זו הייתה אמורה להיות התגשמות החלום. פסטיבל רוק בפריז, המשפחה לצדי, גשם שוטף באמצע חודש יולי וליאם גלאגר האגדי, סולן להקת אואזיס, מבצע את "וונדרוול". זהו, שלא. גלאגר הוא כבר לא אותו כוכב רוק שהקפיץ את מצעדי הפזמונים בשנות ה־90, זה שעם אחיו נואל וחבריו ללהקת אואזיס משך רבע מיליון צופים לשתיים מההופעות הגדולות בתולדות האי הבריטי.



גלאגר של קיץ 2017 הופיע על במה משנית בשעת אחר צוהריים, חימם את החימום של הפיקסיז, שחיממו את רד הוט צ'ילי פפרז. הוא נראה עצבני, לא מרוצה, כל רגע שלח הערות זועמות לקהל ובסוף סיים הופעה כמו בדפיקת כרטיס, עוד יום אפור של פקיד במשרד.



יעל בת ה–11 ראתה את האכזבה על פני. חודשים פמפמתי את ההופעה המתקרבת, נתתי לה לשנן את השירים. עם כל הכבוד לכוכבים שהופיעו באותו פסטיבל, באתי לראות במיוחד את גלאגר.





ראיתי לפני כן את אואזיס פעמיים בהופעה. אחת מהן הייתה באצטדיון הקריקט של מנצ'סטר, העיר שבה הלהקה צמחה. זו הייתה אחת ההופעות, אם לא הגדולה ביותר - האנרגיות והעוצמה, בניגוד לצל הלא מרוצה שהתרוצץ באור יום על הבמה בפריז, התחנן לקהל שיקשיב לשיריו החדשים ולא יחזיר אותו לימי אואזיס, שכרגע רחוקים ממנו שנות אור.



לא טעיתי בקריאת שפת הגוף של גלאגר בן ה–44. כמה ימים לאחר מכן, כשפסטיבל לולהפלוזה נחת בשיקגו, הזמר ירד מהבמה אחרי 20 דקות ולא חזר. הוא התנצל יותר מאוחר ואמר שקולו בגד בו, אבל אנשים שסבבו אותו צייצו שזה השלט שאחד הצופים הרים, "אוהבים אותך, נואל גלאגר", שגמר אותו.



איפה אתה משתין?
נואל הוא אחיו של ליאם וגדול ממנו בשש שנים. כשליאם הקים את ההרכב בתחילת שנות ה־90 הוא חשב שנואל יהיה זה שינהל, אבל בעוד ליאם קיבע את עצמו במשך השנים כפנים של אואזיס, הסולן בעל הקול המהפנט, נואל היה המוח שמאחורי ההצלחה, כותב השירים הגאוני.



אואזיז. צילום: יס דוקו אואזיז. צילום: יס דוקו



האחים גלאגר גדלו בצד הקשוח של מנצ'סטר של שנות ה־70 וה־80. האב טומי היה חתיכת חלאה, שתיין שפגע בבניו, והייתה זו במיוחד האם, פגי, שדאגה איכשהו לשלמות הבית.



ליאם הוא הצעיר בילדים, אבל גם כנראה הכי שרוט. רוק'נרול כמו שכתוב בספר. "אני מפחד לחשוב מה היה קורה איתי בלי המוזיקה", הודה לאחרונה. "יש כמה מחברי שאינם איתנו בגלל סמים, כמה שחייהם נדפקו. בטח בלי מוזיקה לא הייתה לי עבודה ראויה, כי אני לא מספיק חכם. הייתי פועל פשוט או שהייתי מת. הרוק הציל אותי, תמיד אהיה חייב לו".



צריך לראות את הסרט הדוקומנטרי הנפלא "סופרסוניק" על מערכת היחסים המטורפת בין האחים כדי להבין אותה, סיפור של עליות ובמיוחד מורדות.


