד החינוך? “המשרד מעודד תוכניות ייחודיות במערכת החינוך היוצרות מעורבות מוגברת של התלמידים ומעשירים את עולמם. לדוגמה, לימודי אסטרונומיה, יזמות, מנהיגות, ננו־טכנולוגיה, למידת מיומנויות העתיד, סינית ועוד”, נמסר. “בעידן גלובלי המרובה ברשתות חברתיות ראינו חשיבות בהענקת כלים המאפשרים הבעת דעות וניהול מחלוקת מכובדת בבית הספר”, מספר שגיב אלבז, מנהל בית הספר “יחד מודיעין” המלווה פדגוגית על ידי רשת מיתרים, על שיעורי הדיפלומטיה המועברים בו. “תלמידי המגמה החלוצית נפגשים עם דיפלומטים מהעולם, עורכים ימי עיון ארציים במודלים שונים, לדוגמה בנושא מעמד האישה במדינות ערביות בעולם במודל האו”ם, מפתחים הקשבה ויכולת ביטוי רהוטה, והכל בשפה האנגלית”. 



“בחרתי במגמה הזו כי לומדים שם דברים שונים מהרגיל”, מסבירה אלה אלבום, העולה לכיתה י”ב. “נותנים כלים לתלמידים כמו דיבייט ואיך לדבר מול קהל. זה חושף אותי לעבודה של האו”ם, לעבודה עיתונאית משמעותית, לכוח של הדיבייט ולהשפעה שלו על דעת קהל. התחרינו, למשל, בדיבייט בנושא פייק ניוז, וזה היה מעניין. אהבתי את הדרך שבה אנשים העבירו את המסר שלהם ואת הנקודות למחשבה שהם העלו”.



דיפלומטיה בבית הספר “יחד מודיעין". צילום: באדיבות בית הספר "יחד מודיעין"



יונתן בן ה־14 לומד בחטיבה של בית הספר האזורי בחוף השרון. מבין שלל המקצועות שמוצעים לו, ובהם מגדר, מנהיגות וגישור, הוא בחר בלימודי הומניסטיקה, ניווט ובריאות. “ניווט זה ללמוד להגיע ממקום למקום בלי ווייז, עם מפה”, הוא מספר. “בבריאות, שזה מסלול נוסף בתוך המערכת, אתה נכנס לתוך האוכל שאתה אוכל ביומיום שלך. אני יותר מודע לכל הדברים האלה. בהתחלה לא היה לי מושג מה זה בכלל”.



מייקי בלושטיין, תלמיד כיתה ה' בבית הספר היסודי כפר שמריהו, מסביר כי מכיתה א' מעבירים בבית ספרו שיעורי מדיטציה. "אנחנו עוברים לאולם מלא מזרנים, לכל ילד יש מזרן, והמורה מסבירה לנו מה לעשות", הוא מספר. "היא אומרת לנו לחשוב על מה אנחנו שומעים בחוץ ומה שומעים בפנים ומבקשת שכל אחד יחשוב על הדברים שהוא מתקשה בהם, ואיך אפשר לפתור את הבעיות שלו. אני אוהב את השיעורים האלה. זה שובר את הלימוד כי זה כיף לצאת מהכיתה. בשבילי זה כמו שיעור חופשי. המורה מלמדת אותנו איך להשתמש בזה כשקשה לנו, כשאנחנו מתרגשים, כשאנחנו מתרגזים ואיך להשתמש בזה במיוחד לפני בחינה. אנחנו גם יותר בשקט אחרי שיעור כזה".



בבית הספר השש־שנתי "טדי קולק" בפסגת זאב שבירושלים מופיע במערכת השעות מקצוע בשם "פדגוגיה רפלקטיבית מבוססת מולטימדיה", מודל חינוכי שפותח על ידי הצוות החינוכי לחינוך מיוחד יהודה הלוי בנתניה, שיהווה בסיס לעבודה הסדנתית בחדר שהוקם לזכר האמן החברתי אלירם באשר ז"ל. "בחדר תלויות עבודותיו החברתיות של האמן, ואלו מהוות חומרי גלם לעבודה הסדנתית", אומרת אלמנתו גליה סבירסקי־באשר. "אלירם קיים מיזם חברתי התנדבותי במשך שש שנים בביתו. הוא חשב שמפגש בין אמנות לחינוך עשוי להביא להטמעת ערכים כמו רגישות חברתית, סולידריות ומודעות לצורכי האחר". איך זה עובד? בחדר מוצבת מצלמה המתעדת את הדיון בין התלמידים על עבודות האמנות. המורה בוחנת את החומר המתועד ובוחרת להתמקד בתכנים שיקדמו את המטרה. לאחר הדיון התלמידים יושבים במעגל מול המסך, והסרטון מוקרן לפניהם. מתנהל דיון הכולל, בין היתר, השוואות לסיטואציות דומות שחוו חברי הקבוצה והעלאת פתרונות, בפעילות שמצריכה הבחנה בין עיקר לתפל והבנה של מצבים מורכבים.



