יש כמה סולמות נפוצים למדידת טמפרטורה. אנו משתמשים בסולם המעלות על פי צלזיוס. נקודת האפס היא טמפרטורת הקיפאון של המים. משהו שיש לו משמעות בעיני בני אדם רבים, בין שהם אסקימואים החיים במדבריות שלג ובין שהם כאלה ששותים את הוויסקי שלהם עם קרח. יש ארצות שבהן משתמשים בסולם פרנהייט. נקודת האפס של פרנהייט היא הטמפרטורה שרק בה יקפאו המים אם יפזרו מלח על המדרכה. זה מושג שימושי מאוד בארצות הצפון, לידיעת כל אלו השוקלים להגר לצפון אמריקה.
קלווין הוא סולם המעלות ה"מדעי" ביותר. האפס שלו הוא "האפס המוחלט". בערך מינוס 273 מעלות צלזיוס. מבחינה תיאורטית, זוהי הטמפרטורה הנמוכה ביותר האפשרית ביקום שלנו. גם אם הסולם על פי קלווין הוא "המדעי" ביותר, והוא מתחיל באמת בנקודה הנמוכה ביותר - אין לו משמעות מעשית לרוב בני האדם, ורק קומץ מדענים עושים בו שימוש.
ערב ראש השנה תשע"ח. הלוח היהודי מציין חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושמונה שנים לבריאת העולם.
התאריך שרובנו נזקקים לו בחיי היומיום, בעיתונים, בקביעת פגישות וחופשות ובתשלומי המסים שלנו נמצא בלוח הנוצרי, שאנו מעדיפים לכנותו בשפה מכובסת "הלוח הכללי". הוא קובע כי השנה היא 2017 להולדת ישו. גם הינדים ובודהיסטים שאינם נזקקים לתולדות משפחת ישו משתמשים בלוח הזה. למה? כי זה נוח. זוהי שפה בינלאומית משותפת. על פי הלוח המוסלמי השנה היא 1438 להג'רה, להגירתו של מוחמד ממכה למדינה. הלוח הנוצרי והלוח המוסלמי שניהם לוחות "פרטיים", המציינים תאריכי מפתח בחיי מחוללי הדתות הללו. אלו הם הלוחות הנפוצים ביותר בעולם.
דווקא הלוח העברי שלנו הוא לוח "אוניברסלי", ומתחיל ב"נקודת האפס", כלומר בבריאת העולם, ביצירת האדם הראשון, ולא בתאריך "פרטי" של היהדות: בהולדת אברהם אבינו, או במתן תורה. מבחינה זו דומה הלוח העברי במניין השנים לסולם קלווין במדידת הטמפרטורה. הלוח שלנו "הגיוני" יותר, אוניברסלי יותר מבחינת נקודת הפתיחה, אבל זהו גם הלוח שהעולם כמעט אינו משתמש בו (ואפילו רוב היהודים רואים בו לצערי רק שריד ארכאי, ובשימוש בו סוג של טרחנות). אין זו כמובן אשמת הלוח: העולם אשם. סתם אנטישמים.
***
אריסטו, מחשובי הפילוסופים היווניים בעת העתיקה, האמין שהיקום נצחי ומעגלי. למעגל אין נקודת התחלה ואין כיוון התקדמות. ואם אין כיוון - אין כוונה. ודאי לא כוונה מוסרית בבריאת העולם, גם לא תקווה. הגורל שולט בעולם ומונח בבסיס הטרגדיה היוונית, ואינו תלוי במעשים טובים או רעים של בני האדם. לעומתו תורת ישראל, הפותחת ב"בראשית ברא אלוהים", קובעת נקודה בזמן שבה החל קיומו של העולם. זוהי פילוסופיה קווית. יש נקודת התחלה. נקודת אפס שממנה יש כיוון התקדמות. יש כוונה. יש תקווה.
הנצרות מתחילה לספור בהולדת ישו. האסלאם - בנסיעה של מוחמד. למה היה חשוב למשה רבנו לפתוח בבריאת העולם ולא להתרכז ביהודים ובאמונה היהודית? למה ב"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ", ולא ב"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", או בסיפור יציאת מצרים?
