"הגעתי למשלחת דרך הודעה במייל שלא ראיתי אפילו, זה הגיע לספאם ובעלי נכנס לשם וראה את זה ואמר לי 'את הולכת לשם, אני רושם אותך' והוא נשאר עם הילדה שלנו בת השנה בבית כשטסתי". אלישבע בר-אור, 25 מחיפה, השתתפה במהלך הקיץ במשלחת סטודנטיות ראשונה מסוגה לארצות הברית, לנשים העוסקות במנהיגות ובפעילות אזרחית-חברתית.



המשלחת שארכה כשבועיים, כללה תשע סטודנטיות שנבחרו מתוך 1,500 מועמדות, כשמטרתה עידוד ופיתוח מנהיגות נשית צעירה והכרות עם הממשל והמודלים האמריקאים בתחום זה. המשלחת הייתה במסגרת שותפות של שגרירות ארה"ב - תוכנית IVLP, התאחדות הסטודנטים הארצית וחברת איסתא.



"לא כל כך האמנתי שאבחר", משתפת בר-אור, כיום סטודנטית לתואר שני בהוראה ובמקרא ועובדת כרכזת השתלבות ומורה לאנגלית ולתרבות ישראל בביה"ס הממלכתי חט"ב "היובל" רמת ישי. "זה היה נשמע לי פרויקט גדול אבל אז קיבלתי הודעה לעשות מטלה נוספת ואחרי שהגשתי אותה ביקשו ממני לבוא לראיון. חודשיים ייבשו אותנו ואז נתנו לנו תשובות והתקבלתי".



לא חשבה שתתקבל. אלישבע בר-אור
לא חשבה שתתקבל. אלישבע בר-אור



ידעת לקראת מה את הולכת?
"בגדול לא ידענו הרבה על המשלחת, לא נתנו לנו פרטים ולא הבנו עד הסוף עם מי אנחנו הולכות להיפגש. שבוע לפני הטיסה הגענו לשגרירות ארה"ב ושם מסרו לנו פרטים ראשוניים על המדינות שנהיה בהן ועם מי נפגש שם, כל מיני ארגונים שפועלים לזכויות נשים. נפגשנו עם עוזרים של סנטורים, נשים ששירתו את ארה"ב וכל מיני אנשים שעשו או שעושים למען נשים בארה"ב".



מה למדת מהמשלחת?
"אני אישית הגעתי בלי הרבה ידע על פמיניזם, בקהילה שלי המילה הזו היא מילה לא מחמיאה, זו מילת גנאי. מתפרש שמישהי זונחת את המשפחה והילדים למען הקריירה וההשכלה ולכן עד היום קשה לי להשתמש במילה הזו. קיבלתי שם הרבה ידע בנושא ורצון להשפיע בקהילה שלי".



כשבר-אור אומרת "הקהילה שלי", היא מתכוונת לכך שהיא מגיעה מהחברה החרדית, שם עדיין פחות מקובל שאישה יוצאת ללמוד ובוודאי יוצאת למשלחת בחו"ל ומשאירה את בעלה והתינוקת בבית.



"נולדתי חרדית, גדלתי בחיפה ולמדתי בבית יעקב. בהמשך עברתי לסמינר, הלכתי ללמוד הוראה כי לא הייתה אפשרות ללמוד משהו אחר ואז יצאתי לשוק העבודה, קשה למצוא אצלנו עבודה. יוצאות כל שנה בצפון אלפי בנות לשוק העבודה כשיש מספר מועט של בתי ספר חרדיים, ממש כמו נמלים. התקבלתי לעבוד בבית ספר תיכון בבית יעקב, ריכזתי את מקצוע האנגלית, לכאורה משרה נחשקת - אם את הולכת יהיו עוד 100 שיעשו את המשרה במקומך", מספרת בר-אור שעבדה שם במשך שנתיים ובמקביל למדה תואר ראשון בחינוך, אך למרות שאהבה את בית הספר, עזבה אותו מטעמים אישיים וכעת היא מנסה לסייע לנשים חרדיות בתחומים שונים.



לדברי נועם רון, מנהל השיווק של איסתא, שתמכה במשלחת, החברה רואה עד היום את החשיבות בחיבור לקהל הסטודנטיאלי ואף מקיימת באמצעות התאחדות הסטודנטים הארצית מערך פרויקטים בעלי תרומה לקהילה ומחלקת מדי שנה לסטודנטים המשתתפים בפרויקטים אלו ותורמים לקהילה מלגות כספיות במסגרת קרן המלגות של החברה ע"ש אלכס גור אריה.



"חוויה מעצימה"


סוניה (סופיה) ביידר, בת 27, סטודנטית לפילוסופיה בתוכנית אמירים למצטיינים באוניברסיטה העברית, השתתפה גם היא במשלחת. "ראיתי פוסט של אגודת הסטודנטים וחשבתי שזה בול עליי ושיש שם נושאים שמעניינים אותי. המשלחת הייתה חוויה מאוד מעצימה, גם מבחינת ההיבטים של הקבוצה, היינו קבוצה מגוונת של נשים מתחומים שונים".



ביידר עובדת כיועצת לחברת מועצת העיר וחברת ועד מנהל בעמותת "מכנה משותף" לחינוך מגדרי בישראל. "חשבנו שאנחנו הולכות ללמוד מאנשים בארה"ב איך לעשות את הדברים טוב יותר וזה מאוד מפתיע אבל יש הרבה דברים שאנחנו יותר מתקדמים מהם".



"מפתיע אבל יש הרבה דברים שאנחנו יותר מתקדמים מהם". סוניה (סופיה) ביידר
"מפתיע אבל יש הרבה דברים שאנחנו יותר מתקדמים מהם". סוניה (סופיה) ביידר



למה הכוונה?
"אנחנו נמצאות במקום לא רע, יש משהו במאבק על שוויון מגדרי שהרבה פעמים אנחנו אומרות שיש עוד הרבה לשנות ויש עוד כל כך הרבה דברים שצריכים לקרות אבל גם יש המון דברים שקיימים כבר בחוק ולפעמים אין לנו מספיק מודעות להם ולהודות על זה ולהבין שכן התקדמנו".



"אחת המטרות של המשלחת היא לייצר פרויקט המשך ויש לי תקווה גדולה שהוא ייצא לפועל", אומרת ביידר, "יש לי אמונה שביחד נצליח לייצר איזשהו משהו רלבנטי למגוון הנשים במשלחת. זאת הייתה זכות גדולה לקחת בה חלק. עכשיו אחרי שחזרתי, אני בדיוק בצומת דרכים אם להמשיך בפוליטיקה המקומית או להתעסק יותר במדיניות וללכת לכיוון של עבודה במגזר הפרטי בירושלים".