סומכים על הסקרנות


ויש גם מי שזוכים ללמוד שחמט כחלק מתוכנית הלימודים. “לשחק שחמט בבית הספר זה כמו להאכיל את התלמידים במזון־על”, אומר אסף סופר, מורה ומתמטיקאי בהשכלתו, בוגר מכללת אורנים שאחראי על מהפכת השחמט בטבריה. “לשחמט יש כל כך הרבה יתרונות שקשה לי להבין איך זה לא מקצוע חובה בכל בתי הספר. אני באמת לא רואה סיבה למה לא לכלול שחמט בלימודי הליבה. אני לא מבין את האובססיביות של המערכת למקצועות הליבה והוויתור שלה על השחמט. אבל בטבריה, לשמחתי, חושבים אחרת. יש הלימה מוחלטת בין מטרות בית הספר למשחק השחמט. השחמט מלמד לעצור רגע ולחשוב, לתכנן צעדים, לקבל החלטות, לטעות ולתקן ולא לפחד מכישלונות. אין הרבה מקצועות היום בבית הספר המאפשרים לתלמיד להחליט לבדו על ההתנהלות שלו בשיעור. השחמט הוא הלמידה המשמעותית. זוהי פלטפורמה נהדרת לחשיבה ולמחקר, זהו מקצוע המתקשר עם המון ערכים ברוח התקופה, שמלמד לחקור וקשור למגוון מקצועות, כמו מתמטיקה, גיאומטריה, לוגיקה, תורת המשחקים, אמנות, מדע, ומחקר. שחמט גם מעניק כלים להתמודדות עם דימוי עצמי. תלמיד שהדימוי שלו נמוך בעיני עצמו, בעיני חבריו ובעיני המורים - כשהוא מתגלה כשחקן שחמט טוב, יש כלפיו הערכה רבה, והוא רוכש אהדה וחברים חדשים”.



“בנוסף למקצועות הליבה, אנו מאמינים כי לכל תלמיד ותלמידה יש את הכישורים הייחודיים להם ולהן”, אומרת רני חזון וייס, מנהלת תיכון דרור בירושלים. “מטרות שיעורי הבחירה בחטיבת הביניים הן פיתוח נקודות החוזק הן של התלמידות והתלמידים והן של אנשי ונשות הצוות. בין שיעורי הבחירה ישנם רובוטיקה, עיצוב גרפי, מגדר, מוזיקה, אדם אדמה וסביבה, תיאטרון, תקשורת, אמנות. במסגרת ‘ועמ”לו בתורה – עשייה, מפגש ולימוד’, מטרת בית המדרש בבית הספר היא להוות כר פורה לשיח מיוחד על נושאים כגון בין ישראל והעמים, זקנה, שילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה, פרשת שבוע, פמיניזם ומגדר בעולם הדתי ועוד”.



גם בישיבות


גם בבית הספר למדעים ואמנויות "יאסא" בירושלים סומכים לחלוטין על הסקרנות של התלמידים. המורה ברנד סרינג מלמד כבר 20 שנה את המקצוע “אתיקה של המדע”. שעתיים בשבוע דנים התלמידים בסוגיות כגון הניסויים הרפואיים שבוצעו בבית החולים ווילוברוק בניו יורק בילדים בעלי פיגור שכלי, מימון מחקר על ידי חברות מסחריות, שימוש בפלצבו בניסויים בבני אדם ועוד. “השיעורים הם חלק מהתפיסה הכללית בבית הספר שלנו, שלפיה אנחנו לא מלמדים רק את הצד הטכני של מקצועות המדעים, אלא גם את ההקשר התרבותי, ההיסטורי, הפילוסופי והאתי שלהם”, אומר סרינג. “אנחנו לא רוצים לגדל דור של טכנוקרטים, אלא דור של אנשים בעלי ידע מעמיק במדעים עם מודעות לסוגיות מוסריות”.