כבר לפני כאלף שנים נדרש רש"י, גדול המפרשים של התנ"ך והתלמוד, לשאלה הזו, על הפסוק הראשון בתורה. והוא משיב, במה שנחשב מאז לתשובה האולטימטיבית של נאמני ארץ ישראל: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
אבי ע"ה, פרופ' ישראל אלדד, ששרד מכל משפחתו שהושמדה, שנלחם על ארץ ישראל באנגלים ובערבים שלא השתכנעו מנימוקיו של רש"י, חיפש נימוק נוסף לפתיחה הזאת לתורת ישראל. והוא מצא אותו בהמשך פרשת בראשית, בסיפור בריאת האדם, שנברא בצלמו ובדמותו של האלוהים. לא מבחינת צורה חיצונית כמובן, אלא על פי התכונה המובהקת הראשונה של אלוהים, הידועה לנו. אלוהים הוא הבורא. כל סיפור הבריאה לא בא אלא להמחיש לנו מהו אותו צלם אלוהים באדם הטבוע בנו: היכולת לברוא. ליצור. לא יש מאין כמובן. אפילו גדולי הפיזיקאים מתקשים להבין מושג זה של "יש מאין". שהרי גם אנרגיה טהורה היא "משהו" ולא "שום דבר". ובמסגרת סיפור בריאת העולם כתהליך שיש לו נקודת פתיחה, תפיסה קווית, כיוונית, מוסרית. זוהי תשובתה של האמונה היהודית לשלטון הגורל היווני בחיי האדם, כי לאדם אצלנו יש אפשרויות בחירה.
בחירה אם לקיים את הצווים המוסריים או להפר אותם. לעשות טוב או רע. זה מותר האדם על החיות והצמחים. אומנם "הכל צפוי", אבל "הרשות נתונה". ואם אדם יכול לבחור, הוא גם יכול להחליט לעשות משהו, ובכך להתחיל שרשרת מאורעות. לא "אפקט פרפר" אקראי וחסר מודעות, אלא החלטה מודעת כי הוא מבקש ללמוד הנדסת בניין ולא לעסוק במסחר במכוניות. לתכנן בניין ולהקימו, לשכן בו משפחות שלהן נולדים ילדים משלהן, ואחד מהם יהיה משורר פלאי ואחר גנב או רוצח. אלו הן שרשרות אינסופיות של קווי התפתחות הנוצרים מהחלטות האדם. מהבחירות שלו. בכך מתבטאת תכונתו של הבורא המוטמעת באדם. "זוהי הדמות האחת והיחידה שבה מתגלה לנו אלוהים בעולם", כותב אבי ע"ה בראש השנה תשכ"ד.
בשנה שיצאה הביט העולם שוב בשליט מדינה נידחת המשתעשע בכוחות טבע עצומים, מדעניו בונים לו פצצות אטום, פצצות מימן. רקטות ארוכות טווח. והוא מאיים להרוס ולהשמיד ולהפוך לאפר את אויביו. יש כמובן בידי אויביו אלו כוחות גדולים בהרבה, ויכולתם להשמידו גדולה מיכולתו להזיק להם. אבל הכל יודעים איך מלחמה כזאת עשויה להתחיל, ואין איש יודע איך היא תסתיים. כי בידי האדם, שיש בו כוח לברוא, ליצור שרשרת מאורעות, יש גם כוח בחירה בין טוב ורע. ויש בידו היום גם כוח להחריב את העולם. אחד המדרשים שלנו מצטט את ר' אבהו שאמר: "מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו". אולי גם זה מסימני צלם אלוהים הטבוע באדם. גם אנחנו יכולים להחריב עולם.
***
ולסיום: לא כתוב בתורה שהעולם נברא בראש השנה. הלוח העברי דווקא פותח בניסן: "החודש הזה הוא לכם ראש חודשים". פסח הוא ראש השנה הלאומי שלנו. ביציאת מצרים נולדנו כעם. אבל מהבחינה האישית, האנושית, אנו מציינים את מועד חשבון הנפש בראש השנה, הקשור במסורת לבריאת העולם. לרגע שבו הוטמעה בנו יכולת הבחירה בין טוב ורע. ואלו בינינו המתפללים ופוקדים את בתי הכנסת ב"ימים הנוראים", ימי החשבון, על הטוב והרע שעשינו, מקבלים עליהם מעתה ואילך להתאמץ ולעשות טוב ולא רע.
רבות נכתב, גם בטורים אלו, על הפער העצום, הבלתי נתפס כמעט, בין דמותה של מדינת ישראל כפי שהיא משתקפת בתקשורת ובין דמותה בעיני אזרחיה. מי שקורא עיתונים יודע בעיקר על הרע. על גניבה ושחיתות ופערים ורצח ואונס והשחתת המידות והתעללות בחסרי הישע, גזענות, טרור וטיהור אתני - מה לא נכתב על מדינת ישראל בידי הקטגורים הללו? אבל אם תשאלו את אזרחי המדינה - רובם מאושרים, ורובם סנגורים מובהקים של המדינה. והרוב קובע. ובאחד מפיוטי הימים הנוראים נאמר: "הס, קטגור! וקח, סנגור, את מקומו". נצרף גם את תפילתנו האישית שנזכה להבחין בין טוב ורע, ולבחור בטוב, לראות הרבה אורות, לא רק צללים.