ליאם חושב שהכל החל כשהיה בן 15. לילה אחד שתה הרבה יותר מדי. כל החדר כבר הסתובב מרוב מסטוליות והוא היה חייב להשתין. הנער לא מצא את מתג החשמל הנכון, אז הוא התפנה על מערכת ההגברה החדשה שנואל קנה.





זה נגמר במכות. היחסים בין האחים מאופיינים באלימות פיזית. הפעם הראשונה שאואזיס נסעה להופעה בחו"ל הייתה בתחילת 1994 באמסטרדם. את הדרך לשם הלהקה עשתה על מעבורת ושם הגישו אלכוהול חופשי. רצו על הסיפון כוסות ענקיות של שמפניה וג'ק דניאלס, ועד מהרה החלה תגרה שבמרכזה כיכב גלאגר הצעיר.



"ליאם רץ על דק הסיפון, כמו ילד בחצר בית הספר שרודף אחרי עלים", תיאר את הסיטואציה מארק קויל, שהפיק את ההופעה. "גם אחרי כמה דקות עוד ראיתי אותו רץ, רק שהפעם היה אחריו שוטר".



נואל סיפר שהוא התקשר אחרי שהאירוע הסתיים למנהל שלהם אלן מקגי ואמר לו: "אתה יושב? יש לי חדשות לספר לך - כולנו נעצרנו".


מבחינת נואל זה היה אחד מרגעי השפל בתולדות ההרכב, אבל לא מבחינת ליאם, שעבורו אירוע כזה היה הפאנק–רוק בהתגלמותו. לא מזמן, כשנשאל באיזו להקה היה חולם לככב, אמר שהיה מת להחליף את ג'וני ליידן בסקס פיסטולס.



מאט וויטקרוס משוחח עם נואל גלאגרץ. צילום: יס דוקו מאט וויטקרוס משוחח עם נואל גלאגרץ. צילום: יס דוקו



בראיון למגזין "NME", שאליו האחים התראיינו בצוותא, הובהרו הבדלי הגישות ביניהם. "הפרשה שנזרקנו מהמעבורת, אני לא גאה בה, בגלל....", נואל אמר ומיד הופסק על ידי ליאם שצעק "אני כן".



נואל: "אם אתה גאה שנזרקת ממעבורת אז למה שלא תלך תאהד את ווסטהאם (קבוצת כדורגל ממזרח לונדון - א"ל) ותעוף מהלהקה שלי. לך תהיה חוליגן. אנחנו מוזיקאים, לא חוליגנים".



ליאם: "אתה מתעצבן רק בגלל ששכבת באותו זמן במיטה וקראת את הספרים המזוינים שלך".



זה היה עימות קולני מול עיתונאי, אבל אלה הם האנשים. ליאם ונואל לא השתנו גם כשהלהקה החלה להמריא ולחתום על חוזי ענק. ליאם נשאר פושטק עם פתיל קצר, ונואל לא חשב אפילו להבליג.



מי מפחד ממי?
ב–1995 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, "מורנינג גלורי", שנבחר ב–2010 לאלבום הבריטי הטוב ביותר שיצא מאז 1980. אלבום נפלא שנמכרו ממנו 22 מיליון עותקים ברחבי העולם. בדרך לאולפן ההקלטות ליאם הגיע באחד הערבים מלווה ב־20 חברים חדשים שהכיר בפאב הסמוך. קולני, רעשני, מה שהטריף את נואל, שהיה שקוע בעבודה קשה.





נואל לא שתק והחל לצעוק על אחיו שיסלק את הפולשים. ליאם לא אהב את העובדה שאחיו גוער בו ומשפילו ליד זרים. "ליאם בעט בדלת החדר של נואל לפני שנכנס למיטה", סיפר בראיון אואן מוריס, שהופקד על הפקת האלבום. "נואל תפס בתגובה מחבט קריקט והתחיל להכות את ליאם. למוחרת כשנכנסתי לחדרו של ליאם הוא היה בדיכאון. התברר שהוא שבר את הרגל כשבעט בדלת".