תלמידים מיאסא במעבדות. צילום: בני דויטש



ואיך התלמידים מקבלים את המגמה החדשה שמתפשטת בבתי הספר? שי ספיר־ברוך, בת 17 מירושלים ועולה לכיתה י”ב , לומדת פילוסופיה בקורס דו־שנתי בתיכון "יאסא" ומברכת על ההזדמנות ללמוד את המקצוע יוצא הדופן. “לימוד המקצוע נותן כלים רבים להתמודדות גם עם לימודים בתחומים שונים וגם בסיטואציות ביומיום, והוא תורם לכל תלמיד, לא משנה באיזו רמה הוא”, היא אומרת. “בשנה הראשונה למדנו מהי הידיעה על פי סוקרטס, קראנו את הספר על ההגיונות של דקארט, חלקים ממסכת טבע האדם של יון והמטאפיזיקה של אריסטו”. 



בין המקצועות החדשים שאליהם נחשפים חלק מהתלמידים אפשר למצוא גם הנדסה גנטית, קורס שמעביר מנהל תיכון "יאסא", איתי בנוביץ’, לתלמידים שרוצים ללמוד מעבר לביולוגיה תיאורטית. במסגרת הקורס התלמידים מכירים טכנולוגיות מתקדמות ורואים במו עיניהם מהם הדברים הכי חדשים שקורים היום במעבדות מחקר מתקדמות. “הסיורים במעבדות של האוניברסיטה היו מרתקים”, מספרת הילה חמני, בוגרת בית הספר. “אחד הנושאים שהכי עניינו אותי היה הנדסה גנטית בצמחים. למדנו כיצד אפשר לשנות בצמח פרט קטן שיביא לשינוי אדיר. השיעור הזה שינה לי את התפיסה של מדע והראה לי שיש לנו, בני האדם, הרבה כוח בידיים”.



וישנם, כמובן, גם לימודי לטינית בבית הספר. “את לימודי הלטינית הכנסנו לבית הספר לפני חמש שנים למגמה הייחודית שלנו: מדעי הרוח”, אומר בנוביץ’. “כחלק מלימודי המגמה, התלמידים צריכים ללמוד שפה זרה נוספת על אנגלית. הביקוש ללימודי צרפתית היה מאוד נמוך, ובאחד מביקוריו של דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, הוא שאל את תלמידי י”ב אילו דברים היו רוצים ללמוד. נענינו לבקשתם וערכנו שיתוף פעולה עם החוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית. בוגרי קורס לטינית מקבלים פטור מלימודי לטינית באוניברסיטה. הלימודים הם ברמה גבוהה, וחלק מהתלמידים מגיעים לרמה שבה הם יכולים לתרגם כתובות לטיניות ארכיאולוגיות ממוזיאון ישראל. תלמידי מגמת מדעי הרוח בבית הספר קוראים הרבה מאמרים שנכתבו במקור בלטינית, כך שאף שלטינית זו שפה שחלפה זמנה, היא מאוד שימושית ומעניינת. פעם תלמידה סיפרה לי ששאלו אותה: ‘למה את לומדת לטינית?’, והיא ענתה בתשובה: ‘זה כמו כוח־על’”.



גם בישיבות התיכוניות יש חדשות: ”נתיב מאיר”, מגמת הרפואה המשותפת לישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר" ולבית החולים שערי צדק, כוללת 15 יחידות לימוד שונות, ובהן קרדיולוגיה למשל. כחלק משיתוף הפעולה עם בית החולים, את התלמידים מלווה רופא והם מסיירים במחלקות השונות. הם אף נדרשים להגיש עבודת גמר בנושא בעיה בריאותית של מטופל. “מאז שאני זוכר את עצמי, לטפל ולהציל חיים משך אותי”, מספר יאיר קסוביץ, שעולה לכיתה י”ב ולומד במגמה. “מבחינתי, ללמוד במגמה כזו ולהיחשף לדברים מעולם הרפואה בגיל צעיר זה כיף, ואני חושב שזה מקדם אותי. אחרי השירות הצבאי אני מקווה ללמוד רפואה באחת האוניברסיטאות ובטוח שהלימודים כעת יקלו עליי”.