הרבה דם רע זרם בין האחים. אחרי סיבוב שתייה באחת ההופעות בספרד העיר ליאם משהו לגבי חוקיות בתו של נואל, שמבחינתו זה היה קו אדום שאסור לחצות. חמש שנים אחרי כן נואל סיפר: "אפילו עכשיו אני זוכר את עצמי שוכב עליו, מכניס לו אגרופים, פותח לו את השפה העליונה וחושב 'הוא לא באמת אמר את זה, נכון?'. אני לעולם לא אסלח לו כי הוא סירב להתנצל".



רק שבאותם ימים אואזיס הייתה על גג העולם. זו הייתה הצלחה לא מוכרת. היו שהשוו אותה לביטלס והיא אכן לא הייתה רחוקה מזה, בטח באהבה הגדולה שניחתה עליה באי הבריטי.



ליאם גלאגר. צילום: Getty images ליאם גלאגר. צילום: Getty images



לא סתם ציינו באנגליה ממש לפני שנה את אותם שני קונצרטים ענקיים, יום אחרי יום שהלהקה נתנה בנבוורת', שאליהם הגיעו רבע מיליון איש. מספר עצום של צופים שהיה יכול להיות הרבה יותר גדול, מאחר ששניים וחצי מיליון איש הגישו בקשה לרכישת כרטיס.



יש ללהקה שיאי גינס על ההצלחה הגדולה, אין ספור פרסים ואין ספק שאנשי חברות התקליטים וההפקה עשו הכל כדי שהתרנגולת תמשיך להטיל ביצי זהב, אבל האופי ההרסני של האחים גלאגר עשה את שלו, במיוחד זה של ליאם.



ב–2002, במהלך הופעה ביפן, ליאם עזב בהפגנתיות את הבמה אחרי השיר הרביעי. "כל מסע ההופעות הוא התלונן על איכות המוניטורים", סיפר נואל. "אמרתי לו 'אתה הולך לסתום את הפה מעכשיו ועד סוף השנה, או שתמשיך להתלונן, חתיכת ממזר בכיין?'. הוא הסתכל עלי בצורה מאוד מוזרה, השליך ארצה את הטמבורין (תוף מרים - א"ל) שהיה לו ביד וירד מהבמה כמו בחורה. לא דיברנו מאז ועדיף שכך, כי אחרת בטח הייתי מחטיף לו".




הכביסה המלוכלכת שיצאה במשפחת גלאגר רק הפכה ליותר ויותר משונה, מה עוד שהאחים הסכימו לכבס אותה בחוץ, לעיני כל. נואל אמר ב–2005 למגזין "ספין" שהמלחמה בינו לבין אחיו עברה שלב והיא כרגע פסיכולוגית.



"הוא מפחד ממני פחד מוות", סיפר נואל. "אני קורא אותו ומסוגל לשחק איתו כמו במשחק מחשב. אני יכול לגרום לו לקבל החלטות שיחשוב שהן שלו, אבל למעשה הן שלי, וזה במקום לגמור את היום בהעלבות ובקרב אגרופים".



השיטה של נואל לא החזיקה מעמד יותר מדי זמן. ב–2009, בפריז, המקום שבו ראיתי את ליאם הקיץ, הכל נגמר. שוב היה זה פסטיבל מוזיקה המוני, אלפים מאושרים מהחופש, חוץ מהאחים הזועמים שרק חיפשו סיבה טובה להתכסח. "ליאם יצא מחדר ההלבשה ומסיבה מסוימת החל לנופף בגיטרה כמו בגרזן", סיפר נואל על אירועי הפרידה. "אני לא צוחק, הוא כמעט הוריד לי את הפנים. אמרתי לעצמי 'יודע מה? אני לא ממשיך'. מנהל סיבוב ההופעות נכנס ואמר: 'חמש דקות לעלייה לבמה'. נכנסתי למכונית, ישבתי בה והחלטתי 'פאק, אני לא מסוגל לעשות את זה יותר'".



אואזיס. צילום: רויטרס אואזיס. צילום: רויטרס



נואל הוציא הודעה. "עם כל הצער ועם הרבה הקלה אני מודיע על עזיבת אואזיס". יותר מאוחר הסביר: "אנשים יכולים להגיד או לכתוב מה שהם רוצים, אבל לא יכולתי להמשיך לעבוד עם ליאם אפילו יום אחד. הוא מתנהל כמו אדם עם מזלג בעולם של מרק".



מר תפוח אדמה
מי שחשב שהזמן יעשה את שלו והיחסים בין האחים יחזרו להיות כמו בתחילת הדרך, טעה בענק. השנים שעברו רק עשו רע לשניים שהמשיכו להזרים דם עכור. ב–2010, כשאלבומם השני נבחר לאלבום הבריטי הטוב ביותר ב־30 השנים האחרונות, היה זה ליאם שהגיע לקבל את הפרס, הודה לכל אחד מחברי הלהקה, לקהל הכי טוב בעולם ושכח להזכיר את אחיו. את הפרס, אגב, זרק לצופים באולם.



"מההתחלה לא רציתי שניפרד", ליאם אמר לאחרונה. "נואל גרם למצב להיראות כאילו דבר איום קרה. הוא היה מעוניין לסיים את הקשר בגלל שרצה לצאת לקריירת סולו".



הדרכים אכן נפרדו, האחים המשיכו לעשות מוזיקה, אבל זה לא היה זה. ליאם המשיך לשבת על הזנב של אחיו כשהוא מריר, ארסי והכל גלוי בפני התקשורת הבריטית, שחיפשה את הצהוב.





"אני בטוח שהאלבום שנואל יוציא יהיה מדהים, אבל הוא לא יהיה מדהים כמו שלי", ליאם אמר בתגובה לידיעה שהוא ואחיו עומדים להוציא אלבום בערך באותו זמן.



ליאם רתח על כך שנואל ממשיך ליצור ואפילו החליט לשתף פעולה עם דיימון אלברן באלבום של הגורילז. אלברן הוא סולן להקת בלר, שהייתה אויבת מושבעת של אואזיס בשנות ה־90. מבחינת ליאם זו הייתה ממש בגידה.



"החרא הזה מבלר הפך את נואל גלאגר לבחורה חתיכה, אבל תאמינו לי שבפעם הבאה שאני אפגוש אותו, הולכת להיות מלחמה", ליאם צייץ בטוויטר.


נואל אמר בתגובה: "תשמעו, אף אחד כבר לא שם זין על מה שליאם חושב באף נושא".



הקרבות נמשכו כשליאם לא הוזמן למסיבת יום ההולדת ה־50 של נואל, שאותה ארגנה אשתו של אחיו, שרה מקדונלד. "תפוח האדמה בן 50 והוא לא הזמין אף אחד מבני משפחתו, אפילו לא את אמו. זה אומר הרבה על האיש ועל המארגנים, המאוננים", צייץ האח הצעיר.



נואל וליאם גאלגאר. צילום: רויטרס נואל וליאם גאלגאר. צילום: רויטרס



זו לא הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה ליאם כינה את אחיו "תפוח אדמה". הוא הסביר את השם לשדר הרדיו הווארד סטרן: "כל פעם שאני רואה תמונה שלו, אני רואה תפוח אדמה. אולי זה בגלל המוח המעוות שלי. אחי קצת אבוד בעולם כרגע. אין תמונה שהוא לא מחובק עם איזה סלבריטי. זה נראה כאילו הוא אוגר אותם".



השניים לא הצליחו לשחזר בקריירת הסולו שלהם את ההצלחה שהייתה עם הלהקה, אפילו לא התקרבו לזה, אבל גם לא חשבו לחזור לעבוד ביחד. ב–2011 ליאם אמר: "אני מעדיף לאכול את החרא של עצמי מאשר להיות איתו באותו הרכב".



השנה ליאם הוציא אלבום, "כמו שהיית", אבל למרבה הבושה תחנת רדיו מובילה כמו "אירופה 1" אפילו לא הכניסה את הסינגלים לרשימת הפלייליסט שלה. מקור בתחנה הסביר: "ליאם אולי היה אייקון בשנות ה־90, אבל המאזינים הצעירים של התחנה פשוט לא מתעניינים".





יש לא מעט כוכבי רוק שהופכים עם השנים לפתטיים, חיים על זיכרונות העבר. יוצאים למסעי הופעות ומופיעים מול אולמות ריקים, מתפללים שהמזל יחזור.


אצל ליאם זה היה יכול לקרות, אבל לפני מספר חודשים הופיע אצלו רגע של הארה. זה קרה אומנם בעקבות הטרגדיה שפקדה את מנצ'סטר, עירו. אותו פיגוע רצחני בסיום הופעתה של אריאנה גרנדה, שם נרצחו 22 חפים מפשע.



העיר סערה והוחלט באופן ספונטני לארגן מופע הזדהות, "מנצ'סטר זוכרת" באצטדיון המקומי, שאליו הגיעו כוכבי ענק כמו גרנדה, ג'סטין ביבר, רובי וויליאמס, ועל הכל ניצחה להקת־העל קולדפליי ובמיוחד סולנה הכריזמטי, כריס מרטין.



כשהערב ירד ו־50 אלף הצופים כבר היו שבעים ממנות גדושות של מוזיקה איכותית, מרטין הזמין לבמה את ליאם גלאגר.



פעם גם בין אואזיס וקולדפליי היו יחסים מתוחים, בטח כששתי הלהקות רבו על מקום בלעדי בפסגה. ליאם גלאגר ירד אז על מרטין, השווה אותו לכומר, אבל הפעם, על הבמה במנצ'סטר, מרטין עשה קולות רקע לגלאגר כשהקהל הצטרף לשירה עם דמעות בעיניים, בטח מרגעיו הגדולים של הערב.


גלאגר התנצל בסיום בפני מרטין על ההערות המיותרות מהעבר, הודה שהן לא היו במקום. זו הייתה ההזדמנות שלו לחגוג בעיר הולדתו, במיוחד כשאחיו נואל כלל לא הגיע לאירוע.



נואל וליאם גאלאגר עם ריקי האטון. צילום: רויטרס נואל וליאם גאלאגר עם ריקי האטון. צילום: רויטרס



ליאם, המנצח, לא התאפק וצייץ בטוויטר בשעה 3:20 לפנות בוקר: "מנצ'סטר, אני רוצה להתנצל על היעדרותו של אחי. מאוד מאוכזב. תישארו יפים, שמרו על עצמכם".



מעריצים העירו לליאם שנואל התנצל והודיע מראש שלא יגיע. מנהליו אפילו הוציאו הודעה: "למרבה הצער, נואל לא יוכל להשתתף בקונצרט. הוא מחוץ לאנגליה, נמצא בטיול עם משפחתו שתוכנן הרבה זמן לפני ארגון המופע. הוא תומך במשתתפים ומאחל לכולם הצלחה".



לליאם ההודעה לא שינתה הרבה והוא מיד צייץ: "תעלה על מטוס ונגן את המוזיקה שלך בשביל הילדים, חתיכת אפס".



חלק מהממסד
גלאגר הצעיר יודע שזה עכשיו או לעולם לא. הוא חייב להתבגר לנוכח האופי הבעייתי שתמיד מחזיר אותו כמה צעדים לאחור. הוא לא שותה כמו בעבר, לא עושה סמים בכמויות וגם את צריכת הסיגריות הוריד למינימום. הוא שותה היום כל מיני משקאות בריאות בתקווה שישמרו על הקול הייחודי שהיה לו. כאחד שראה אותו אז והיום, אני כבר יכול לומר שזה לא אותו צליל, אבל הוא לפחות משתדל.





ליאם סיפר שהוא קם בכל בוקר בשעה חמש, יוצא לריצה בשש, חוזר ומעיר את הילד לבית הספר אחרי שהכין לו ארוחת בוקר. אל תדאגו, הוא לא מסייע בהכנת השיעורים. "הוא בדיוק עושה עכשיו מבחנים בעל פה, בדקדוק", סיפר לא מזמן. "אמרתי לו: 'אל תטרח אפילו לשאול אותי, כי אין לי מושג, אבל גם אל תדאג, תסתכל עלי, לא עשיתי שום מבחן ואני אייקון אופנה, מעצב מוביל וכוכב הרוק מספר אחת, אז תגיד את זה למורה המזוינת שלך'".



יש לי הרגשה שבסוף אואזיס תתאחד. זה חייב לקרות. גם שני טיפוסים כאלה יבינו שבשביל תהילה הם חייבים זה את זה ואפשר ליצור גם בלי לדגמן אחוות אחים דביקה.



ליאם ענה לא מזמן על שאלות מעריצים בעיתון הבריטי ה"גארדיאן". כשפדרו שאל אם יש צ'אנס לאיחוד ואם יש לו קשר עם אחיו, הזמר נשפך בתשובה ארוכה. "אין קשר ואני לא רואה את זה קורה, אבל אף פעם אל תגיד אף פעם. אני עסוק כרגע בקריירת הסולו שלי, אז זה בטח לא יקרה בקרוב כי הרבה פעמים זה היה יכול להיות, צריך להיות ולא קרה. אני רוצה שזה יקרה כי אני מתגעגע אליו, מתגעגע ללהקה, לקהל, לשירים שלנו. זה בידי אלוהים ולא בידיו של נואל גלאגר, אף על פי שהוא היה רוצה לחשוב שהוא כזה.



ליאם גלאגר. צילום: רויטרסליאם גלאגר. צילום: רויטרס



הוא הרי היה בטוח שאתמוטט ואז הוא יגיד לכולם 'מצטער, חברים, אבל אני מקפיא את קריירת הסולו הרעועה כדי לעזור לאחי'. אני לא עני דפוק. אני עדיין עומד. זה לא יקרה, חבר. כשאני חושב על להיות איתו באותה להקה, זה משעמם אותי למוות. הוא השתנה כבן אדם, הוא לא אחד שאני רוצה להיות איתו באותו הרכב. הוא חלק מהממסד".



זה ליאם, חתיכת טיפוס. ככה הוא נשמע בדרך לריכוך. כשהווארד סטרן שאל בתוכנית הרדיו את אותה שאלה, הוא כבר אמר: "אין ספק, בן אדם, אין ספק. זו הלהקה שלי, אבל קודם כל אנחנו צריכים לחזור להיות אחים לפני שנחזור לדבר על מוזיקה. ברגע שנחבב זה את זה, הצעד הבא יהיה לקחת את הלהקה לסיבוב מסביב לשכונה".



ליאם שר במהלך הפסטיבל שבו הייתי שירים מהרפרטואר החדש שלו וגם את להיטיה של אואזיס. הוא ביקש מהקהל שייתן צ'אנס, אמר שמדובר בחומר נפלא, איכותי, אבל הקהל מחא כפיים מנימוס וכל פעם שגלאגר חזר לשורשים שוב המקום נדלק.



אואזיס תחזור, וכשזה יקרה ליאם ונואל לא יופיעו בפסטיבלים בשעות אחר צוהריים אלמוניות, כחימום שולי, אלא בשעות השיא מול קהל מאמינים אדוק. כרטיסים? אין סיכוי, סולד אאוט.